עם דגלי פלשתין, פעילי שמאל מהארץ ומחו"ל, מיליונים שזורמים מהרש"פ והאיחוד האירופי, ומיקום אסטרטגי ברצף הערים הפלשתיניות, שאלת פינוי חאן אל-אחמר הפכה למקרה מבחן בשאלה האם מדינת ישראל נכנעת ללחץ ומאפשרת הקמת מדינה פלשתינית דה-פקטו, או עומדת על אכיפת החוק בשטחי C
יומיים אחרי שהדחפורים היו אמורים לסיים את הריסת מתחם חאן אל-אחמר, המקום נראה שוקק חיים יותר מאי פעם. פעילי שמאל מכל העולם גודשים את המקום, אמבולנסים של הסהר האדום, דגלי אש"ף מונפים, ונערים צעירים מחפשים התרחשות חדשה שתזרים את הדם. 200 מטר בלבד מעליהם עומדים חברי כנסת ישראל חמורי סבר, מרצים לעיתונאים ולפעילים על האתגרים והמחדל. רחפנים מסתובבים מלמעלה, שוטרים מצופפים שורות מנגד, הכול מבשר כאן את הקרב שעתיד להתחולל. אלו רק 30, אולי 40, מבנים ארעיים, אבל עתידה של מדינת ישראל – לא פחות – מונח כאן על כף המאזניים.
"חאן אל-אחמר הפך לסמל", אומר ח"כ בצלאל סמוטריץ', כשהוא צופה מהגבעה על המאחז הבלתי חוקי, "יש כאן דגלי פלשתין, פעילי שמאל בלי סוף, ועיני כל העולם נשואות אליו. ככל שזה נהיה סמל בעיני הצד השני, כך זה הופך לסמל גם מבחינת מדינת ישראל. זה הפך לסיפור של משילות, של האינטרסים של מדינת ישראל אל מול הלחץ הבינלאומי. מי שנכנע ללחץ, מזמין על עצמו עוד לחץ. אם אנחנו ניכנע כאן ללחץ הבינלאומי, אנחנו נזמין על עצמנו לחצים הרבה יותר גדולים גם בחזיתות אחרות. הקריאה שלנו לראש הממשלה צריכה להיות – את חאן אל-אחמר צריך לפנות, להסיר את החרפה הזאת ומהר, בלי לדחות ובלי לחכות".
מי שמביט על הכפר העלוב שמתחתנו, או שעוקב אחרי המהלומות בין שרי הקבינט סביב הפרשה, עלול לחשוב שהדברים של סמוטריץ' הם עוד ניסיון של פוליטיקאי לנפח פרשייה אזוטרית למימדים הרי גורל. הפעם זה לא הסיפור. כשמסתכלים על חאן אל-אחמר בהקשר הנכון, מבינים שזהו מאבק אסטרטגי מהחשובים שעומדים בפני מדינת ישראל.
"יש התעצמות מאוד גדולה של בנייה בעשר השנים האחרונות, בכל המרחב שמאזור הרי השומרון ויהודה מזרחה לכיוון בקעת הירדן", מסביר סמוטריץ' את פשר מילותיו הנחרצות. "הרשות הפלשתינית והאיחוד האירופי משקיעים בזה כספים אדירים. זה חלק מתוכנית סאלם פיאד, ראש הממשלה הפלשתינית לשעבר, שנכתבה בעקבות ההבנה שבטווח הקרוב לא ייצא ממשא ומתן עם ישראל שום דבר. לכן החליטו ברשות לקבוע עובדות בשטח, וליצור מדינה פלשתינית דה-פקטו. ההבנה היא שלא תוכל להתקיים מדינה רק בשטחי A ו‑B, ולכן צריך להשתלט על כמה שיותר שטחי C.
"זה נעשה לכל האורך, מדרום הר חברון ועד ג'נין, אבל באזור הזה של כביש 1 מזרחית לירושלים מושם דגש גדול עוד יותר. הפרוזדור הזה הוא אסטרטגי, מפני שהוא מחבר מבחינתם בין הצפון לדרום. בדרום יש להם רצף מחברון ועד בית לחם, ומצפון יש להם את רמאללה ושכם. האזור הזה, של חאן אל-אחמר, הוא זה שיחבר את הערים האלה וייצור רצף טריטוריאלי שיהווה מדינה פלשתינית בפועל. מול זה עומד הרצף ההתיישבותי היהודי מירושלים לים המלח, שכולל את מעלה אדומים, את שטח E‑1 ואת היישובים הנוספים לאורך הציר. זה או מדינת ישראל או מדינת פלשתין, מי שישלוט בשטח הזה הוא זה שיקבע".
מסנדלים בבג"ץ
במשך כל הזמן שאנו עומדים מול המאחז הלא חוקי, יש תמונה שתופסת את העין חזק יותר מכל הדיבורים. על הרקע של חאן אל-אחמר, בצללית מוכרת שמחביאה את השמש, מופיע קו הרקיע של ירושלים. הבניינים, הגשר, השכונות, כולם פרושים לנגד העין, מרחק אפסי מהאזור שבו אנחנו נמצאים. כשמדמיינים את תוכנית פיאד הולכת ומתגשמת, ועשרות חאן אל-אחמרים ממלאים את המרחב, נוצרת התחושה שכל ההבטחות הנדושות על ירושלים המאוחדת לנצח הופכות לדברי רוח. ביום שבו תקום כאן מדינה פלשתינית, שום דבר לא יוכל לעצור אותה מלהתפשט אל השכונות המזרחיות של ירושלים. זהו אכן אזור סופר-אסטרטגי, וכמה עגום שרק צד אחד השכיל להבין זאת.
"כדי שנבין את החשיבות שהצד השני מעניק לאזור הזה, צריך להסתכל על המספרים", מסביר אברהם בנימין מעמותת 'רגבים'. "בכל המרחב שמהר חברון עד צפון השומרון הקימה הרשות הפלשתינית בסביבות 150 נקודות יישוב כחלק מתוכנית פיאד. מתוך כל ה‑150 מאחזים האלה, 60 מאחזים נבנו על כביש מספר 1, בקטע שבין ים המלח לירושלים. זה מראה לך שהם מבינים שכאן תיקבע התשובה לשאלה מדינה פלשתינית כן או לא".
בנימין ממשיך ומתאר בפניי את שיטות הפעולה, הדרך שבה משתלטת הרשות בפועל על השטחים. "הם לוקחים מקבצים בדואיים שהיו פעם רק עם אוהלים ומקימים בהם בתי ספר, תשתיות חשמל סולארי, מבנים של חומה ומגדל, מים, גיבוי משפטי שמתיש את המערכת. ככה הם מקבעים שבטים בדואיים שהיו נוודים ולא תפסו שטח, וממקמים אותם באזורים האסטרטגיים". סמוטריץ' מוסיף על דבריו, שהשימוש של הרשות דווקא בבדואים אינו מקרי. ברשות מבינים שהכי קל למקם את הבדואים באזורים האסטרטגיים, מפני שתנאי המחיה שהם דורשים נמוכים מאוד. אין צורך ביותר מכמה מיכליות של מים, מבנים יבילים וטרקטור כדי לגרום לשבט מסוים להתמקם.
אל מול ההתרחשות הבלתי פוסקת מהצד הפלשתיני, מדינת ישראל נראית כמי שלא מבינה את כללי המשחק. מצד אחד, האכיפה ספורדית ומסונדלת על ידי עתירות אינסופיות לבג"ץ. הרשות הפלשתינית אימצה לעצמה שיטה שעד כה פועלת מצוין. באחד הלילות של סוף השבוע, כשפקידי המינהל לא נמצאים בשטח וגם לא עובדים, הם מקימים מבנים קלים באחד המאחזים. כשאנשי המינהל חוזרים לעבודה ביום ראשון ומוציאים צו הריסה למבנים, המחלקה המשפטית של הרשות מתחילה לעבוד. העתירה לבג"ץ הוכנה על ידם עוד לפני שהמבנים עלו על הקרקע, וכשהצו מגיע הם מיד מגישים אותה. סמוטריץ' מדבר על סדר גודל של 400 תיקים שנמצאים בבג"ץ רק על הנושאים האלה, כאשר המערכת לא מסוגלת להתמודד עם כמות כזאת. זה מגיע למצב שהמדינה מוותרת על חלק מהתיקים כדי להקל על העומס, וכך נשאר צו הביניים שמונע את ההריסה על כנו.
"מדינת ישראל לא מתייחסת לזה ברצינות, זה לא נמצא בראש סדרי העדיפויות של האכיפה", אומר אברהם בנימין. "מלבד הבנייה הלא חוקית, ברשות הבינו שהדרך לתפוס יותר שטח היא דרך תפיסה חקלאית, ובאירופה כמובן התגייסו לזה. אנחנו מדברים על אלפי דונמים שמעובדים, מאות אלפי עצים שניטעו, 500 קילומטרים של דרכים חקלאיות שנסללו, והכול רק בשטחי C. אתה מבין שזה עניין מדיני אסטרטגי נטו, כאשר האיחוד האירופי שופך מיליונים רבים של יורו על בדואים בשטחי C, בזמן שאותם בדואים בדרום או בשטחי A ו‑B לא רואים אגורה שחוקה. זו מלחמה על מדינת פלשתין, לא זכויות אדם ולא נעליים".
עם זאת, סמוטריץ' טוען שלמרות הכישלון ברמת השטח, ברמת התודעה חל שינוי בתפיסה של מדינת ישראל. "לקח הרבה שנים עד שהממשלה הפסיקה להסתכל על העצים, והיום היא רואה את היער, הרבה בזכות העבודה הסיזיפית של 'רגבים'. היום אפשר לראות דיונים בוועדת חוץ וביטחון בנושא, ראש המל"ל מדבר על זה, בישיבות ממשלה זה עולה. יש הבנה שזו תוכנית עם רציונל וכסף זר. להגיד לך שהממשלה מצליחה עד כה – בינתיים היא נכשלת. במבחן התוצאה המערכת מבינה את המצב האסטרטגי, אבל נכשלת בהתמודדות".
האיחוד האירופי מממן
מהצד השני של המטבע, כלומר תפיסת השטח לטובת התיישבות יהודית, אנחנו שוב פוגשים כישלון במבחן התוצאה. שני שטחים אסטרטגיים מאוד במרחב, שטח E‑1 הסמוך למעלה אדומים ושכונת גבעת המטוס הדרומית יותר, לא מנוצלים די הצורך. בשטח E‑1 המצב עגום במיוחד, כאשר אפילו ברמת התכנון המדינה עצרה את המהלך, וכרגע לא נראית התקדמות באופק.
את המהלכים האלה מתדלקים כל העת גורמים רשמיים ובלתי רשמיים באירופה. חלק מהפעילות מתוקצבת על ידי עמותות מגזר שלישי אירופאיות, אבל חלק גדול גם נעשה בריש גלי במימון של האיחוד האירופי ומדינות כמו גרמניה ואיטליה. את טביעות האצבע אפשר לזהות בקלות, בעזרת המדבקות עם סמל האיחוד האירופי שנמצאות על מבנים רבים. אברהם בנימין אומר לי שב'רגבים' ספרו לא פחות מ‑1,500 מבנים שעליהם מופיע סמל האיחוד, אך הוא מנחם אותי בעובדה שהחל משנת 2015 בלמה מדינת ישראל את המגמה הזאת.
ההתערבות הבוטה הזאת מעבירה את המאבק גם למישור הדיפלומטי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי נמצאת אף היא במקום אחרי שסיימה לערוך סיור משלה יחד עם יהודה גליק, בהובלת המטה הלאומי בליכוד של נתן אנגלסמן. היא מסבירה שהצורך שלה להגיע לכאן הוא האמירה הנחושה כלפי גורמי חוץ דיפלומטיים. "באתי בגלל החשיבות מבחינת הקהילה הבינלאומית. יש עיסוק גדול של דיפלומטים בחאן אל-אחמר. אנחנו מבחינתנו מחויבים לכבד את פסיקת בית המשפט העליון, לא יכול להיות שיהיה דין אחד לעמונה ודין אחר לחאן אל-אחמר. זה חלק מקרב איתנים נגד האיחוד האירופי סביב נושא הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C, וההשתלטות לקראת מדינה פלשתינית. אנחנו הבהרנו לאיחוד האירופי באמצעות משרד החוץ כמה פעמים, שבכל הנושא של שטחי C תהיה אכיפה, וכל בנייה לא חוקית תיהרס. המהלך הזה כולו הוא כפייה מדינית על מדינת ישראל שלא במסגרת הסדר, ואנחנו לא נקבל את זה".
דעתו של סמוטריץ' אינה נוחה מניהול המאבק הדיפלומטי סביב ההשתלטות על שטחי C וההתערבות האירופית בנעשה כאן. לדבריו צריכים להיעשות צעדים חריפים יותר, כמו מניעת כניסה לארץ, שלילת תעודות דיפלומטים ממי שעוסק בפעילות כזאת, והחרמת כספים שמגיעים לטובת פרויקטים. "מי שמנצל לרעה את התעודה הדיפלומטית שהוא מקבל ממדינת ישראל, צריך לאבד אותה מיד", הוא קובע, ומוסיף שדווקא מקרה חאן אל-אחמר יכול להיות השדה הטוב ביותר לנהל בו את הקרב הזה.
"זה קייס שמאוד טוב לנו לנהל דווקא בו את המאבק. יש פסיקת בג"ץ חלוטה בנושא. הרי כל הזמן מסבירים לנו שבג"ץ הוא השכפ"ץ שלנו נגד העולם ובית הדין הבינלאומי בהאג, אז הפעם נוכל להשתמש בזה לטובתנו. מעבר לזה, זו סוגיה תכנונית קלאסית. המאחז נמצא על כביש 1, על שטח שיש עליו צו תפיסה בשביל הכביש. כל אחד מבין שלא יכול להיות יישוב אזרחי על הציר המרכזי ביותר של המדינה. וזה גם צורך ביטחוני, כי בסוף במצב חירום בגבול המזרחי, כל הכוחות יעברו דרך הציר הזה, ואסור שהוא יהיה מאוים".
בדרך חזרה הביתה על ציר אלון רואים את השטחים האדירים שנשארו פנויים באזור הזה של מזרח בנימין, לעומת היישובים הקטנים שנאבקים על עוד יחידת דיור ועוד תב"ע. במקביל, הגבעות השוממות נזרעות בעוד ועוד אוהלים ופחונים, ביד מכוונת ונדיבה. אז החלום ליישב מיליון ביהודה ושומרון זה יפה, אבל כל עוד הם לא יישבו במקומות הנכונים, דבר לא יעצור את הקמתה של המדינה הפלשתינית ממש מתחת לאפנו.