עשיית תשובה על הכרת ערך החינוך והמחנכים
אמרו חכמים ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות, ושכרה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (פאה א, א, ובירושלמי שם, ובבלי מועד קטן ט, ב). שכן בלא לימוד התורה לא נוכל לקיים את המצוות כראוי, וכפי שהכריעו חכמים לגבי השאלה מה גדול יותר, תלמוד או מעשה – "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב).
אך לא תמיד זוכרים שעיקר מצוות תלמוד תורה הוא ללמד תורה. כך היא מופיעה בתורה, שנאמר: "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט), ונאמר: "ושיננתם לבניך" (דברים ו, ז). ודרשו חכמים בספרי שגם התלמידים נקראים בנים, מכאן שמצווה על תלמידי חכמים שבישראל ללמד את התלמידים תורה.
וזאת משום שעניינה של התורה להשפיע חיים לישראל, שילכו בדרכי ה' ויזכו לטוב האלוקי. כל עוד לומד התורה אינו משפיע אותה על ילדיו, ואם זכה לתלמידיו, עדיין תורתו אינה תורת חיים.
מתוך כך על כולנו להתעורר לכבד מאוד את המחנכים והמחנכות, שהם מלמדי התורה, והכול עומד עליהם. לזכור תמיד להודות למורים ולמורות באופן פרטי, ובאופן כללי לשבח ולרומם את העוסקים במלאכת החינוך, שמלאכת הקודש מלאכתם. הם ממלאים את תפקידו של שבט לוי בימינו, שעליו נאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י).
גם המפיצים דיבה על משכורת המחנכים בביטויים שאי אפשר להתקיים ממשכורת של מורה, חוטאים. שכן בפועל משכורת המורים בשלב הראשון היא ממוצעת, ובהמשך היא מעל הממוצע. וזה בעולם הזה שהוא פרוזדור בפני העולם הבא, שבו שכרם מעל כולם. וגם בעולם הזה, מי שמביט לעומק יכול להכיר את האמת, ולדעת עד כמה גדולה מעלתם של מחנכים ומחנכות טובים.
מי שמפקפק בערך החינוך יכול להביט על החיילים בני הציבור הדתי־לאומי, ולראות את מסירות נפשם העצומה בהגנה על העם והארץ, בתמיכה הלא תיאמן של האימהות והנשים. כיצד הם מקיימים את מצוות התורה באופן הנעלה ביותר. כל זה בזכות המחנכים והמחנכות, בגני הילדים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים, בישיבות ובאולפנות ובמוסדות הגבוהים. ככל שנעריך יותר את המחנכים והמחנכות, כך נזכה שהשפעתה הברוכה של תורת ארץ ישראל, תורת החיים, תאיר את כל עמנו, ונזכה לגאולה.
אהבת הבריות
מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, בשיחה לקראת יום הכיפורים היה רגיל לעורר אותנו לאהבת הבריות, תוך הזכרת הפסוק "ורעת איש אחיו – אל תחשבו בלבבכם". והפסוק כולו: "כה אמר ה' צב־אות לאמור: משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ז, ט-י).
והיה רגיל לבאר במשנה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב), שיש בה שני עניינים שאינם תלויים זה בזה. "לא נאמר: אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה. זאת אהבה מזויפת. לאהבת הבריות יש ערך עצמי, ומזה נמשך קירוב לתורה. באילו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן התורה, שהרי אותן יש לקרב, וגם אותן יש מצווה לאהוב" (שיחות הרב צבי יהודה ויקרא עמ' 30). "זו מצווה מן התורה! יש להתרגל (לקיים אותה) במשך זמן רב מאוד. מצווה זו היא יסוד הכול. חז"ל אומרים ש'ואהבת לרעך כמוך' זו כל התורה כולה. יסוד הכול, שורש הכול. אחר כך אפשר לפרש איך ובאיזה אופן" יש לשלב את האהבה והתוכחה שאף היא מתוך אהבה. "יש להינקות מהטומאה של שנאה, ומהטומאה של שנאה של תלמידי חכמים כאלו, וראשי ישיבות כאלו, שמחללים את השם ודוגלים בשם התורה להכניס לאוויר העולם שנאת הבריות, רחמנא ליצלן, ד' יצילנו!" (שיחות הרב צבי יהודה מידות עמ' 35; עם ישראל עמ' 212).
"יש ש'תופסים' פסוק מתהילים: 'הלא משנאיך ה' אשנא', וישנן דרכי חינוך שמדגישים זאת באופן מיוחד, כיסוד בחינוך. מעמידים את מידת שנאת הבריות כיסוד מוסד, בטענה, שכך הם מגינים על עצמם. מעניין שמעולם לא שמענו שכינו צדיק וגדול בישראל בכינוי: 'שונא ישראל'. לעומת זאת, שמענו על מיוחדים שזכו לכינוי: 'הצדיק הגאון והקדוש, אוהב ישראל'" (מתוך התורה הגואלת חלק ד, עמ' קס).
תלמיד חכם אמיתי אוהב הבריות
עוד לימד אותנו מו"ר הרב צבי יהודה: "אברהם אבינו נקרא 'אברהם אוהבי'. הוא כולו 'אוהב את הבריות'. רק על יסוד אברהם אבינו מגיעים למשה רבנו. התורה מגיעה אלינו מתוך ש'משה קיבל תורה מסיני', אבל המידות שלנו הן מאברהם אבינו. משה רבנו הוא נכדו של אברהם אבינו: אין זוכים לתורה אלא על יסוד המידות הטהורות, העדינות והזכות של אברהם אבינו. ככל שתלמיד חכם הינו יותר למדן, ככל שהוא יותר מתאים להגדרת תלמיד חכם שנקרא 'משה רבנו' – יותר עליו להיות מלא אהבת הבריות" (שיחות הרב צבי יהודה מידות עמ' 13).
אם כן, למדנו מדברי הרב צבי יהודה זצ"ל, שיש הכרח להקדים את ערך אהבת הבריות לערך לימוד התורה וקיומה בהקפדה. כי התורה נועדה להביא ברכה לאדם, לכן לעולם צריך שיהיה אדם תחילה, יגלה את ערכו, ומתוך כך יתעלה בהדרכת התורה. בלא זאת התורה עלולה להתהפך אצלו לסם המוות, לעשותו בעל עין רעה ובעל מחלוקת. ה' אוהב את ברואיו ואילו הוא ברשעותו, בשם התורה כביכול, שונא את ברואיו של ה'.
התיקון שבין אדם לחברו קודם
אמרו חכמים: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא פה, ב). ואפילו יקריב כל קורבנות שבעולם וירבה בתפילות וצומות, אין מוחלים לו בלא שירצה את חברו (בבא קמא צב, א).
לפיכך יש להקדים לתקן את החטאים שבין אדם לחברו, שאם לא כן גם אם יתאמץ מאוד לשוב על עבירות שבין אדם למקום, כיוון שהוא מסואב בעוונות שבין אדם לחברו, לא יוכל להתקרב לה'. כיוצא בזה כתב ריא"ף על 'עין יעקב' (יומא פה, ב), שכל עוד יש בידו עבירות שבין אדם לחברו, גם כפרת העוונות שבין אדם למקום תלויה בכך שירצה תחילה את חברו. "וכיוון שהוא מרצה אותו ומפייסו, אז הקדוש ברוך הוא מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום" (וראו ברכי יוסף תרו, א; כף החיים תרו, ג).
כיוצא בזה אמרו חכמים שדרך ארץ קדמה לתורה (תנא דבי אליהו א; ויקרא רבה ט, ג).
מי שלא יכול לתקן עבירות שבין אדם לחברו
לפעמים אין ביכולתו של אדם לתקן את החטאים שחטא בין אדם לחברו, כגון שגנב מאנשים רבים ואינו יודע ממי גנב, או העליב אנשים רבים או קבוצה, ואינו יכול לפייס את כולם. ולפעמים הנזק שחולל לחברו כל כך גדול שאין אפשרות לתקנו.
אך אסור שיתייאש מהתשובה, אלא יתקן כפי יכולתו. וכפי שכתב מרן הרב קוק: "ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו, וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים", ואזי אפשר שרוב העוונות נתכפרו לו, והעוונות שבין אדם לחברו שלא תיקן "יהיו בטלים ברוב… ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבין אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד" (אורות התשובה ז, ו). וכן שם (אורות התשובה י, ו), שאף אם לא הצליח לתקן חטאים שבין אדם לחברו, וממילא כל זמן שלא זכה לתקנם הם מונעים ממנו את אור הדעת וההכרה של הצדק הכללי. "מכל מקום על ידי הסכמה חזקה להיזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המידה של התקיימות התשובה במעשה (שלא ימשיך לחטוא), כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה, עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו".
תשובה כללית מתקנת קצת גם חטאים שבין אדם לחברו
עוד כתב מרן הרב קוק, לגבי מי שאינו יכול לתקן את כל אשר חטא בין אדם לחברו, שהוא אומנם צריך להצטער על כך מאוד ולנסות לתקן ככל יכולתו, אך עם זאת לא ימנע עצמו מלשמוח על התשובה שעשה, ובמיוחד כשהיא מכוונת למען כלל ישראל. שכן למרות שאת עצמו לא זכה לתקן כראוי, מכל מקום שבתשובתו "שהוא מטיב לכל העולם כולו במה שהוא מרבה אור אלוקי בנפשו הפרטית". וכיוון שנפשו "כלולה בכללות העולמות ובכללות הנפשות, ובכללות נפשות ישראל בייחוד, אם כן הוא מאיר ומטיב בזה גם כן לנעשקיו, ויש בזה גם כן איזה תיקון של ההיזקות שבין אדם לחברו" (שמונה קבצים א, תתכז). עוד כתב: "לא יבטל אדם מן התורה ומן העבודה ומן מנוחת הנפש משום טעם שבעולם, אפילו כשימר לו לבו עד מאד בעניני רוחניות, ויחשוב בדעתו שהוא פושע, שאין לו תקנה חלילה. אפילו אם כשלונותיו רבו בדברים שבין אדם לחברו, שתשובה גם כן אינה מכפרת בלא תיקון המעוות, מכל מקום הוא ילך בדרכו בעבודה ותורה, ובשמחה וטוב לב" (שמונה קבצים א, שצב).
***
