ראשי מערכת הביטחון
אתייחס לנושא שלא קל לעסוק בו: היחס לראשי מערכת הביטחון. הנושא טעון ומורכב, מפני שכל אחד מראשי מערכת זו הקדיש שנים רבות מחייו לאחד התפקידים החשובים והמקודשים ביותר – ביטחון ישראל, ופגיעה בכבודו עלולה להיגרר לפגיעה בכבוד התפקיד המקודש שלו. עם זאת, ככל מערכת, גם מערכת הביטחון צריכה לעמוד בפני ביקורת, וראשיה חייבים לשתף פעולה עם הביקורת גם כשהיא נוקבת. ביטחון ישראל תלוי בכך.
בפועל, למרות תקציבי העתק וכוח האדם האיכותי שעמדו לרשותה, מערכת הביטחון כשלה בהבנת האויב שהפתיע אותה בשמחת תורה תשפ"ד, ובמשך קרוב לשנתיים לא הצליחה להכריע את החמאס. ייתכן שרבים במערכת הביטחון גם לא מבינים שמבחינת האויב הערבי מצב זה נחשב ניצחון לחמאס, ומעודד את כל שונאי ישראל לתכנן את המערכה הבאה נגדנו על כל הכרוך בכך, ובינתיים הם פוגעים במעמדה הבין־לאומי של מדינת ישראל, ומערערים את ביטחונם של יהודי העולם.
הפנסיות הלא חוקיות
בתוך כך, במשך שנים עברו הרמטכ"לים על החוק, ותוך הסתרת העניין מהחשב הכללי הוסיפו במשך שנים כ־17 אחוזים על תשלום הפנסיות הניתנות כחוק. תוספת זו מגיעה לסך 1.7 מיליארד שקלים בשנה. גם בלא תוספת זאת, הפנסיה של יוצאי צה"ל גבוהה פי חמישה לערך מהפנסיה המקבילה בשירות המדינה. עוד צריך לציין שרק 20 אחוזים ממקבלי הפנסיה הצבאית שירתו כלוחמים.
לאחר שהתגלה הדבר נתבעו ראשי המערכת לבטל את התוספת ולהחזיר את הכספים שניתנו שלא כחוק או לחלופין להסדיר את התוספת בחוק. לשם כך הגישו בקשה לוועדת החוץ והביטחון להגיש לכנסת חוק שיאשר את התוספת הזאת. כאן מגיעה חובתם של חברי הכנסת, נציגי הציבור, לסרב לבקשתם ולעצור מיד את התשלומים הנוספים שלא כחוק.
להתנגד להעלאת שכר בעת כישלון
הנחת יסוד בכל מערכת היא שאחרי הצלחה מתגמלים את העובדים ומשפרים את שכרם, ואחרי כישלון מפחיתים את השכר, או לכל הפחות לא מעלים אותו. יתר על כן, נציגי מערכת הביטחון לא שיתפו באמת את חברי ועדת החוץ והביטחון בדיווחים על מה שקורה ועל ההיערכות לעתיד. כששאלו אותם שאלות קשות, הם עשו את עצמם נעלבים וסירבו למלא את חובתם ולענות כראוי. כך גם נהגו כלפי שרים בממשלה. לעיתים אמרו חצאי אמת ואולי אף שיקרו ממש. שום מנוף לחץ לא היה עליהם, עד שגם ראש הממשלה נאלץ לומר שצה"ל שייך למדינת ישראל ולא מדינת ישראל לצה"ל. כך קורה עתה לגבי מינוי הבכירים בצה"ל, כאשר הרמטכ"ל מנסה לנטרל את שר הביטחון, נציג הציבור, מהשפעה על המינויים שיעצבו את דמותו של צה"ל לשנים הבאות.
נוכח מצב זה, החובה הבסיסית של חברי הכנסת, נציגי הציבור, שלא לאשר את התשלומים הלא חוקיים. רק לאחר שנזכה בעזרת ה' לניצחון מובהק, ויהיה ברור שמערכת הביטחון תיקנה את עצמה ומוכנה לקבל עליה לפעול בנאמנות בשליחות הציבור, יהיה מקום לדון ברצינות בכל מערכת הפיקוד והשכר הצה"לית, ולשקול האם נכון לאשר העלאות או שמא צריך לקצץ, כאשר הדיון מביא בחשבון את כל הצרכים הביטחוניים.
מרכיב חשוב בחשבון הנפש שמערכת הביטחון צריכה לעשות הוא ההיצמדות לחוק ולמטרות הצבא, ולא לפעול על פי דעת הקהל העולמית בתקשורת ובאקדמיה. אישור פעולה לא חוקית שהתקיימה במשך שנים רבות, רק תחריף את מחלתה של מערכת הביטחון.
בשלב הראשון, קבוצת חברי כנסת מוועדת החוץ והביטחון בהובלתו של חבר הכנסת עמית הלוי סירבו לאשר את העלאה הלא חוקית. אולם ראשי מערכת הביטחון לוחצים מאוד. נקווה ששליחי הציבור, ראש הממשלה, שר הביטחון וחברי ועדת החוץ והביטחון, ימלאו את תפקידם ולא יאשרו את הגדלת הפנסיה תוך המשך הזלזול בחוק ובנציגי הציבור.
חיילנו הקרביים
בתוך כך אי אפשר לא לבטא צער, כאב ותסכול על היחס של ראשי המערכת הצבאית לחיילינו הקרביים, שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ בחיל רגלים ובשריון, בעיקר משרתי המילואים. הציוד הצבאי שלהם לקוי, וחיילים יקרים וקדושים נפגעים בעקבות זאת. איך ייתכן שלא נמצא התקציב לכך? שנתיים בלבד של הסבת תשלומי הפנסיה הלא חוקיים לכך, שהיו עולים לסך של כ־3.5 מיליארד שקלים, היו מאפשרים לצייד את חיל הרגלים והשריון בכל הנדרש.
להכפיל את משכורתם
צריך לתקן את היחס לחיילי המילואים הקרביים שמסכנים את נפשם בשביל כולנו. צריך להכפיל את משכורתם של כל המשרתים בחזית מתחילת המלחמה ועד היום. אך צריך לשים לב שוב פעם, שלא ייתנו את רוב התקציב למי שאינם זכאים לכך. הכפלת השכר ראויה לחיילים שסיכנו את נפשם, לאלה ששירתו בעזה ובשאר מקומות שבהם נהרגו ונפצעו חיילים, ולא לחיילים ששירתו בעורף או בתפקידי שמירה בשאר החזיתות, למרות תפקידם החשוב. זו החובה של כולנו כלפי החיילים הקרביים הקדושים במילואים ובסדיר.
הנחת תפילין על יד שמאל
מניחים את התפילין על יד שמאל. שלושה טעמים הובאו לכך בתלמוד (מנחות לז, א):
א. נאמר: "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ו, ח), וסתם יד שבתנ"ך היא יד שמאל, שנאמר: "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים" (שופטים ה, כו).
ב. נאמר: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ח-ט), למדו חכמים שביד שבה כותבים מזוזה צריך גם לקשור את התפילין, וכיוון שרגילים לכתוב ביד ימין צריך לקשור את התפילין ביד ימין על היד השמאלית.
ג. דרשו חכמים מכך שנאמר "והיה לאות על ידכה" (שמות יג, טז), בתוספת האות ה"א, שצריך להניח את התפילין על היד הכהה, שהיא היד החלשה.
שינה והניח את התפילין על יד ימין, לא יצא ידי חובתו.
דין איטר (שמאלי)
כעשרה אחוזים מבני האדם הם איטרים (שמאליים), ואיטר צריך להניח תפילין על ידו הימנית כי היא ידו החלשה. אומנם לדעת המאירי והמקובלים גם איטר מניח בשמאל, כי הולכים אחר שמאל העולם, שכן מקום התפילין כנגד הלב, ומקום הלב הוא בצד שמאל. אולם לדעת רוב הפוסקים ככולם, איטר צריך להניח על יד ימין, כי המצווה אינה להניח על יד שמאל, אלא על היד החלשה, וכיוון שאצל איטר היד החלשה היא הימנית, עליה הוא צריך להניח את התפילין. אומנם מי ששולט בשתי ידיו מניח תפילין בשמאלו, וכרוב האנשים (מנחות לז, ב).
חייל שנקטעה ידו
החייל הלוחם יהונתן מאיר מעטוף, שזכה להשתתף בחיסול רבי מחבלים, נפצע קשה לפני כמה חודשים וידו הימנית נקטעה עד המרפק. הוא שמאלי, כך שהיה מניח תפילין על יד ימין. עוד בעת הפינוי במסוק הוא שאל את הרופא, שהיה דתי, האם יוכל להניח תפילין. כשהרופא אמר שמקום הנחת התפילין נשאר, והוא יכול להניח תפילין, שמח ונרגע. עכשיו הוא נמצא בשיקום. יהי רצון שיזכה להקים משפחה מפוארת, למצות את הכישרון שלו בתחום ההנדסה לתפארת התורה, העם והארץ.
דין מי שאינו שמאלי לגמרי
כאחוז אחד עד שני אחוזים מבני האדם אינם ימניים או שמאליים לגמרי. שלוש דעות ישנן בדין מי שכותב ביד אחת וידו השנייה היא החזקה.
א) מניח על היד החלשה (תרומה, רא"ש, מרדכי, גר"א, ערוך השולחן כז, טז).
ב) מניח על היד שאינו כותב בה (בית יוסף בהבנת הסמ"ק ורבנו יחיאל; שולחן ערוך כז, ו; מגן אברהם, שולחן ערוך הרב, חלק א').
ג) כל אימת שהוא כותב ביד ימינו או שהיא ידו החזקה או שהוא עושה בה כמה מלאכות חשובות, הוא נחשב כשולט בשתי ידיו ויניח על יד שמאל (תוספות, רבנו פרץ, ב"ח, ארצות החיים ובן איש חי).
ובשו"ת יביע אומר (חלק ו, אורח חיים ב), כתב שהולכים אחר הכתיבה, אבל מספק יניח לאחר התפילה גם על ידו השנייה. מנגד, כתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ד, יא) שלא מסתבר להורות להניח על שתי הידיים, "שהוא טרחא גדולה ולא מצינו בספרי רבותינו עצה כזה".
הלכה למעשה
ראוי לכל אדם לנהוג כפי שיורה לו רבו. ודעתי נוטה לדעה השלישית, שכל אימת שהוא כותב ביד ימינו או שהיא ידו החזקה או שהוא עושה בה מלאכות חשובות, יניח בשמאל, וכפי שכתב מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל בהסכמתו לפניני הלכה (תשנ"ג). וכך נראה, משום שכאשר מדייקים בדברי הראשונים מוצאים שבכל מצב של ספק, כאשר מורים להניח על יד שמאל, מורים כדעת רוב הראשונים. כמו כן, כך היא ההדרכה הראויה לפי הקבלה. ויש לצרף את הסוברים שבדיעבד גם שמאלי שהניח בשמאל יצא.
בנוסף לכך, בדרך כלל, במקרים שבהם יש התלבטות אם האדם שמאלי, לא מצוי שהחלוקה חדה בין כתיבה לכוח, וממילא גם הרוצים לנהוג לפי הכוח או לפי הכתיבה נמצאים בספקות גדולים. ולא נתנה התורה את דבריה לשיעורים שירבו בהם הספקות, ופתרון הספק שכל אימת שהוא קצת ימני, הרי שהוא שולט בשתי ידיו, ויניח בשמאל. זאת ועוד, רבים מהסוברים שהכותב בשמאל יניח בימין, מודים שאם מטבעו היה ימני והרגיל את עצמו לכתוב בשמאל, יניח על שמאל (מגן אברהם כז, י; משנה ברורה כז). בפועל, קשה לדעת מדוע זה שידו החזקה היא יד ימין כותב בשמאל, אולי הרגיל את עצמו לכך מסיבה חיצונית, כגון שישב ליד ילד שהפריע לו לכתוב בימין, או שידו הימנית הייתה פצועה כשהתחיל לכתוב.
***
