המבחן העיקרי בדמוקרטיה, בארצות הברית ובישראל, הוא היכולת לקבל את תוצאות הבחירות בכבוד
הדמוקרטים בארצות הברית מסרבים לקבל עליהם את הדמוקרטיה, בדיוק כמו אלה בישראל שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, שדרשו להחליף את העם.
כי בעיניהם דמוקרטיה (שלטון העם!) היא מונח נזיל וגמיש, ורק כאשר היא מגשימה את חלומות הדמוקרטים האלה היא ראויה לשמה. העיוורון הזה מפריע להם להבין, פעם אחר פעם, איך הם מטפחים במו ידיהם את השוקת השבורה שתמתין להם עם היוודע התוצאות. משטר דמוקרטי אמור לשקף את רצון העם בבחירת נציגיו בשלטון, ואם רצון העם הזה אינו מתאים לאליטות שלו, אזי אין לאליטות כל בעיה ליהפך לאספסוף מנוסח כדבעי.
השיטה בארצות הברית מכירה ברוב אלקטורלי ולא ברוב הקולות. אילו הייתה קלינטון זוכה ברוב האלקטורים, לא היינו שומעים מצדה כל טענה על עיוות השיטה, גם אם היה יתרון כלשהו לדונלד טראמפ בספירת הקולות בכללם. ובכל זאת השיטה לא משתנה והקביעה של מספר האלקטורים בכל מדינה שיקבעו את תוצאות הבחירות נותרה בעינה. הכול יודעים שזו השיטה, וכל אסטרטגיות מסעי הבחירות בארצות הברית לוקחות אותה בחשבון וכולם עובדים לפיה.
קשה להפסיד בבחירות. זה נורא לעמול ולטרוח במשך תקופה ארוכה, לשפוך מאות מיליונים על בלונים וכובעים וקונפטי ומנשרים והפקת אירועים צבעוניים עם מערכות תאורה והגברה משוכללות. קשה להנפיק סקרים מוזמנים ומחמיאים וליצור בעקבותיהם סרטוני תדמית, לנאום נאומים ולהתראיין על כל גבעה נישאה ותחת כל עץ רענן, ובסוף כל אלה לנחול תבוסה משפילה, על אף שבחישוב מספר הקולות יש יתרון למפסיד.
אבל זהו המבחן העיקרי בדמוקרטיה. המפסידים חייבים לקבל עליהם את התוצאות ולקבל אותן בכבוד. לא מוכרחים להריע למנצחים, אבל צריך לכבד את רצון הבוחר ולהתכונן למערכה הבאה בעריכת חשבון נפש נוקב והפקת לקחים על פיו. אין יותר מקום לטענות ומענות ויללות על מה שהיה וכבר נפלה בו הכרעה שיש להרהר אחריה רק הרהורים של יושר. הסיבות להפסד עמוקות וטוב לרדת אל שורשיהן, לחפש טעויות ולחקור אותן לטובת הפעם הבאה.
הבחירות באמריקה מבשרות את תחילתה של התפכחות והתפקחות בעולם המערבי. דאע"ש אינו "שחקן ספסל של הטרור" כדברי אובמה, ויש לאסלאם זיקה ברורה וחד-משמעית לטרור העולמי בניגוד לדברי הילארי קלינטון שביקשה את קולות המוסלמים. ראש ה‑CIA המיועד, מייק פומפאו, מצהיר בריש גלי שההסכם בין ארצות הברית לאיראן הוא "נוראי ואפעל לביטולו". הפוליטיקלי-קורקט שכיסה על שקר וכזב מושלך לכל הרוחות והאמת מבצבצת, מתבהרת, מתבררת ותובעת שינוי רדיקלי כאן ועכשיו.
דוד אלהרר