השבוע אושרה בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) בניית חוות הטורבינות ברמת הגולן. מדובר ב‑42 טורבינות בגובה של 180 מטר שצפויות להיבנות בתל פארס. כמו כל מיזם בישראל, המיזם הזה עוכב בשל התנגדויות של החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, תושבי האזור ועוד. עיקר ההתנגדויות נגע לנשרים ולרחמים המוגנים המתגוררים בגולן. סקר של החברה הבונה, אנלייט, קבע שמדובר בפגיעה אפשרית של עופות בודדים בשנה, בעיקר בשל האמצעים שיינקטו לצמצום הפגיעה. גם רבים מתושבי רמת הגולן הצטרפו למתנגדים מטעמים ברורים. בעולם קוראים לזה נימב"י (Not In My Backyard) – ובעברית, לא בחצר הבית שלי. כלומר, רבים מהתומכים רעיונית במיזמים אקולוגיים ראויים, הופכים למתנגדים נחרצים כשבאים ליישם את המיזם קרוב לביתם.
הממשלה הציבה לעצמה כיעד להגיע לעשירית מכלל כושר ייצור החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת עד לסוף העשור, ולכן היא פועלת בנחישות לקידום מיזמים מעין אלה. כאמור, המתנגדים הצביעו על פגיעה אפשרית בחי ובנוף ותביעתם נדחתה לפי שעה. אבל השאלה העקרונית יותר מהפגיעה האפשרית בעופות הארץ היא התועלת הצפויה מהטורבינות הללו. הן צפויות להפיק 150 מגה-ואט חשמל – יעילות נמוכה מאוד ביחס להשקעה ולשטח העצום שדרוש לבנייתן. האנרגיות המתחדשות בכלל מהוות שיעור של אחוזים בודדים בלבד מכושר הייצור של ישראל, והן מצריכות השקעות עתק. בייצור באמצעות השמש משתמשים בגגות של מבנים ובשטחים שוממים בדרום, אך חוות הטורבינות תשנה את מתאר הנוף, ולכן שאלת יעילותן היא המרכזית ולא הפגיעה האפשרית והלא משמעותית בבעלי החיים.
עניין נוסף שעולה מפרשה זו הוא יעילותן של הות"ל. עד לשנת 2012 ממשלות ישראל לא הצליחו לקדם את ייצור החשמל הפרטי, בהתאם להחלטותיהן. מאז הוקמו הוועדות הללו – שעוקפות את הוועדות העירוניות והאזוריות – קודמו עשרות מיזמים, בעיקר של ייצור באמצעות גז טבעי, וכיום כמעט 40 אחוזים מהחשמל בישראל מיוצר בשוק הפרטי ונמכר לחברת החשמל.
זו מגמה מבורכת שבין היתר צמצמה את ההשקעה הממשלתית בתשתיות, יחד עם צמצום מונופול ייצור החשמל. המשך המגמה הזאת יבטיח את כושר הייצור העתידי, שהיה מוטל בספק בשני העשורים האחרונים. פתיחת שוק הייצור מביאה לגיוון המקורות, ליכולת שליטה טובה יותר של הרגולטור, שנמצא בעמדה טובה יותר מול היצרנים הפרטיים מאשר מול חברת החשמל, ולהגברת התחרות בתחום.
אחרי עשורים של צבירת חובות עתק, פתאום נזכרים שחשמל הוא דווקא עסק רווחי – כשהוא נמצא בידיים פרטיות. כך חשב מלכתחילה פנחס רוטנברג כשהקים את החברה בתקופת המנדט, כחברה פרטית. לפי שעה ההשקעה הפרטית באנרגיה המתחדשת לא כדאית, ולכן מן הראוי להגביל אותה, עד שהחידושים בתחום יהפכו אותה לכלכלית יותר.