ליקוי מאורות בבני עקיבא
ישראל הראל – תושב עפרה, יו״ר ומייסד של מועצת יש״ע, 'נקודה' והמכון לאסטרטגיה ציונית
במוצאי שמחת תורה תשל״ה (1975) יצאו אלפים רבים, רובם חניכי ובוגרי בני עקיבא, ל״מבצע הקפות״.
המטרה: לסייע למבקשים להתנחל בנווה צוף, בשילה וביריחו. שבוע ימים נמשך המבצע – ועמו העימות הפסיבי בין צה״ל לצועדים.
המטרה לא הושגה, אולם המפגן האדיר גרם לזעזוע במערכת הפוליטית ולשידוד מערכות בתוך הציבור הציוני-דתי. זה גילה שקיימים בו מקורות עוצמה שלא היה מודע לקיומם, ובממשלת השמאל (וגם בצמרת המפד״ל, שרובה נמנתה עם מחנה היונים) החלו להבין שלא יהיה קל להתמודד עם האנרגיות העצומות שבאו לידי ביטוי במבצע.
למבצע זה קדם הניסיון הראשון (מתוך תשעה) של ההיאחזות בסבסטיה, שרוב משתתפיו התחנכו אף הם בבני עקיבא. היו הורים שניסו למנוע מילדיהם להשתתף, והיו ר״מים שאמרו שזה ביטול תורה, אבל הנוער הבין טוב מהם מה נדרש ממנו בעת ההיא. את התורה העמוקה ביותר, המעצבת ביותר, הוא ספג מהדינמיקה החינוכית שנוצרה שם בהשראת מנהיגים דוגמת הרב לוינגר, חנן פורת ובני קצובר, ורבנים דוגמת הרב נריה זצ״ל, הרב דרוקמן יבל״א ורבים אחרים. קודם לכן, בניסיון הראשון של גרעין אלון מורה לתקוע יתד בשומרון, השתתף גם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל.
עתה, כשמלאו 42 שנה למהפכה – שבעיקרה, כאמור, הייתה מהפכת בני עקיבא – בא יאיר שחל, המזכ״ל הנוכחי, וקורא לחניכי התנועה לא להגיע לעמונה ביום פקודה. אם קודמיו היו נוהגים כך, לא היו היום יישובים ביהודה ובשומרון והציונות הדתית הייתה ממשיכה להשתכשך בשולי המפעל הציוני. זו תקלה מנהיגותית חמורה, ומי שמוביל מהלך אנטי-חינוכי שכזה אינו ראוי, חד וחלק, לעמוד בראש תנועה מפוארת זו.
זאת ועוד: אם המזכ״ל קיבל מראש גיבוי מההנהלה הארצית, הרי שאף זו לקתה בליקוי מאורות וגם עליה לתת את הדין.
מנהיגות אחראית
דני הירשברג – מנכ"ל דעת ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר
קריאתם של ראש מינהל החמ"ד ומזכ"ל בני עקיבא לתלמידיהם ולחניכיהם שלא להגיע לעמונה היא בעיניי קריאה ראויה של מנהיגים שלוקחים אחריות על צעירי הצאן.
לבי עם תושבי עמונה ואנו חבים הרבה לנחישותם ולמלחמתם. גם אני סובר שנעשה להם עוול משפטי נוראי ובלתי מוסרי שיש להביע נגדו מחאה. אבל את המחאה יש להפנות אל מערכת המשפט ואל המדינאים שאפשרו זאת, לא אל אחינו משרתי כוחות הביטחון. הקריאות שפורסמו בידי המצדדים בהתנגדות כמו "הפעם ננצח" ו"יחד נציל את עמונה", כשתמונות הגירוש הברוטאלי הקודם ברקע, הן בעיניי קריאות שאין להן מקום בחברה שומרת חוק. את מי בדיוק אנחנו מבקשים לנצח? את צה"ל? את המשטרה? את המדינה שבנינו יחד אחרי אלפיים שנות גלות?
קראתי את דברי הביקורת על בני עקיבא ואת ההשוואה לצעירי התנועה שהעפילו לביריה בנחישות ליישב את הארץ. אך נראה לי שהמבקרים פספסו משהו: המאבק היום איננו מול השלטון הבריטי, האנגלים עזבו את ישראל לפני כמעט שבעים שנה. באנו לכאן אחרי אלפיים שנות גלות כדי לכונן מדינה יהודית-דמוקרטית. קיבלנו על עצמנו כללי משחק, ולעתים הכללים הללו מאפשרים גם החלטות קשות שאיננו מסכימים איתם, אך זו המשמעות של מדינה יהודית-דמוקרטית.
הוויכוח על האפקטיביות של מחאה כזו או אחרת הוא לגיטימי. כמי שמאמינים בכוחו של הנוער חובתנו לחנך לאכפתיות, למעורבות ואף למאבק במסגרת החוק. אבל אי אפשר להתעלם מתמונות העבר, מהחשש שיהיה מי שלא ישמור על הכללים. שמירה על חוקי המדינה וציות לחוק הם אבני יסוד בתפיסת עולמנו, ולראשי הציבור יש אחריות על התוצאה. הם יהיו אלו שיפגשו את הנערים והנערות גם ביום שאחרי – יישר כוחם על האומץ ועל גילוי האחריות.
אז יבואו כבר כולם
עפרה בוארון – תושבת עמונה, עורכת 'פנימה' לשעבר ובוגרת בני עקיבא
פעם הנוער ידע לעשות היסטוריה. היום הוא יקרא עליה אייטם בסמארטפון שלו, או יפספס אותה בלחיצה על שלט הטלוויזיה. אבל יש חבורה גדולה של נוער נפלא שהחליטה לעשות מעשה.
מי הקים את המדינה? מי הם אלו שתלו כרוזים, פעלו בהגנה, באצ"ל ובלח"י, הקימו יישובים, הפריחו את השממה, חומה ומגדל, סבסטיה, גוש אמונים ועוד? כן, זה היה הנוער!
העלייה לביריה היא אחד מסמלי ההגשמה והחלוציות של בני עקיבא. כדי לחנך לתורה ועבודה -ללמוד מאנשי ביריה – עולה התנועה בכל שנה אל ההר.
להלן ציטוט מוויקיפדיה: "הורדתה מהקרקע של נקודת היישוב הגלילית המבודדת, נתפסה על ידי הנהגת היישוב כתקדים מסוכן, וכפגיעה ישירה בזכות להתיישבות חופשית… היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר ה'תש"ו (1946). לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום".
בשבועות האחרונים הנוער מגיע לעמונה. דניאל, בני בן ה‑16, הקים חממות לטובת המפגינים, שלא יקפאו מקור. בתי בת ה‑14 מכינה מרקים חמים לנוער הנפלא שמגיע לכאן. הקריאה להגיע לעמונה היא קריאה למחאה לגיטימית בהחלט!
נכון, הציבור שלנו עייף מהפגנות לא מועילות. עייף מכך שנבחרי הציבור שלו לא מייצגים מספיק את האזרח הקטן, חבוש הכיפה (מכל הסוגים). אבל לפחות נבקש ממזכ"ל בני עקיבא: אל תתרצו לנוער תירוצים שיחלישו אותו ויאבדו לו את התקווה. להפך. הורים ונערים, בואו לעמונה ותשנו את פני המציאות!
אל תטעו לחשוב, בהחלט עדיין אפשר להציל את עמונה. תתעדכנו, תפגינו, תתפללו ותביאו איתכם הרבה בני נוער, שמאמינים ש"אני ואתה נשנה את העולם".
תשובות הגולשים
מתגעגים לאנגלים?
אין אמירה יותר שגויה מאמירה זו. איך יעמוד המזכ"ל בביריה למול חניכי שבט הרא"ה בי"א באדר ויספר להם על הגבורה שבהיאחזות עיקשת על כל פיסת אדמה בארץ ישראל? איך הוא יאדיר את המלחמה על הארץ אם הוא קורא שלא להיות חלק מהמאבק גם לא בצורה פסיבית?
ואם יבוא מי שיגיד ויאמר ש"אז אלו היו בריטים, וכאן מדובר ביהודים", הוא רק ידגיש למה המאבק עקרוני הרבה יותר ממה שהיה שם בצפון הארץ לפני 70 שנה. אז בריטים החריבו את הארץ ולא החרשנו, היום יהודים מחריבים אותה ונתעלם מכך?
אברהם חי בלוך
הזמנה למכות
הוא צודק, ויש לי הסבר: הנוער חמום מוח מטבעו. יהיו מכות שם. ככה זה. ובלי קשר לאידיאולוגיה שלי, לא הייתי רוצה לראות ילדים עם עצמות שבורות.
ועוד דבר קטן: המחאה לא תשנה כלום, בסך הכול הפגנה עם ילדים פצועים. אכפת לי מעמונה, אבל לא לגיטימי לשלוח ילדים ונוער להיפצע.
אלון הכהן