התחלה// לפני 52 שנה, נולדה וגדלה בבאר שבע. השלישית מתוך שבעה ילדים.
אבא// מרדכי, בן 79, יליד מרקש שבמרוקו. היה איש קבע ואזרח עובד צה"ל בבסיס חצרים. "לחם בכל מלחמות ישראל. פתח לנו צוהר לעולם ותמיד הציב לנו יעדים ומטרות. מאבא למדתי מהי חריצות ומסירות לכלל ישראל".
אמא// אסתר, בת 73, ילידת מרקש שבמרוקו. "כל החיים הייתה בבית וגידלה אותנו. עיקר הבית, מבשלת כל היום ויודעת בדיוק מה כל אחד אוהב. אישה צדיקה שרואה רק טוב בהכול. אישה שחיה תורת חיים בתוך כלל ישראל וזה החינוך שקיבלתי ממנה – לאהוב כל אדם באשר הוא. אישה מופלאה עם לב ענק".
טבק ופיוט// "גדלנו בעולם מסורתי עשיר ומחובר לשורשים בשכונה ו' הישנה בבאר שבע, תורה שהאמת והשלום נמצאים בה. גדלנו ליד רבי רפאל חיים שושנה ז"ל, סבה של הרבנית ימימה מזרחי, שביטא באורחות חייו את התפיסה הרוחנית והקהילתית שאפיינה את רבני המזרח. בכל שבת היינו צועדים עם סבא שלי לביתו של רבי רפאל חיים שושנה והרבנית מסעודי, יושבים אצלם, שואפים את הטבק הכתום, מתעטשים ומפייטים פיוטים מקובץ שירי ידידות 'אעירה שחר'. זה היה חיבור טבעי ועוצמתי למסורת".
מצטיינת// למדה באולפנת אמי"ת אוריה באר שבע. "עד כיתה ו' לא כל כך למדתי, ואז יום אחד ביסודי קיבלתי מאה במבחן ואחת החברות שאלה בפליאה: נורית, איך קיבלת מאה?! האמירה הזאת גרמה לי לרצות ללמוד, ובאמת מאז הייתה לי תעודה מעולה. באולפנה, ראש האולפנה הרב מיכאל בנסון פתח לי את הדלת ולמדתי. אני חושבת שהצלחתי גם בזכות הדי־אן־אי המיוחד של המקום הזה, שמאמין בתלמידה".
האוצר// "באותן שנים החמ"ד היה משהו בעל גוון אחיד. גם אני לא חשבתי שיש לי אוצרות עדתיים וזהותיים להביא, אפילו קצת הסתרתי אותם. לקח לי זמן להביא את האוצרות האלה של השירה, הפיוטים, התפילות והתורה שמכניסה את כולם תחת האוהל ומקרבת".
בשורה// "אני מאמינה שחכמי המזרח מביאים תפיסה שהיא בדיוק מה שהדור של היום צריך. לכן בשנה שעברה ערכנו את כנס 'אעירה שחר', שעסק בחינוך לאורם של חכמי ספרד מתוך רצון להביא קול חדש־ישן לאולפנות ולישיבות".
עובדת ונוסעת// כתלמידה לא יכלה להרשות לעצמה לממן את המסע לפולין יחד עם חברותיה, "אבל באולפנה לא ויתרו עליי. ראש האולפנה הבין שלא היה לי סיכוי לצאת לפולין כי לא היה לי כסף, והציע לי לעבוד בחופש באולפנה וכך לממן את המסע. כך היה, וזכיתי לצאת למסע משמעותי. זה גם מה שאני עושה עם התלמידות שלי. יש כאלה שעובדות באולפנה בחופשות ומממנות את המסע. אני מאמינה שיש שמחה בעמל".
שירות לאומי// הדריכה במסגרת 'ארץ מורשת' בראשון לציון במשך שנתיים. "שם באה לידי ביטוי האהבה הגדולה שלי לארץ ורכשתי את הביטחון לעמוד ולהדריך מגוון אנשים. התאהבתי בארץ ישראל ובעם ישראל, ומאז אני לא מפסיקה לטייל". בתום השירות פנתה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן.
אובדן// באמצע שנת השירות הראשונה חוותה טרגדיה כאשר אחיה שמואל־רפאל נהרג ביום הזיכרון לחללי צה"ל בתאונת דרכים. "הוא שירת בחיל התותחנים. הם ארגנו טקס יום הזיכרון באשקלון, ובלילה היו נורא עייפים. בדרך חזור לבסיס הנהג נרדם על ההגה ואחי ועוד חייל נהרגו. בעקבות האובדן עשיתי קצת ברוגז עם ריבונו של עולם והתרחקתי מתורה ומצוות. אחרי תקופה עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא: אני אתחזק, אבל אתה תעשה איתי שלום באיזושהי דרך. ואז הוא שלח לי את אלון".
החצי השני// את אלון הכירה כשהיה תלמיד שיעור ה' בישיבה בקרני שומרון והם נישאו. כיום מכהן כראש העיר שדרות. "אלון הוא קודם כול החבר הכי טוב שלי והאדם היחיד שמבין אותי עד הסוף. אני מעריצה אותו. להוביל עיר עם כאלה מורכבויות ואתגרים ולפתח אותה ככה שתצמח ותתפתח זה מדהים. בשנת 2013 הוא רץ פעם שנייה במרוץ לראשות העיר. הדלקתי נרות שבת ואמרתי לריבונו של עולם: אם זו המשימה – אז נעשה מה שצריך, ואלון זכה בבחירות וברוך ה' הוא מצליח ועושה את העבודה כל כך טוב, שאני הולכת שבי אחריו".
הנחת// שבעה, שני בנים וחמש בנות. הגדולה נריה בת 27. אחריה אחיה בן 25, "קרוי על שם אחי שנהרג", צוריאל בן 23, אביה בת 22, הלל בת 20, יסכה בת 15 ואמונה בת 13. "הם ההגשמה של כל המאוויים שעליהם חלמתי בילדות. דרכם אני רואה איך זה מתגשם".
לאן?// כזוג צעיר קבעו את ביתם בקרוואן בישיבה בקרני שומרון, ובתום שיעור ו' החלו להתלבט לאן פניהם. "ראינו חברים מהישיבה אורזים, וכשהתעניינו לאן הם הולכים הם סיפרו לנו על התוכניות להקים גרעין בשדרות. הסתכלתי על אלון ואמרנו: יאללה, הולכים על זה. ארזנו פקלאות והגענו לשדרות. איך שהגענו הרגשנו בבית". מאז, 28 שנה, הם בשדרות.
מורה// שימשה מורה לשל"ח בקריית החינוך אמי"ת בשדרות. "ייסדתי חיל חלוץ של מש"צים (מדריכי של"ח צעירים, ר"ג). במקומות שבהם נפלו קסאמים בעיר היינו עושים פעילות לילדים, דואגים לתרופות לקשישים, משמחים את התושבים. בניתי מסעות ברחבי הארץ שהיו מעצבי זהות לתלמידים, כשהם בונים את האוהלים בעצמם ומכינים אוכל ומתחברים לארץ דרך הרגליים".
חוזרת// אחרי שני עשורים כמורה לשל"ח עברה למטה אמי"ת ומונתה לראש תחום כלל ישראל ברשת. "עסקתי בפיתוח מסעות משמעותיים ברשת וחיבורים בחברה הישראלית, ופעלתי לייצר מפגשים בין מגזרים. אני מאמינה שיש תקווה לאחדות בינינו. אחרי שבע שנים במטה הציעו לי לחזור הביתה, לאולפנה שבה למדתי, וקפצתי על ההזדמנות".
עומדת בשער// מזה ארבע שנים מכהנת כראש אולפנת אמי"ת אוריה באר שבע, "היום אני מנהלת גם מורים שלימדו אותי". באולפנה לומדות כ־460 תלמידות, בכיתות ז'-י"ב. "אני משתדלת לראות כל אחת ואחת. בימי שלישי בבוקר אני עומדת בשער בית הספר, ללחוץ יד לבנות ולקבל אותן בברכת בוקר טוב. הדלת של החדר שלי בכוונה שקופה כדי שאראה אותן והן אותי. כל חודש בנות יום ההולדת של אותו החודש מגיעות אליי למשרד ויש בלונים ומי שבירך".
7 באוקטובר// "היה לנו נס גדול. אלון יצא מהבית בשש וחצי ונעלם. לא ידענו מה קורה. כולם היו אצלי – חמותי, אחותי עם תינוקת, הכלה שלנו בפעם הראשונה הגיעה אלינו. בחוץ היה רעש בלתי פוסק של נשק קל וטילים. השכן צעק לי: תיכנסי מהר הביתה, יש מחבלים, תחסמו את השער. לאט לאט הבנו את גודל האסון. אחרי כמה ימים בעיר הבנו שגם אנחנו צריכים להתפנות למלון בירושלים. גם שם המשכתי לנהל את האולפנה והייתי על קו ירושלים-באר שבע".
כאן זה בית// אחרי כמה חודשים במלון הם חזרו הביתה. "מדהים מה זה כוח החיים. יש ריפוי והתחדשות. עדיין לא פשוט, שומעים את צה"ל עובד ומקווים לטוב. שדרות היא קהילה שחזקה הרבה יותר מהקושי. שדרות לא 'שורדת' אלא עיר חזקה ועוצמתית. למרות כל האתגרים, שכונות נבנות והעיר פורחת. זה לראות רחוק כל הזמן ולהאמין שיהיה עוד יותר טוב".
טיל איראני// במהלך מבצע 'עם כלביא' נפגע מבנה האולפנה מהמטח האיראני על בית החולים סורוקה. "המבנה נפגע בצורה קשה מההדף. כל התקרות עפו, הרצפות נעקרו, החלונות התנפצו. אני מכירה הדף, הבית שלי בשדרות חטף שלוש פעמים נפילות, אבל הפעם זה היה הרס נוראי. התיישבתי שם על מדרגה ופרצתי בבכי. לא ידעתי מאיפה להתחיל. ריבון העולם, מה עכשיו?"
מתחדשת// "התעשתנו והתחלנו בשיקום, ובזכות עיריית באר שבע, רשת אמי"ת, משרד החינוך וצוות המנהלה של האולפנה יצא מהלימון לימונדה ועשינו את הלא ייאמן. במאמצים כבירים של כולם התחלנו את השנה עם חיוך והאולפנה חידשה את פניה".
חינוך בעת מלחמה// "הצלחנו לעשות המון בתוך חוסר השגרה ואי הוודאות. בשנת הלימודים הקרובה הנושא שלנו באולפנה יהיה 'כי בך מקור הברכה', כי גם בתוך הנפילה והמשבר יש ברכה. היו לנו ניסים גדולים וברכה, וצריך להכיר בהם. נעסוק בברכות הלכה למעשה, נתנדב, וגם כל אחת תלמד את החוזקות שלה. בעידן המאתגר הזה אנחנו צריכים להתברך ולברך ולעשות כמה שיותר טוב בעולם".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "בגדול אני עסוקה מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל לא מוותרת על למצוא תמיד זמן לראות את הילדים ולהקשיב להם ועל חמש דקות קפה בנחת עם אלון, שנותן לי השראה וכוח".
פלייליסט// "שלמה ארצי והברירה הטבעית, כי ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, כתוב בתורה וגם בגמרא, לכו תשאלו את הרב".
השבת שלי// "זמן תפילה ופיוט, מ'ידיד נפש אב הרחמן' עד 'יודוך רעיוניי'".
דמות מופת// הרב יוסף משאש זצ"ל, "שהשלום והאמת היו נר לרגליו ותפיסתו מתאימה וכל כך נדרשת לדורנו".
מפחיד אותי// "שמרוב שפע חומרי הדור הצעיר לא יהיה שמח".
משאלה// "שכל אדם יחזק את יתדותיו וירחיב את אוהלו. עם ישראל זקוק לתורת חיים בתוך כלל ישראל".
כשאהיה גדולה// "אחזור להיות מורה לשל"ח ואפתח בעזרת ה' פודטראק שבני נוער יפעילו אחר הצהריים בתוך אוניברסיטה או כל מרחב אחר, והסטודנטים בתמורה ייתנו שיעורי עזר לתלמידים. זה נהנה וזה לא חסר".
לתגובות:
***
