יובל לשחרור ירושלים, והעיר עדיין מנוהלת כמו כל רשות מקומית בישראל. כאילו שהיא לא אחת מנכסי צאן הברזל של האומה, כאילו שהיא לא לב לבה של הציונות, כאילו שהיא לא אחת הערים החשובות בתבל, אם לא החשובה שבהן.
נכון, היא גם עיר שחיים בה תושבים שצריכים שירותים עירוניים כמו מים, ביוב, פינוי אשפה, תחבורה, תעסוקה ועוד. אבל כעיר הבירה של ישראל ושל העם היהודי, כעיר התקווה שלנו, ראוי היה להתייחס אליה גם בהיבט אסטרטגי ארוך טווח, מעבר להתייחסות העירונית הרגילה.
מהו החזון של ישראל לעיר בירתה? אני בספק אם יש כזה. לפני כמה שנים נחשפנו לאמביציות של איש העסקים קווין ברמייסטר, כשחבורת תושבים יהודים התארגנה כדי לדחות את ההצעה של בשאר אל-מסרי לרכוש את קרקעות שכונת נוף ציון. אל-מסרי ממשיך לנסות לרכוש קרקעות ליישוב ערבים, בכל מקום אסטרטגי בסביבת העיר. מי שייצג אותו בעסקה הזאת היה עו"ד דב וייסגלס, אך למרבה המזל היא נרכשה לבסוף על ידי קבוצה של רמי לוי ואותו ברמייסטר, המוכר בתחום יזמות האינטרנט. בהמשך נחשף ברמייסטר היהודי-אוסטרלי כמתעניין נלהב בהקמת בית המקדש השלישי וכיוזם תוכנית 'ירושלים 5800'.
אחד מיזמי הנדל"ן בארץ אמר לי פעם שמדהים שלנמל יפו יש יותר תוכניות אסטרטגיות מאשר לכל אתרי התיירות העולמיים בירושלים. אבל לברמייסטר יש. הוא כתב תוכנית להגדלת התיירות בירושלים ל‑10 מיליון תיירים בשנה. כעת מגיעים לישראל כולה מעט פחות משלושה מיליון תיירים בשנה. הצליינים שמגיעים לעיר כדי להגשים את חלומם ולראות את כנסיית הקבר נחשפים לרוכלים ערבים, לבסטות מוזנחות ולגישה בעייתית למקום. מה שמראה שלא רק על הר הבית מדינת ישראל ויתרה.
ברמייסטר, כמו אנשי עסקים רבים בעולם, פשוט לא יכול להבין למה ישראל לא מפתחת את אתרי התיירות החשובים ליהודים ואת האתרים החשובים לנוצרים. הרי ירושלים היא כרטיס הביקור האמיתי של ישראל, היא מרכז המבקרים שלה. כל חברה רצינית משקיעה במיוחד במרכז המבקרים שלה, כי היא יודעת שביקור בחברה משפיע על המבקר יותר מכל מסר כתוב ומשודר.
ברור שלא חסרים יזמים בעולם שיהיו מוכנים להשקיע כל סכום שיידרש לפיתוח העיר, אבל הבעיה היא היעדר חזון. ממשלות פוחדות מתוכניות ארוכות טווח שיעוררו תגובות בינלאומיות ויחשפו אותן לבעיות פוליטיות ודיפלומטיות. לכן יש מקום ליוזמות אזרחיות, כמו זו של ברמייסטר, לפיתוח ירושלים כמרכז המבקרים של ישראל והעם היהודי.