עד פרוץ מגפת הקורונה עבדה הרבנית רחל בזק כיועצת בבית ספר בנתניה, והעבירה שיעורים בבית הכנסת 'היכל אליהו' בעיר – בית כנסת של קהילת חוזרים בתשובה, שבו משמש בעלה, הרב בצלאל בזק, כרב.
בתקופת הקורונה, שהגיעה יחד עם חופשת לידה, היא לקחה פסק זמן מהעבודה להתבוננות. במקביל, בשל הסגרים, החלה לשדר את שיעוריה הקבועים. השיעורים פורסמו ביוטיוב ומשם, במהירות כמעט מסחררת, היא הפכה לכוכבת רשת. יש המכנים אותה "הרבנית של הטיקטוק", בשל הסרטונים הרבים שלה שנמצאים ברשתות החברתיות, וטיקטוק בתוכן. "זו לא אני", היא ממהרת להסביר, "זו התורה שאני מביאה. לא בטוח שאם הייתי מלמדת משהו אחר היה לזה ביקוש".
נתניה של קודש
הרבנית רחל בזק היא בתם של הרב שמואל והרבנית טובה אליהו, ונכדתו של הרב מרדכי אליהו. היא בת 40, נשואה לרב בצלאל בזק. לנתניה הם הגיעו לפני 16 שנים ממצפה יריחו, שם למד בעלה בישיבה. "במצפה יריחו היה לנו מושלם", מספרת הרבנית בזק, "וזו בדיוק הייתה הבעיה. אז אמרנו שצריך לצאת, לתרום לעם ישראל. בברכתו של סבי הרב מרדכי אליהו הגענו לנתניה, למרות שחשבנו ללכת למקום אחר. השנה הראשונה הייתה לנו קשה מאוד. אחרי שנה הציעו לבעלי להיות רב בבית כנסת שבדיוק קם ונקרא על שמו של הרב אליהו, בקהילה של חוזרים בתשובה. צמחנו יחד עם בית הכנסת והקהילה שהתחילה להתהוות סביבו. בהדרגה למדתי לאהוב את נתניה, היום בשבילי זו נתניה עיר הקודש".
איך את מסבירה את הביקוש הרב לסרטונים ולשיעורים שלך?
"בדור שלנו אין רעב ללחם ברוך ה' ואין צמא למים. יש רצון לשמוע את דבר ה'. בדרך כלל השיעורים הם על נפש האדם דרך הפרשה או החגים, ואני רואה שנשים רוצות להרגיש את עצמן, לשמוע, לרפא את הנפש, לחזור אל המקור. הרבה מהסרטונים הקצרים זה לימוד הלכות, וידיעת ההלכה נותנת עמוד שדרה רוחני".
אני רואה בעמוד היוטיוב שלך עשרות רבות של סרטונים. מה המנוע שלך להתמיד בזה תקופה ארוכה?
"זכיתי להיות הנכדה של הרב אליהו, שהיה חי בעולם הזה מלא באור, כמעט מוחשי. אדם שהברכות שלו מתקיימות, אדם שמכבד את אשתו, אדם שהוא קודש קודשים. ראיתי שאדם יכול להגיע לפסגות כאלה. אז קודם כול אני רוצה ללכת בדרכו ולהעניק לעולם את האפשרות להבין שאפשר לחיות חיים כאלה של קודש, של אהבת אדם. הוא אהב את עם ישראל. גדלתי עם כאלה מנות של אור, ואני רוצה להעניק, להנגיש את זה לעולם. אז זה מה שאני עושה כל הזמן. יש בי רצון לפתוח לאנשים שער לחיים של אהבה, אהבת ה', אהבה בין איש לאישה. אהבה במשפחה. שהחיים יהיו של קודש, של אהבה".
כשהבינה שבאמצעות הסרטונים היא יכולה להגיע לקהל הרחב, גייסה בזק צוות שדואג לצלם אותה ולהעלות לרשתות. זה דרש ממנה ללמוד ולהשתכלל כדי שתוכל להעביר רעיונות גדולים בסרטון של דקה אחת. כך למשל, לפני תחילת שנת הלימודים העלתה סרטון שמסביר שצריך לטבול את בקבוקי הנירוסטה שקנינו לילדים לבית הספר: "הבקבוקים שקנינו לילדים עשויים מנירוסטה", היא אומרת בסרטון ומציגה את הבקבוקים של ילדיה. "שומרי קור וחום, הם צריכים טבילה. לקחת אותם למקווה מים או לים, לברך 'אשר קידשנו על טבילת כלים' ולטבול. את שולחת את הילד והילדה שלך עם אנרגיה חדשה, עם ברכה, עם כלי שהוא טהור. ואז במהלך כל היום, כשהילד והילדה ישתו, הם יקבלו את כל הברכה שכיוונת". בסרט ניתן לראות כיצד הרבנית מסירה את המדבקה וטובלת את הכלי במקווה כלים. בהמשך היא גם מזכירה לנשים שהן צריכות לדאוג לעצמן ולשתות מים.
השיעור הקבוע שלה מדי יום שלישי עולה גם הוא לרשת, וזוכה לעשרות אלפי צפיות. שיעור קבוע אחר מתקיים בזום פעם בשבועיים, אך נועד לקבוצה סגורה שנקראת 'החבורה'. "זה משהו שאבא שלי המליץ לי לעשות", היא מספרת, "זה מבוסס על החבורה שהייתה לאדמו"ר מפיאסצנה והרגיש לי נכון להקים גם חבורה. ללמוד ולעבור תהליכים ביחד. משתתפות בה נשים שונות מאוד זו מזו, מכל רחבי הארץ. כל מי שרוצה יכולה להירשם ולהצטרף. אנחנו לומדות על מבנה הנפש על פי הפנימיות, אני נותנת תרגילים, ומי שרוצה אחר כך משתפת. זה משהו פלאי ביותר. הבנות בחבורה מלאות באור ועוברות תהליכים עמוקים מאוד".
היא נותנת דוגמה לתרגיל: "אנחנו עושים הרפיה עמוקה ואז חוזרים אחורה בזמן, ומתחילים לצוף אירועים, עד שמגיעים לשורש של הנשמה. וברגע שמגיעים לשורש הזה, ונושמים את זה עמוק, אז אפשר מאותה תחושה להזין את האירועים האחרים בחיים שלנו, לצקת בהם אור ולרפא אותם. הפסיכולוגיה מכירה את התת־מודע. אנחנו נחשפות לעל־מודע, שזה משהו שקיים בתורת הקבלה והפנימיות. ההבנה שלאדם יש גם על־מודע, יש לו כתר, והוא מזין אותנו".
יש נושאים משותפים, קושי או כאב, שאת מזהה שחוזרים על עצמם אצל הרבה נשים?
"אני פוגשת הרבה קושי בשלום בית וכאב עצום של רווקות, פחדים, בדידות. ואני מאמינה שאפשר לרפא את זה. אני חושבת שהרבה מהחסימות נמצאות אצלנו. אם אני אכיר את עצמי, את הנפש שלי, אבין שאין לי כלום מעצמי וכל מה שיש לי זה מהקדוש ברוך הוא, ואבין שה' הוא טוב ובעל הרחמים, הרבה שערים ייפתחו. רצון ה' זה להשפיע שפע. היום כולם בסדנאות למודעות עצמית, ואני חושבת שצריך פחות מזה ויותר 'דע את אלוקי אביך ועבדהו'".
את לא מקטינה קצת את האדם, כשאת אומרת שהוא משהו קטן בתוך האור האלוקי?
"אני חושבת שהוא כולו מלא באור ה', ובגלל שהוא מלא באור ה' הוא ענק. ככל שאני מבינה כמה אור ה' מאיר בי, אני יכולה יותר לפעול במציאות, אין לי גבולות. אני יכולה להעניק ולתת. אני זוכרת כשאבא שלי ביקש ממני להעביר שיעורים, הוא חידד לי את זה שאני פועלת עם הקדוש ברוך הוא. כשאני מבינה שאני לא הנושא, ואני מבקשת שיעבור דרכי אור לנשמה, אז האור הוא אין־סופי. השיעורים שלי הם מסע בשבילי. אני עוברת בהם תהליך. אם אני אבוא עם העצמי שלי, אף אחד לא ירצה לשמוע אותי. אני באה עם החיבור".
הרבנית בזק מכירה מגיל צעיר את החיבור לעם ישראל. אביה, הרב שמואל אליהו, מכהן כרב הראשי של צפת כבר 37 שנה. אימה עומדת בראש המדרשה בצפת, ויזמית של הפצת תוכן יהודי לילדים. אם גם אתם גדלתם על 'ליל הסדר עם הסולטן', דעו שזהו אחד מהסרטים שהרבנית טובה אליהו עמלה על הפקתו כחלק מהמיזם שלה, וישנם סרטים נוספים. הרבנית בזק סבורה שהיא וכל אחיה עסוקים בנתינה לכלל בזכות מה שספגו בבית ההורים. "אבא שלי הגיע לכל אזכרה בעיר, לכל בר מצווה או בת מצווה, לבקר חולים. הוא כמו שמואל הנביא, כל היום עובר בעם ישראל, בכל הארץ. על זה גדלנו. עבד לעם קדוש. להיות שליחים".
בלי תחרות עם הגבר
היא גדלה בצפת, בתיכון למדה באולפנת הרב בהרן בגדרה, ובשנת השירות נשארה להדריך באולפנה. לאחר מכן למדה במדרשה בצפת. בראש המדרשה עמדה אז מי שלימים תהיה חמותה, הרבנית טובה בזק. כשרחל הצעירה שיתפה את הוריה שהיא מתכננת לטייל בחו"ל אחרי שנת המדרשה, הם הציעו לה להיפגש עם בצלאל, בנם של הרב חיים בזק, אב בית הדין בצפת, ושל טובה, כאמור ראש המדרשה לבנות. בדייטים הראשונים היא עוד אמרה לו שהיא בכלל לא רוצה להתחתן, אך בהמשך, ובליווי של סבה, הרב מרדכי אליהו, היא נפתחה בהדרגה לאפשרות של חתונה. בגיל עשרים עמדה מתחת לחופה. לבני הזוג בזק שמונה ילדים, הבת הגדולה בת 20 והקטנה בת שנתיים. את הבית בנתניה הם עיצבו בסגנון עתיק, עם ריצוף אבן ודלתות וינטג', כדי להרגיש קצת צפת בעיר החוף הסואנת. כל קיר פנימי שהיה אפשר לשבור הם שברו, כדי שהבית יהיה מרווח ויוכל להכיל כמה שיותר אורחים.
היא למדה תואר ראשון ושני בייעוץ, ולאורך השנים לקחה קורסים שונים בייעוץ זוגי, ובמקביל לעבודתה כיועצת בבית הספר עסקה בליווי זוגות ורווקות. היא מקפידה לקרוא לזה ליווי, ולא טיפול. "אני יכולה ללוות, לתת השראה לתהליכים פנימיים שאדם צריך לעבור בעצמו", היא מדייקת. "לטפל בבן אדם זה נראה לי יומרני. אני מנסה לתת מרחב, לתת כלים, והאדם מגלה את הכוחות בעצמו וחוזר לעצמו, אל האוצרות שלו".
במקביל לעוקבים הרבים שצברה ברשתות, גבר זרם הפונים בבקשה לייעוץ וליווי. לאחר שהשיבה ריקם פניות רבות, החליטה להכשיר מלוות בתוכנית שבנתה, ואליה יצקה כלים וידע שרכשה לאורך השנים. "אנחנו עוברות תהליך מאוד עמוק ביחד. קודם כול, לרפא את הזוגיות שלנו ולהביא רכות אל הקשר. רק אחרי שעוברים תהליך, לומדים בהדרגה ללוות זוגות אחרים. זה מדהים, אמרתי לבנות בקבוצה שסיימה שהן מאריכות לי את החיים, כי אני רואה איך הן מצליחות לפעול עם זוגות, ואני רואה הודעות שכותבים להן. אני שמחה שיש לי אל מי להפנות".
מה למשל לומדים בהדרכה שלך?
"למשל, אני אומרת לבנות: שבו על חצי כיסא. תזמינו את הקדוש ברוך הוא לשבת על החצי השני, תגידו לו: 'בוא, אני צריכה את העזרה שלך בתהליך'. ומהמקום הזה, של ענווה, של תפילה, של ביטחון בה', שזה מקום עדין בנפש, משם להגיע אל הזוג. אני גם מאוד מאמינה בעיניים של האישה, שאיך שהיא רואה את בעלה ככה הוא יהיה. אם היא רואה בו אדם קטן, זה מה שהוא יהיה. ואם היא אוספת את נקודות האור שבו, ורואה אותו בגדול ומתפעלת, הוא יעצים את הנקודות האלה. מה שהעיניים שלנו רואות זה מה שגדל.
"אני מאמינה בכוח של האישה. גם בין הכרוב והכרובית, בקודש הקודשים, כתוב שהכרובית הייתה מתקרבת אל הכרוב ראשונה. היא הייתה מתחילה. אני אומרת לנשים: יותר בנחת, ברכות, בנעימות, לא בשתלטנות. תזכרי שאת נשמה אלוקית, אין־סופית. אם אני מרגישה ככה, אז אני מרגישה מספיק בטוחה להסתכל כך גם על האדם שמולי, גם אם הוא לא התנהג אליי הכי יפה עכשיו. אני זוכרת לו את הטוב, אני לא נאבדת בתהום שלו. והטוב שלי לא תלוי בו. ובכלל, צריך להשקיע בזוגיות. להשקיע כל יום זמן בזה. אין ערך יותר גבוה מהזוגיות. לפעמים זה קשה בהתחלה, ולומדים לאט לאט. זה מברך את הבית, את הילדים, את הפרנסה".
יש לך גם תוכנית לרווקות?
"אני לא קוראת להן רווקות אלא פנויות", היא שוב מדייקת מינוח. "פנויה זו אנרגיה אחרת, היא פנויה, פתוחה. הנושא מאוד קרוב אליי, הבנות מאוד קרובות לליבי. אני משתדלת ללוות ככל יכולתי, אבל לא יכולה לענות לכולן. הכנתי תוכנית בשם 'ארבעים יום לאהבת אמת'. לקחתי את כל מה שהייתי עושה עם הבנות באופן פרטי ויצקתי וסידרתי לתוך התוכנית הזאת, וזה מונח באפליקציה. מי שמשתתפת בתוכנית, אני שולחת לה כל יום במשך 40 יום הקלטות ומכתבים ומדיטציות ותרגילים מאוד מאוד עמוקים לשחרור וניקוי וריפוי של הקשר עם ההורים, של הקשר עם הגוף, של דרך להגיע לפגישות. כל יום יש נושא. אחד הנושאים, למשל, הוא פינוי רשמים מקשרים קודמים. כי הרבה פעמים נשארות מתנות, התכתבויות בפלאפון, מכתבים. צריך לנקות הכול. למחוק צ'אטים, להחזיר את המתנות שקיבלת. זה לא צריך להיות אצלך".
"אני גם חושבת שצריך מאוד, חשוב ויקר לרפא את הקשר עם ההורים", היא מוסיפה. "אפשר להתחתן גם אם לא מרפאים, אבל עדיף שתהיה מחילה וסגירת מעגל. אם אי אפשר עם ההורה עצמו, אז בתוכי. להבין שמה שהיה זה הכי טוב לגודל של הנשמה שלי ולמסע שלי בעולם הזה – ולשחרר אותם. לכבד את המקומות המכובדים בתוכם. התהליך הזה פותח בענק". ועוד באשר להורים, הרבנית מצרה על כך שבנושא ההיכרויות ההורים זזו הצידה. "אני חושבת שכדאי להחזיר את ההורים, זה יכול מאוד לעזור".
יש היום הרבה דיבורים על העצמה נשית, שלפעמים מערערים את הזוגיות.
"אני גדלתי בבית שהאישה היא הכתר, היא הכול. היא עיקר הבית. הרב אליהו היה ענק, והוא כיבד את סבתא כמו מלכה. אבא שלי מכבד את אמא שלי כמו מלכה. גם בבית של חמי וחמותי וגם בבית של ההורים שלהם, על פי האישה יישק דבר. אז קודם כול, החוויה שלי היא שאישה היא הכי מכובדת בעולם, לא צריך להעצים אותה. המהות שלה מועצמת, היא הכול. אנחנו לא בתחרות עם הגברים. אנחנו חיים ביחד, ברעות, יש עניין של 'ואהבת לרעך כמוך', אנחנו באים אחד לקראת השני. וחוץ מזה, אין לאף אישה בעיה לעשות דברים גדולים. כל אחת לפי הכוחות והשאיפות שלה".
אופטימיות שעוברת בירושה
בסרטונים הרבנית מופיעה תמיד בבגדים יפים, מטופחת ומחויכת. לעיתים הבגדים מגיעים ממעצבות שדרך הסרטונים מפרסמות את הבגדים שלהן. הטיפוח הוא ערך חשוב בחייה. "למדתי מאמא שלי שאישה צריכה להיות מלכה. גם הסבתות שלי היו לבושות יפה. הלבוש מספר עלייך משהו. בית המקדש, המקום הכי קדוש, היה גם המקום הכי יפה". היא מציינת לטובה גם את נשות נתניה, ש"לימדו אותי סטייל" ובכלל את העיר הגדולה שהכול בה נגיש ועם הזמן היא למדה ליהנות ולהתפנק ממה שיש לה להציע.
הסרטונים עולים שלוש פעמים בשבוע ועוסקים בשלל נושאים: הלכות, מנהגים, סגולות, טיפים לזוגיות, חינוך ילדים, וגם בדברי עידוד בתקופות קשות. העין הטובה בולטת בכל הסרטונים והשיעורים המוקלטים. אחד הסרטונים שלכד את עיניי היה פודקאסט משותף של הרבנית עם ליזי לוי, פעילת שמאל בולטת מתנועת 'בונות אלטרנטיבה' וממארגנות הפגנות השמאל בנתניה. במהלך השיחה בפודקאסט ניכר היחס המכבד והאוהב של השתיים זו לזו, תוך שהרבנית מציגה בסבלנות ובבהירות את עמדותיה, ההפוכות לאלה של היושבת מולה. היא לא מהססת גם להוכיח אותה בנעימות אך בישירות על כך שפרסמה פוסט נגד אחיה, השר עמיחי אליהו, בלי שביררה קודם את הפרטים.
תמיד ראית רק טוב באנשים?
"קודם כול, כך גידלו אותי, אז יותר קל לחיות ככה. יש לי חוש ביקורתי, אבל אני משתדלת להשתמש בזה כדי לקדם, כדי לראות מה צריך לתקן, לעשות יותר טוב. עברתי איזה מסע בחיים שלי שעזר לי להבין שיש כל מיני תפקידים בעולם, ואני רוצה להתרכז בטוב שבאדם. אני לא רואה שביקורת מצמיחה או עושה טוב. דווקא האהבה והחום והעין הפנימית הם שמקדמים. זה תהליך שעשיתי. לא תמיד הכול טוב, יש קושי. עברנו את הגירוש מגוש קטיף, שזה עורר המון כאב וכעס בנפש. אבל למדתי שצריך אחרת".
זה לא נאיבי קצת לראות טוב כל הזמן?
הרבנית משתהה עם התשובה. "זה מחולל בעיניי", היא אומרת לבסוף. "זה הופך את העולם. כשהייתי ילדה הייתי לפעמים רבה עם אבא שלי על זה. הייתי אומרת לו: אבא, אתה אופטימיסט חסר תקנה. גם כשאנשים היו מצערים אותו, הוא היה אומר עליהם דברים טובים. כילדה הייתי משתגעת מזה, והיום אני חושבת שזה מנצח. עין טובה מנצחת. הוא חי באור, והוא אהוב על הבריות, והוא עושה טוב לעם ישראל, הטוב הזה מנצח. בבית של סבא וסבתא שלי מעולם לא דיברו לשון הרע, תמיד רק טוב על כולם. לא משנה כמה השמיצו אותם".
איך הגישה הזאת מתבטאת אצלך בחינוך הילדים?
"אין לי תורות גדולות. הבריאה היא שיש הורים ויש להם ילדים. אני פשוט משתדלת לא לקלקל אותם, לא להרוס את הבריאה היפה של ה'. אני אומרת לילד: 'תראה איך ה' אוהב אותך, איך הוא דואג שתצליח, איך הוא מברך אותך'. אני לא אומרת לו 'אתה גאון', אני אומרת 'ה' מעביר בך חוכמה'. זה מה שילד צריך לספוג. כי אם אני אומרת לו שהוא גאון, הוא יכול להאמין לי או שלא, אבל אם אני אומרת לו שזה מה', אז זה אין־סופי.
"אני מאוד מתפעלת מהם, מעריצה אותם. הם מלמדים אותי המון. ואני משתדלת לא לעשות עניין מדברים. בתפיסה שלי צריך להימנע מהאשמה עצמית. להאמין שאנחנו הכי מדויקים להם. ובאופן כללי להיות בנחת. כשהבית חם, ילד רוצה להיות חלק מהחום הזה. כשהוא רואה התלהבות, כשהוא רואה את הרגישות בעבודת ה', זה מסקרן אותו, הוא רוצה להיות חלק".
בזק מעידה שכך גידלו אותה. היא נזכרת בגעגוע בימי ילדותה ונעוריה, בסבתא שהייתה מחבקת אותה ואומרת "איזה ריח טוב יש לך" ומסדרת לה מיטה עם מצעים ריחניים. בסבא שלמרות עיסוקיו הרבים היה יושב איתה ועם הנכדים האחרים, מכין להם אוכל ומספר להם סיפורים על הבבא סאלי והבן איש חי. בתה המר שהיו מחלקים בבית כנסת אבוהב בצפת בזמן הסליחות, שאליהן הייתה משכימה יחד עם אביה. היא נזכרת בנסיעות שהיו נוסעים היא ואחיה עם אביה לקברות צדיקים בצפון. "במה שאבא היה עסוק, היינו איתו", היא אומרת. "זו חוויה מאוד טובה וזה נשאר בנפש. האהבה לאר"י הקדוש, לרבי יהודה בר עילאי, רשב"י, בניהו בן יהוידע. הוא היה אומר 'מי רוצה לבוא איתי?' והיינו באים".
היא זוכרת את אימה, שהייתה ועודנה פעלתנית ואישה עוצמתית, אך אל אביה היא תמיד מגיעה ברכות. "הם פשוט היו גדולים מהחיים. סבא שלי אף פעם לא הסתכל על החיצוניות שלנו. אף פעם. הוא ראה רק את הנשמה. המבט הזה היה כל כך עמוק, לא היה צריך מילים. זה נשאר לנצח. הוא כאילו אמר: את גדולה, יש לך נשמה גדולה. את אור גדול".
למה דווקא קבלה?
בזק לומדת כל הזמן. "אני מאוד מאוד אוהבת ללמוד", היא מעידה על עצמה. "אני לומדת עם הרב בעלי ועם הרב אבא שלי, ועם אמא שלי ועם חמותי. אני מאוד אוהבת ללמוד קבלה, וגם להעביר את זה. אבל לא בכל פורום מתאים ללמוד את זה, אז טוב שיש לי את החבורה, שם אני פורקת כל מה שאני אוהבת, מה שלציבור הרחב אולי יהיה קשה להכיל", היא אומרת, ויש לה דוגמה מקרוב: אני משתפת אותה על עצמי, שברגע שאני שומעת רעיונות קבליים האוזניים שלי נאטמות.
"אני אגיד לך על זה משהו", היא אומרת. "הגויים היום לומדים קבלה. כתוב שבימות המשיח הם יבואו אלינו וימשכו לנו בבגדים, ויגידו לנו: תלמדו אותנו. וכשהם יבואו אלייך, הם יודעים המון, הם לומדים על עשר הספירות, הם לומדים על פרצופים. לא הגיוני שהם ילמדו ואנחנו נישאר בורות. העולם מבקש את הזוהר הזה. אי אפשר להשאיר את זה ככה".
את עושה רושם של אדם מאוד מחובר לעצמו, הפנים והחוץ.
בזק מופתעת לרגע מהדברים. "הדבר הראשון שעולה לי לראש זה ההלכה שמביאה לזה. ההלכה מוליכה את האדם לחיבור לנשמה שלו, לגודל. היא עושה בהירות בחיים. אני נזכרת שגם האר"י הקדוש כתב שאת כל ההשגות הרוחניות שלו הוא השיג משמירת הלכה. זה נראה משהו טכני, אבל זה עושה שקט בחיים, וסדר, ואור. במיוחד הפסיקה של הרב אליהו, שהיא פסיקה שמחוברת לפנימיות של העולם, אני רואה שהיא מביאה הרבה אור. אני רואה על הנשים בקהילה, הנשים בחבורה, הן ממש מוארות. ועוד דבר מעניין, שגם בסרטונים שעולים לרשת, הסרטים על הלכה הם הכי נצפים, בפער מהאחרים. אנשים שמחים לדעת את ההלכה".
שעת צהריים, הריאיון מגיע לסיומו והרבנית מלווה אותי לדלת. אז היא מגלה שהכתבה אמורה להתפרסם בשבת שובה, ומבקשת לברך את הקוראים. "שבת שובה זה קודש קודשים, הלב של כל עם ישראל פתוח. מרגישים את האהבה של ה' אלינו, ואני מברכת אותנו שנסכים להיכנס לחדר ייחוד עם ה', להינעל איתו בתפילת נעילה. לא להרגיש שהשמיים ננעלים, אלא שאני נמצאת ביחד עם ה', אני וה' זה אחד. אני חושבת שכשהעולם יתקדם לתודעה הזאת, של ה' אחד ושמו אחד, הכול יתרפא. כי פירוד יוצר כאב, חרדות, גירושין. צריך להעמיק באחדות. כשיש אחדות אפשר להרגיש אהבה".
***
