אודי בן אורי. 61. תושב הרצליה. נשוי לאורלי, אב לשלושה וסב לנכד. אל"מ במיל'. מנכ"ל חברת 'אורבונד'
התחלה: אוקטובר 55', גבעתיים. דור שביעי לחתם סופר. ההורים ניצולי שואה. "אביה של אמי היה רב קהילה בסלובקיה. הוא החליט להישאר שם עם אשתו ונרצח". האם עשתה דרך ארוכה לארץ, מסלובקיה להונגריה ומשם ברכבות לישראל. "אבי התגייס לצבא הבריטי, שירת במצרים, בסוריה ובעיראק. כשהצבא הגיע ללבנון הוא ערק עם עוד כמה חבר'ה והגיע לארץ". הוא הסנדוויץ' בין שני אחים.
דור שני: "בבית לא דיברו בכלל על השואה. שמעתי את הסיפור של אמי רק כשהייתי בערך בן 40. אז עשינו טיול שורשים". המשפחה הגיעה עד הבית שבו גדלה האם ומשם שחזרה חלקית את נתיב הבריחה.
ההשפעה: "גדלנו על ציונות בבית. לאמי היה חשוב שנהיה בני אדם ונאהב את המולדת".
ילדות: "גבעתיים של פעם". האווירה הייתה "כמו קיבוץ". אנשים עבדו קשה כדי לגדל את הילדים ולתת להם חינוך. "בבית לא היו עודפים, אבל גם לא היה חסר שום דבר". הלימודים החלו בבית הספר הממלכתי דוד שמעוני. "בגיל 13 החלטתי שאני הולך לפנימייה צבאית".
פנימייה צבאית: הפנימייה בתל אביב, הלימודים בגימנסיה הרצליה. הימים היו ימי פוסט מלחמת ששת הימים והאווירה הייתה פרו-צה"לית. חוץ מזה היו ערכים מאוד ציוניים בבית, "עשיתי את כל המבדקים והבחינות. ההורים הכירו את התוכנית שלי רק כשקיבלו את החשבון לתשלום". הסינון היה קפדני. "למבדקים הראשונים הגיעו 800 איש. התקבלו 84". את הפנימייה סיימו לבסוף 21 בוגרים, "והם היו אחד אחד חבר'ה טובים".
לא להישבר: "היה קשה. אחרי שנתיים חשבתי שאני מפסיק ואז ההורים שלי הגיעו, עשו לי שיחה של שעה ויישרו אותי".
צבא: שריון. אחרי הכשרה בסיסית היה קורס קצינים ושלוש שנות קבע שהסתיימו בתפקיד סמג"ד ובדרגת סרן. אחר כך הגיעו שנים ארוכות של מילואים כקצין אג"ם והרבה שנים כמג"ד.
אסון צור השני: "חלק מפלוגה שלנו אבטח את מפקדת השב"כ ומשמר הגבול. עזבתי אותם בחמש וחצי, הגעתי למפקדת הגדוד וביקשתי שיעירו אותי בעוד רבע שעה". אבל הוא לא הספיק לעצום עין, "רצו אליי וסיפרו לי מה קרה. עוד ראיתי את הפטרייה". החיילים שלו התחילו לחלץ. "זה היה יום לא קל. 29 נהרגו, שישה מהגדוד שלנו".
מילואים: "הרבה. בלי הכרה". בשלב מסוים רצו שהוא יהיה מח"ט, "חשבתי שאי אפשר לנהל חברה וגם להיות מח"ט טוב. חיפשתי תפקיד קצת יותר קל". זאביק ליבנה, אלוף פיקוד העורף הראשון, הציע לו להיות מפקד יחידת החילוץ הארצית (יחצ"א). "קפצתי על זה בשתי ידיים. זה מאוד סיקרן אותי וגם רציתי לעבוד עם זאביק. ואז טחנתי מילואים חצי שנה רצוף".
חצי שנה: המשימה הייתה לשנות את היחצ"א, להפוך אותה לצבאית "כי היא התנהלה כמו פלמ"ח", להרחיב את יכולותיה ולמקצע אותה. "התחלתי לאסוף מפקדים לשעבר שהתפקיד האזרחי שלהם נושק איכשהו לפעילות היחצ"א: מהנדסים, קבלנים ובעלי מוסכים". התראיינו 300. התקבלו 30 ומשהו.
ללא הפסקה: הפעילות האמיתית הראשונה הייתה במבצע 'דין וחשבון', ומיד אחר כך בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. והיו גם קניה, בניין השגרירות האמריקאית, פעמיים ברעידת אדמה בטורקיה וגם ביוון. תחת פיקודו חולצה שירן פרנקו בת התשע וחצי, אחרי ששרדה שלושה ימים מתחת להריסות.
להציל חיים: "היחצ"א היא בין יחידות החילוץ המובילות בעולם", ומדינת ישראל מבקשת להושיט עזרה לכל מי שבצרה. "אנחנו לא יוצאים בשביל יחסי ציבור אלא בשביל להציל אנשים". אבל מניסיונו בחייו האזרחיים היום מול הטורקים "יש שם כבוד אמיתי לישראלים".
שלוש ארבע ולעבודה: יום אחרי השחרור הוא החל לעבוד בחברת 'החופר'. "התחלתי מלמטה". המסלול החל במחצבות על ההר ועבר דרך מפעל האספלט, ולאט לאט הגיעה גם הסמנכ"לות, "אז התחלף מנכ"ל והייתה לי איתו מחלוקת על בסיס מקצועי", והוא עבר למקום אחר.
אחר: "רדימיקס, חברה רב-לאומית שאז ייצרה בעיקר בטון ולאט לאט התרחבה". גם שם התקדם מניהול מרחב ועד ניהול 'אבן וסיד', שהיא חברת בת. במקביל שימש יו"ר איגוד יצרני חומרי מחצבה בהתאחדות התעשיינים.
מחצבה: כבר לא שם נרדף לזיהום אוויר והרס הסביבה. "היום המחצבות נכנסו חזק לנושא של איכות הסביבה. ל'אבן וסיד' יש את אחת המחצבות הגדולות בארץ, והם זכו לפחות חמש שנים בפרס ארץ ישראל יפה. יש דרכים להפחתת האבק. וגם לאחר שמסיימים לחצוב קטע מסוים, מיד משקמים אותו".
קפיצה קטנה לחו"ל: היה גם ניהול חברה בהונגריה ורומניה לתקופה קצרה. "יצאתי לשנת חופש, התחלתי ללמוד באוניברסיטה ואז קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה. אז הלכתי לנהל". כשהתקופה הזאת נגמרה היה ניסיון נוסף לצאת לשנת חופשה, אבל אז הוא קיבל לידו את ניהול 'אורבונד'.
אורבונד: חברה ישראלית שמייצרת כל מה שקשור בגבס. נוסדה לפני כ‑24 שנים על ידי טד אריסון, שמכר אותה כמה שנים אחר כך לקבוצת 'קנאוף' הגרמנית. החברה עובדת ב‑71 מדינות ויש לה 270 מפעלים. "אנחנו החברה הישראלית שלהם ושייכים לקבוצת מערב אירופה". יו"ר הקבוצה הוא צרפתי שיושב בבלגיה.
תוצרת הארץ: ל'אורבונד' יש מפעל גדול מאוד באזור התעשייה אלון תבור. "יש לנו קו לוחות גבס מאוד מתקדם, מפעל לטיח גבס, מפעל למרק (שפכטל) ומפעל לבלוקים בשותפות אשטרום". יש גם מוצרים שלא כדאי לייצר בארץ, "אותם אנחנו מביאים מחברות אחיות שלנו, רובן באירופה".
לואו טק: חי וקיים. הכול יותר ממוחשב ומדויק ומיוצר במהירות רבה יותר, אבל יש מחסור בידיים עובדות בתחום. "כי כל אמא יהודייה רוצה שהבן שלה יהיה לפחות מהנדס. אני לא מבין למה זנחו את הקטע הזה במדינה שלנו". הלואו-טק וההיי-טק קשורים זה בזה. "אם לא נשקיע בלואו-טק לא יהיה היי-טק בישראל".
גבס, לא מה שחשבת: "מי שמבין בבנייה בונה גבס". הרמה של הלוחות השתפרה ויש יותר עמידות באש ובמים, האקוסטיקה טובה יותר וכך גם החוזק של הלוח. "אפשר לשים היום לוח גבס בכל מבנה ובכל פונקציה. זה התחיל מאנשים שהסתובבו וראו איך בונים בכל העולם ורצו את זה גם לעצמם. בווילות הכי יוקרתיות בארץ יש גבס". בעצם "היום אין דירה שאין בה לוחות גבס ברמה כזו או אחרת".
תמ"א 38: "בתמ"א מוסיפים עוד קומות בבניין קיים, אז נכון שמחזקים את הבית ומבססים את היסודות, ובכל זאת מחפשים לא להעמיס יותר מדי על היסודות". ולכן יש בפרויקטים האלה הרבה גבס.
חברה רב-לאומית: "כשנחטפו שלושת הנערים הייתי באתונה, ובמקרה יצא לי להכיר שם את המנהל המקביל שלי מעיראק. אחר כך התחיל מבצע צוק איתן וקיבלתי ממנו מייל שבו כתב: 'אני מבין מה קורה בארץ, יש לי בית בבריטניה, אם אתה רוצה אתה יכול לקחת את המשפחה שלך לשם'. מנהל קנאוף דובאי חבר שלנו, וגם קנאוף איראן. בכלכלה ויחסים בין אנשים אין גבולות".
הרעיה: אורלי. הם הכירו בצבא ונישאו בגיל 23 הצעיר. היא הייתה מורה לחינוך מיוחד ופרשה לפני שנה וחצי.
הברכה: שלושה ילדים, גור גר במקסיקו ומנהל חווה לגידול דגים; נמרוד נשוי, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ושני במנהל עסקים, עובד בחברת היי-טק, נשוי עם ילד קטן; ודין הצעיר לומד פילוסופיה וצייר. "כל אחד בדרכו שלו".
לתת: חבר הנהלת עמותת 'יד לשריון', חבר עמותת 'אִכלו רעים' לנזקקים בירושלים וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים. יש גם התמודדות על תפקיד יו"ר איגוד יצרני חומרי בנייה וצריכה.
מסלול: "אני כאן בהכוונה מלמעלה. עובד קשה ולא מקטר".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קם בחמש. "לא משנה מתי אני הולך לישון בלילה". קורא עיתון, פותר תשבץ או סודוקו, ויוצא מהבית גג בשבע. "אלה השעות הכי טובות של היום, שקט במשרד ואני יכול לבנות לי את היום".
מוזיקה: שירי ארץ ישראל, להקות צבאיות. "כולם צוחקים עליי. מדי פעם מצליחים לגרור אותי לקרן פלס ומירי מסיקה".
אוכל: "הכול ובמידה".
פנאי: למרות וורקוהוליות נראית לעין, יש מקום גם לזה. "הצגה טובה, סרט טוב, טיול או רכיבה על אופניים".
אחזקת הבית: שותף מלא. "כביסות רק אני, כלים מדי פעם ואפילו השקיית העציצים". אורלי היא זו שמנהלת את הבית, גידלה וחינכה את הילדים, "ומזל שזה כך".
מפחיד: "לא נתקלתי עד היום במצב שפחדתי ממשהו. אולי באי נוחות מסוימת. אבל פחד ממש? לא". כן יש שאיפה שהמשפחה והחברים יחיו לעוד הרבה שנים וללא פגע.
דמות מופת: יצחק רבין. "היה אדם עם חזון ושילם על זה בחייו. למרות שמרבית התושבים בארץ היו נגד הדרך שלו, הוא לא עצר". הייתה בו גם יושרה והוא "ידע לנהל בגדול וגם פרטי פרטים. כשחזרתי מארגנטינה הוא תיחקר אותי וידע כל פרט על המבצע". דמות נוספת הוא האלוף זאביק ליבנה, "עשיתי תחתיו שלושה תפקידים. הלוואי שהייתי יודע לעבוד כמוהו".
כשתהיה גדול: "זו העבודה האחרונה שלי. לא אקח על עצמי עוד תפקיד ניהולי בסדר גדול כזה. אולי אתנדב פה ושם. אהיה יותר עם המשפחה, אטייל עם אורלי ונמשיך לראות עולם בנחת".