ביום שלישי הודיע דובר צה"ל כי שר הביטחון קיבל את המלצות הרמטכ"ל לקדם שבעה קצינים, שלושה מהם יקבלו לראשונה דרגות אלוף. את רוב השמות ברשימה אינני מכיר, אבל שני שמות דקרו את העין: האלוף דן גולדפוס יסיים את תפקידו כמפקד הגיס הצפוני ויקודם למפקד מפקדת העומק. ב־7 באוקטובר גולדפוס פיקד על עוצבת האש, אוגדה שתפקידה העיקרי הוא תגובה עוצמתית ומהירה, באמצעות כוחות בהיקפים גדולים. חטיבת הצנחנים כולה הייתה כפופה לגולדפוס, כמו גם חלק ניכר מהיחידות המיוחדות של צה"ל. ביצועיו האומללים ביום הטבח נחרתו עמוק על סלעי ההיסטוריה. חצי שנה אחרי הטבח גולדפוס נשא נאום פוליטי, ובו סנט בחברי הממשלה: "אתם חייבים להיות ראויים לנו", והטיף לשרים לפעול לגיוס חרדים. לובש המדים היהיר ננזף על ידי הרמטכ"ל הרצי הלוי על נאומו החתרני, אך זה לא הפריע לאותו רמטכ"ל, תחת שר הביטחון הקודם, לקדם את גולדפוס לדרגת אלוף.
עוד ברשימת המקודמים: יקי דולף, אשר יסיים את תפקידו כמפקד אוגדת איו"ש, ויחליף את גולדפוס בגיס הצפוני, אגב העמסת דרגות אלוף נוצצות על כתפיו. בעוד זירת הרצח של צאלה גז הי"ד עדיין פעילה, מצא דולף לנכון להגביר את ערנות הכוחות נוכח האפשרות שמתנחלים "יעלו לכפרים" בתגובה לרצח. באותו אירוע, תחת פיקודו של דולף, תצפיתנית התריעה על הגעתו של המחבל לזירה לפני הפיגוע, אך לוחמים לא הגיבו להתרעותיה ולא הוקפצו לשטח, במעין שחזור בזעיר אנפין של הטבח בשמיני עצרת.
הקידומים של גולדפוס ודולף אינם ראויים. שניהם צריכים לעוף מהצבא. הם מסמלים את כל מה שרע בצה"ל כעת: כישלון בהגנה על הביטחון, יוהרה ומצפן מוסרי שבור. בשידוריי ברדיו השבוע עימתּי נבחרי ציבור עם ההחלטה על קידומם, וקיבלתי את אותה תגובה: "אי אפשר להתעלם מתרומתם לביטחון המדינה ומהקרבתם". ובכן, אפשר גם אפשר להתעלם. תלמדו מבן גביר.
על שולחנו של השר לביטחון לאומי הונחה בקשה לאשר את מינויה של רב־פקד רינת סבן לתפקיד עוזרת ראש אגף החקירות, אגב קידומה לדרגת סגן־ניצב. בן גביר הגיב במכתב מופתי שבו הוא פירט שורת נזיפות של שופטים בסבן, הודאתה על דוכן העדים שהיא אחראית לפשעי המשטרה בפרשת פגסוס, הפרת זכויות עצורים תוך התעלמות מנוהלי המשטרה והחלטות שיפוטיות, וכן הרומן הארוך שלה עם התשובה "לא זוכרת" כשהיא מעידה בבית משפט. במכתבו הציף בן גביר לא רק את כשירותה הבלתי קיימת של סבן, הוא גם תהה איך ייתכן שהמידע הזה לא הוצג לו כשנתבקש לאשר את מינויה. הרי השר צריך לאשר מינויים בכירים במשטרה, על יסוד מכלול הנתונים הרלוונטיים, והליקויים הרלוונטיים בכשירותה של סבן הוסתרו ממנו.
את סיכול הקידום של סבן מנסה בן גביר לבצע תחת סד ההגבלות החמור שהוא הסכים לו, כשחתם על ההסדר הביזיוני מול היועצת המשפטית לממשלה. תזכורת: שמאלנים עתרו לבג"צ נגד כהונתו של בן גביר, והיועמ"שית כמובן צידדה בעותרים, אך הסכימה לכבד את החוק ואת רצון העם בנושא רק לאחר שבן גביר חתם על הסדר המפקיע ממנו את רוב הסמכויות שהחוק מעניק לו בתור האחראי על המשטרה. פיקוח על מינויים בכירים זה פחות או יותר הסמכות המהותית האחרונה שנותרה לו. בן גביר ספג הרבה ביקורת על הכניעה הזאת, גם בבמה זו, והביקורת עדיין תקפה. ולמרות זאת, המהלך של בן גביר תחת ההסדר המגביל ראוי לציון.
בן גביר מבין היטב אמיתת יסוד שישראל כ"ץ מסרב להפנים: בלי שליטה אפקטיבית במינויים ובהדחות – אין משילות. העיקרון המכונן של שירות המדינה הוא שעובדי מדינה בכירים לא משלמים מחיר על טעויות וזדונות. ככל שהקצין או הפקיד הכושל הוא בכיר יותר, וככל שהפשלה שלו נוראית יותר, כך עמיתיו ייחלצו להגן עליו מפני קבלת אחריות בפועל על מעשיו. כי אין קצין שלא פישל ואין פקיד שלא קימבן, ואם יתחילו להחזיק פה אנשים אחראים למעשיהם, כולם ייפלו.
עוד מוקדם לחזות כיצד יסתיים ניסיון הקידום של סבן, אך די במה שבן גביר כבר עשה בנושא כדי לחולל שינוי: השכפ"ץ נסדק, הבושה על ראשה של סבן מספיקה כדי לטעת בליבותיהם של עמיתיה את התובנה שלא לעולם חוסן, ושיש מחיר להתנהגות מופקרת, לעבריינות בחסות המדים ולתפקוד לקוי. לעומת זאת בצה"ל, רפיסותו של ישראל כ"ץ מול הרמטכ"ל מעבירה את המסר ההפוך. החמאה מרוחה בצד של מי שמתנשא מעל שרי הממשלה הנבחרת, מסלול הקידום מובטח לקצינים שזובחים למולך הסימטריה ומסמנים את המתיישבים כאויב גם במחיר הפקרת הביטחון.
