49. תושבת בית שמש. נשואה לד"ר אהרון (אהרל'ה) ואם לארבעה. מנהלת רשת התיכונים ברנקו וייס
התחלה / לפני 49 שנים. נולדה וגדלה בקריית גת. בת חמישית במשפחה של שבעה ילדים.
ארצה עלינו / הוריה, יצחק וחנה בן חמו ז"ל, עלו ארצה ממרוקו בשנת 1963 היישר לקריית גת. "מבין האחים שלי, אני הראשונה שנולדה בארץ".
אבא / יצחק ז"ל. הלך לעולמו בערב יום הכיפורים האחרון. "במרוקו שימש איש חברה קדישא. בארץ היה סוחר ולמד תורה, כמו כל יהודי מרוקאי טוב. מאבא לקחתי את הדבקות במשימה. אבא לא לקח יום חופש מעולם והיה קנאי למשימה".
לא מתלוננים / השנים הראשונות בישראל לא היו קלות. "אבא עבד בבניין בבאר שבע. הוא היה יוצא ביום ראשון בבוקר וחוזר בחמישי בערב. כל השבוע נעדר מהבית. לא היה קל, אבל אצל אבא ואמא הייתה אהבת הארץ ברמה עמוקה. הם קיבלו הכול באהבה. לא שמעתי מהם תלונה על המדינה".
אמא / חנה ז"ל. "עקרת בית חמה ונעימה מאוד. הבית היה אצלה במרכז ההוויה. רצתה שכולם ילמדו ויצליחו. שידרה המון כוח ושמחה".
קריית גת / "יש לי זיכרונות מאושרים משם. המשחקים של ילדי השכונה על הכביש, כל השכונה יורדת לדשא ומקרינים סרט על הקיר, היה כיף גדול. בשכונתיות הזאת היה משהו מאוד חמים ומשוחרר. כיום אני לא רואה את זה בחוויה של הילדים שלנו".
בני עקיבא / הייתה מדריכה מאוד מעורבת ופעילה. "זאת הייתה תקופה משמעותית ומעצבת בשבילי". בתיכון למדה באולפנת בנ"ע נאות אברהם בערד. "כמעט כל החבר'ה מבני עקיבא עזבו את התיכונים המקיפים ולמדו בחוץ".
לא לפנימייה / "אני אומרת את זה בצער, כי למרות החוויה האישית החיובית שלי באולפנה, אני חושבת שיש משהו לא טבעי בזה שילדים בני 14 עוזבים את הבית בגיל כל כך מוקדם וגדלים רק עם ילדים שדומים להם. התובנה הזאת השפיעה עליי בעשייה, כשרציתי ליצור מקיפים טובים וחזקים".
כן למקיפים / "אני מאמינה שתלמידים בבתי ספר ממיינים חווים את העולם באופן לא אמיתי, ואילו תלמידים במסגרת לא ממוינת זוכים למורה מחויב יותר".
שירות לאומי 1 / בשנה הראשונה הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא טבריה ומדריכה באולפנית טבריה בתקופתו של ד"ר אברהם ליפשיץ. "אברהם הוא דוגמה מדהימה ליכולת לחלום בגדול ובו זמנית לדעת להביא לידי ביטוי מעשי את תפיסות העולם שלו".
שנת שירות 2 / בשנה השנייה שירתה כקומונרית בסניף בני עקיבא בערד וכמדריכה באולפנה. "חוויה גדולה לחזור למקום שבו למדתי". בהמשך עבדה בפרויקטים שונים בתחום החינוך הבלתי פורמלי.
קולטים / בשנות ה‑90, בזמן העלייה הגדולה של בני העדה האתיופית, ניהלה את מחלקת הקליטה בבני עקיבא. "הקמנו סניפים בתוך מרכזי הקליטה מתוך רצון לייצר מנהיגות מקומית. פגשתי עלייה מרתקת". באותה תקופה הכירה ונישאה לבעלה אהרן בלוך.
החצי השני / ד"ר אהרן (ארהל'ה) בלוך, נפרולוג ומנהל דיאליזה במרכז הרפואי הדסה. "בשביל לאפשר לכל אחד להיות הוא ולצמוח, חייב להיות בן זוג מכיל ומאפשר. זכיתי".
בית שמש / כזוג צעיר בחרו לגור בבית שמש. "רצינו שהילדים שלנו יגדלו במקום מורכב ומעניין ויכירו ילדים שלא בהכרח דומים להם". מאז הם שם כבר חצי יובל.
הנחת / ארבעה. הבן הבכור מתן חייל בן 21, אחריו חנה, "קרויה על שם אמי", בת 19, אלון בן 14 ואחרונה חביבה רעות, "אוטוטו בת מצווה". "הם הנחת האמיתית שלי. ילדים חושבים, ערכיים, סקרנים וביקורתיים. לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה".
אקדמיה / בעלת תואר ראשון במתמטיקה ולימודי ארץ ישראל, ותואר שני בלימודי ארץ ישראל. משם פנתה לעסוק בהדרכת טיולים. לאחר שנתיים החליטה כי ברצונה להתמקד דווקא בחינוך הפורמלי.
גבעת גונן / את צעדיה הראשונים בתחום החינוך עשתה כמורה בתיכון גבעת גונן בשכונת קטמון בירושלים. "תיכון ברוח ערכי תנועת העבודה". צעד לא שגרתי? "בהחלט. בהתחלה הייתי נטע זר, בוגרת אולפנה מקריית גת עם חצאית וכיסוי ראש, ופתאום אני צריכה לנהל את תהלוכת האחד במאי".
הופכת חלק / המפגש בגבעת גונן השפיע עמוקות על תפיסת עולמה. "די מהר הפכתי חלק אינטגרלי מהנוף. למקום יש תפיסה ערכית עמוקה, שאילצה אותי להתמודד עם שאלת הזהות שלי. אני חייבת למקום הזה הרבה מאוד". לאחר כשבע שנים התפנתה למשימה הבאה – הקמת תיכון בעיר מגוריה.
מקימה תיכון / "האמנתי שבית שמש זה מקום שצריך לחולל בו שינוי". ייסדה את החטיבה העליונה בבית הספר ברנקו וייס בעיר. "זה היה התיכון העיוני הראשון שקם אי פעם בעיירת פיתוח. שאפנו לתת הזדמנות אמיתית לכל ילד". 14 שנה ניהלה את התיכון.
למה לי פוליטיקה / את ניהול בית הספר בבית שמש עזבה לפני כארבע שנים מתוך כוונה להתמודד על ראשות העיר. "היה לי רצון לייצר דיאלוג מורכב עם האוכלוסייה החרדית בעיר. חשבתי שראשות העיר היא דרך להשפיע. זה לא צלח, אבל אני עדיין אופטימית ומאמינה שאפשר לשנות". לא שוללת אפשרות לרוץ שוב בעתיד.
דוקטורט / בעקבות שנים של עשייה חינוכית פנתה לעבודת הדוקטורט בנושא התפתחות החינוך העל-יסודי בעיירות הפיתוח. "זאת סוגיה שאני חיה ונושמת".
תובנה / "עם כל הביקורת שעולה לעיתים על המדיניות שנקבעה בשנות ה‑50 וה‑60, אני נוטה לחשוב שהכוונות היו טובות. אני חושבת שחלק מהבעיה נבע מכך שהתקבלו החלטות בקרב קובעי המדיניות כשהם לא חיו את המציאות ולא הבינו לעומק את הקשיים והאתגרים".
הספר / 'לבנות את הגשר הזה' בהוצאת ידיעות ספרים. הספר מביא סיפורים של ילדים אמיתיים שנגד כל הסיכויים פרצו את הגבולות והצליחו. דרכם מעבירה בלוך את תפיסת עולמה החינוכית. "את הספר כתבתי מתוך אמונה כנה שכל דיאלוג בין איש חינוך ותלמיד הוא סוג של בניית גשר". בימים אלו מועלה מחזה על הספר בבימוי ומשחק של דביר שרייבר.
הגשר הזה / "קראתי לספר 'לבנות את הגשר הזה' בדגש על 'הזה', כי לכל תלמיד יש את הגשר המיוחד לו והעיסוק בבניית הגשר צריך להיות מעודכן ורלוונטי כל הזמן".
מנהלת רשת / בשלוש השנים האחרונות עומדת בראש רשת התיכוניים הארצית של ברנקו וייס. "זה הבייבי שלי. אני עובדת במגזר היהודי הכללי, החרדי, הערבי והבדואי. מאמינה שכל ילד באשר הוא זכאי לשוויון הזדמנויות וחינוך לאחריות חברתית".
מרוקו / לא מזמן טסה לטיול שורשים במרוקו. "היה מרגש ביותר. יש כיום במרוקו קהילה יהודית ובתי כנסת מדהימים. לצערנו, בגיל 18 הצעירים היהודים בוחרים לעבור לגור במקומות שונים בעולם, רק לא בישראל. כנראה עשינו שירות רע לעלייה ממרוקו".
אם זה לא היה המסלול / "נראה לי שעיסוק בשירות הציבורי לגווניו יכול היה להיות מעניין".
במגרש הביתי
בוקר טוב / משכימה קום בשעה חמש וחצי, יוצאת לריצה, חוזרת, מארגנת כריכים וירקות לילדים ויאללה לעבודה. "אין לי יומיים דומים". מנהלת ימים אינטנסיביים של פגישות ודיונים בכל הארץ. "בערב, אחרי שראיתי את הילדים, אני יושבת שעות על המחשב. הולכת לישון כשאני עייפה, לרוב לפני שהספקתי את כל מה שאני צריכה לעשות".
דיסק ברכב / שירי נשמה ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה. "בתחום הזה נשארתי שמרנית והטעם שלי לא השתנה. חווה אלברשטיין בשיר 'מי האיש החפץ חיים' ממיסה אותי כל פעם מחדש".
השבת שלי / "שבת זו ההזדמנות שלי להיות עם המשפחה. אני משתדלת למקסם את החוויה. סעודות השבת תמיד מתארכות, חוץ מהאוכל תמיד יש נושאים מעניינים לשיחה וגם מכינים את שיעור פרשת שבוע לשבוע הבא".
קדימה אוכל / נהנית לבשל, בעיקר ליצור דברים חדשים, "אבל הכי אוהבת לראות שאוכלים את מה שהכנתי ושזה יוצא טעים".
מפחיד אותי / בפן האישי: "החשש לא למצות ולא לעשות את הנכון והראוי". בפן הלאומי: "יש לנו אתגר אמיתי לבנות פה חברת מופת שתכיל את כל הקבוצות בחברה הישראלית ושתיתן מקום לכולם. בשביל זה צריך להיות קצת פחות צודקים וקצת יותר מכילים ומקשיבים"
דמות מופת / סבתא פריחה בן חמו ז"ל. "השראה. עלתה ממרוקו וחיה בבית קטן בקריית גת, אבל רוחב הלב שלה לארח בשפע, בפשטות ובאהבה גדולה היה לשם דבר. סבתא הייתה אדם דתי שהקפיד על קלה כבחמורה, ומעולם לא העירה לאף אדם על אמונתו או קיום מצוותיו. היא קיבלה כל אדם במובן העמוק של המילה".
משאלה / "חוץ מבריאות לילדים, שזה באמת הכי חשוב, מקווה שאוכל להסתכל אחורה ולהרגיש טוב".
כשתהיי גדולה / "אמשיך לנסות להשפיע על המציאות ככל יכולתי".
Rivki@besheva.co.il