הרב מוטי ישב ליד השולחן, ראשו בין ידיו. אחד מבניו עזב את דרך התורה ונסע לארצות הברית כדי ללמוד בקולג' – השם האמריקני לאוניברסיטה. וכאן בארץ ישב האב ודאג לבנו שנמצא כל כך רחוק, גם בגוף וגם ברוח. "אני צריך למצוא מישהו באמריקה שייצור איתו קשר", חשב הרב. "מישהו מאיר פנים, שיציע לו ללמוד קצת, ואולי יצליח לקרב אותו בחזרה". הוא התייעץ עם אחד מידידיו שעלו מארצות הברית, והידיד הציע לו לפנות לרב מוכר וצעיר שעומד בראש ישיבה באזור הקולג' של בנו.
"הרב גולד אמנם עסוק מאוד, אבל אולי לפחות יהיה לו רעיון למישהו אחר", אמר הידיד, והגיש לו פתק עם מספר טלפון. הרב מוטי נשם נשימה עמוקה והקיש את המספר הארוך.
"שלום, הרב גולד?", הוא פנה לאדם שמעברו השני של הקו. "אתה לא מכיר אותי, אבל אולי תוכל לעשות בשבילי טובה גדולה…" והוא סיפר לו במהירות על בנו הרחוק ועל דאגתו הרבה.
היה שקט לרגע, ואז נשמע קולו החביב של הרב גולד. "אשמח מאוד ללמוד עם הבן שלך, הרב מוטי!" הוא אמר, "אבל בתנאי אחד: אני רוצה קודם לספר לך סיפור. כשהייתי נער צעיר, נרשמתי לישיבה. הייתי בחור מאוד פעיל, התעסקתי באלף ואחד דברים, והרגשתי שאני לא ממש לומד ומבין כמו שצריך. הסתובבתי ככה כמה ימים, מתלבט אם באמת הישיבה זה המקום המתאים בשבילי, והחלטתי להיכנס לבית המדרש ולנסות להיות רציני, אבל ללמוד לבד היה לי קשה.
"ניגשתי לאחד הבחורים, וביקשתי ממנו שילמד איתי. 'אממ… הייתי ממש שמח', הוא אמר, 'אבל אני באמצע עניין מסוים בלימוד, ואני לא יכול לעזוב אותו. אולי בפעם אחרת'. ניגשתי לבחור שני וסיפרתי גם לו על הקושי שלי. 'מצטער אחי', הוא התנצל, 'יש לי חברותא קבועה בשעה הזאת. הוא יהרוג אותי אם אני אבריז לו'. השלישי היה באמצע לימוד משניות לזכר מישהו, לרביעי היה איזה תרוץ אחר, ואני כבר הייתי מתוסכל לגמרי. החלטתי שאם אני מקבל עוד סירוב אחד, זה סימן שכל העסק הזה של לימוד תורה לא בשבילי, ואני עוזב את הישיבה.
"אבל כשטפחתי לבחור החמישי על הכתף ושאלתי בהיסוס אם אפשר להפריע רגע וללמוד איתו קצת, הוא חייך אליי חיוך גדול. 'בשמחה!' הוא אמר, 'טוב לראות מישהו שחשוב לו ללמוד כמו שצריך. כל הכבוד לך!'. הבחור היה מבוגר ממני בכמה שנים טובות, ובכל זאת הוא התייחס לכל השאלות שלי ברצינות גמורה, ונתן לי את ההרגשה כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם. למדנו את הסוגיה שרציתי, וזה היה פשוט כיף. כל השאלות שלי קיבלו תשובות, והרגשתי בעננים. למחרת כשנכנסתי לבית המדרש הוא הבחין בי מרחוק. 'היי, רוצה ללמוד גם היום?' הוא הציע. וכשנעניתי, בילינו עוד אחר צהריים מהנה בלימוד ובפלפול. את הישיבה, כמובן, לא עזבתי, וכך זכיתי להתקדם בלימוד עד שהגעתי לאן שהגעתי.
"בכל, אופן, הרב מוטי, מאותו יום קיבלתי על עצמי קבלה: כשמישהו מבקש ממני ללמוד איתו, אני אעמוד על הראש כדי למצוא את הזמן לזה. עד היום ברוך ה' הצלחתי לעמוד במשימה".
"זה סיפור יפה מאוד", אמר הרב מוטי, "אבל למה היית חייב לספר לי אותו?"
"כי אתה היית הבחור הזה…", נשמע קולו המחויך של הרב גולד מעבר לקו.
זה, ילדים, היה סיפור אמיתי. השמות שונו, אבל תראו איך מעשה טוב שלנו יכול לחזור אלינו, גם אחרי שנים.