למי קראת אח?
עשר פעמים אמרנו לילדים שהחוקים לטובתנו וצריך לשמור עליהם, מאה פעמים אמרנו להם שאסור לשקר, גם כשלא נעים, גם כשמפחדים להיתפס. אלף פעמים אמרנו כמה אהובים החיילים שלנו וכמה אנחנו מכבדים את המדינה שלנו, והקפדנו לעצור בדרך מהיישוב פסגות בכל מחסום כדי לפנק את החיילים במשהו טעים. אבל עשרות ומאות ואלפי ורבבות מילים נכונות יכולות […]
כאן, מול הים
"זכרי כל פסיעה, כל צעד. שאפי לקרבך את הריח, את האוויר, את המראות. אל תחסירי דבר, אל תשכחי את הצעדים האלה, אולי זו הפעם האחרונה שתלכי כאן. אולי. ואולי לא?" אלו הקולות שלי. לאחר התפילה האחרונה בבית הכנסת אני בוחרת ללכת דרך גן הילדים. כל כך הרבה שעות ביליתי פה, בדמיונות, במשחקים ובשירים. כאן התאהבתי […]
לא אסלח עד יומי האחרון
עשרים שנים חלפו, אבל הזמן לא ריפא את הפצעים הנפשיים שנגרמו לי בעטיה של עקירת יהודים מבתיהם והרס יישובים פורחים בגוש קטיף וצפון השומרון. הייתי יושב ראש תנועת 'שנית גמלא לא תיפול', יחד עם חברי אליקים העצני ובנו בֹעז. ניסינו להוביל מאבק בלתי מתפשר נגד הגזירה. הצטרפו אלינו ארגונים כמו 'נשים בירוק' ואחרים. ממשלת ישראל […]
דמעות החורבן, דמעות התקומה
בקיץ תשס״ה, כאלמנה צעירה עם שני תינוקות קטנים, חומש הייתה ביתי. שנים קודם לכן הגעתי יחד עם שולי בעלי, שנרצח על ידי מחבלים בא׳ אלול תשס״ג, ליישוב המעורב והנהדר הזה. שולי היה חלוץ, איש תורה, אדמה ואמונה. רציחתו הייתה חלק ממסע טרור רצחני שנועד לגרש אותנו מארץ ישראל. אבל דווקא שם, בהר הזה שבצפון השומרון, […]
אל תהיו אני
אחד הדברים שהכי קשה להתמודד איתם הוא שוני. אנחנו חיים במציאות שלא מפסיקה להשתנות ולזוז. כל העולם בכל רגע נתון נמצא פעם בחושך ופעם באור, פעם בקיץ ופעם בכפור. וגם האנשים שמסביבי – כל אחד כל כך שונה ומשונה, כל אחד נראה אחרת, מרגיש אחרת, חושב אחרת. אפילו אני בעצמי לא מפסיקה לזוז ולהשתנות ובכל […]
מפיק מרגליות
דיוק מדעי ולב מקשיב. לפני שבוע חל יום הולדתה ה־47 של גברת לואיזה בראון, שהייתה תינוקת ה־IVF הראשונה בעולם, פרי מחקרם של הרופאים Edwards ו־Steptoe הידועים לשבח. לידתה של לואיזה בראון ב־25 ביולי 1978 בעיר Oldham שבאנגליה הייתה נקודת מפנה עולמית בתחום רפואת הפריון. עד היום נולדו מיליוני תינוקות באמצעות IVF, רובם ככולם לא היו […]
זעקת ילד ללא מילים
איך עוצרים לרגע את כולם, וצועקים: "אני רק ילד"? איך מסבירים לקצין עם דרגות הסרן, בלב מקשת האבטיחים נטולת אור הירח, שקול המיית המסתננים, וזעקת הסירנות, ואיומיו החמורים – כל אלה לא צריכים להיות נחלתו של ילד בן 14? אך ברעש הזה קולך אינו נשמע, אתה רק צללית אחת שרצה בגמלוניות מועדת לנפילה בין אבטיחים […]
לאן נעלם קמצא?
1. השבוע נזכרתי בגולם מפראג. משום מה היה מקובל בזמני לתת לילדים רכים לקרוא את סיפורי הזוועה מתקופת עלילות הדם במאה ה־16. הייתי קורא את תיאורי האימה על תומאס, הילד הבלונדיני הקטן, שנעלם בעיירה וגופתו נמצאה בתוך שק במרתף האפל של בית הכנסת בערב חג הפסח – ולא נרדם בלילה. לא שאני מתחרה בסבל של […]
עוד נשוב לשם
1 את ארבע השנים היפות של מגורינו בנווה דקלים התחלנו ב'זמן חורף' תשנ"ג (1992), מעט לאחר עלייתה של ממשלת רבין־פרס לשלטון. באנו כמשפחת אברכים צעירה עם שני ילדים רכים, הקטן בן חודשיים והבכור גדול ממנו בשנה. הים, החול, השכנים הנפלאים ומצוות יישוב הארץ היו הבונוס. באתי כדי ללמוד גמרא בעיון בשיטת 'אליבא דהלכתא' בכולל מג"ל […]
הרוח שנכלאה בתוך הגדרות
עשרים שנה אחורה, אל הקיץ ההוא. רק בוקר, אבל השמש כבר לוהטת ומעירה את כל מי שמצא פיסת חצר להירדם. אני מנערת את חולצת התנועה שנדבקת לגב. מגאפונים נמרצים מכריזים על כינוס מרכזי בשעה שתים עשרה, איפה שלפני יומיים היה דשא. מי שמצא ברחבי הכפר צינור מים מזרזף כבר שטף את הפנים. יעל ואני נעמדות […]
