כנהוג במחוזותינו, כשקורה משהו טוב וחיובי, ישנם כאלה אצלנו שעוסקים בחיפוש הרע והמפלג. וכך קרה שבשעות שאחרי התקיפה של צה"ל בלב ליבה של קטאר, נגד ראשי החמאס, היו מי שניסו לטעון שחברי הקבינט הופתעו מהתקיפה, לא הכירו את פרטיה ושההחלטה עצמה כלל לא אושרה בקבינט. משל היה מדובר באיזו קפריזה מתפרצת של ראש הממשלה ושר הביטחון ובאירוע שהוקרץ ביום התקיפה עצמו או מקסימום ביום שלפני כן, בעקבות פיגוע הטרור הנורא שביצע חמאס בצומת רמות בירושלים. ובכן, האמת רחוקה כל כך מהתיאור הזה. לא רק שחברי הקבינט ידעו על החיסול המתקרב ולא רק שהם אישרו אותו, הם אפילו עשו זאת חודשים ארוכים קודם לכן.
בואו נחזור לרגע ליום שישי אחר הצהריים, ליל שבת פרשת שמות, עת התכנס הקבינט ולאחר מכן התכנסה הממשלה כדי לאשר את העסקה לשחרור החטופים. אותה עסקה שרק שלב א' שלה מומש בפועל ואחריו צה"ל חזר ללחימה, בין היתר בעקבות ההפרות של חמאס, ושלב ב' נשאר על הנייר בלבד. כבר אז, באותה ישיבת קבינט שנערכה בחודש ינואר ובה אושרה העסקה, הוחלט גם על חיסול ראשי חמאס שנמצאים בחו"ל. נזכיר שלאחר אישור העסקה החליטו בעוצמה יהודית לפרוש מהממשלה, ואילו בציונות הדתית אומנם הצביעו נגד אך בחרו להישאר. ההחלטה להישאר נומקה בין השאר בכך שהחלטת הקבינט לאשר את העסקה לוותה בכלים שנועדו לצמצם את הנזק שיוצרת העסקה, מבטיחים חזרה ללחימה בחמאס, וגם מייצרים מנופי לחץ לשחרור החטופים מהסוג הלא סטנדרטי, כאלו שלא השתמשו בהם עד היום.
חלק מההחלטות ההן של הקבינט והממשלה פורסמו כבר באותם ימים, בעיקר הסעיף שמוודא שלא נגיע לשלב ב' של העסקה אלא אם כן הוא יעמוד במטרות המלחמה המקוריות שנקבעו בקבינט בתחילת המלחמה. אם לא תהיה עמידה במטרות אלה, צה"ל חוזר להילחם בחמאס בסיום שלב א'. החלק הזה אכן פורסם כבר אז, וגם מומש בפועל בשטח. אבל החלטת הקבינט ההיא כללה עוד אלמנטים, כאלו שלא פורסמו עד היום בכוונת מכוון והתמקדו בדרכים חדשות להוביל להכרעת חמאס ולהחזרת החטופים. אחת מאותן החלטות שאושרו הייתה חיסול ראשי חמאס שנמצאים מחוץ לעזה.
במהלך חודשי המלחמה הארוכים, ככל שעבר הזמן, נצברו בקבינט יותר ויותר בסיסי מידע שהצביעו על כך שמי שמונע את העסקאות לשחרור החטופים הם ראשי חמאס שנמצאים בחו"ל. אגב, זה גם הגיוני מאוד, שהרי בסופו של יום אין להם דבר וחצי דבר עם עזה החרבה וההרוסה. הם מתגוררים להם בדוחא במלונות של חמישה כוכבים, נהנים כביכול מחסינות ולא חווים כלום ממה שעובר על ראשי חמאס בעזה. וכך קרה שבלא מעט מהצמתים שבהם ארגון הטרור היה צריך להכריע אם הוא מסכים לעסקה שעמדה על השולחן, חמאס עזה גילה יותר גמישות ואילו חמאס חו"ל היה זה שלא איפשר להתקדם. עם הזמן, כמעט כל הנוכחים בישיבות הקבינט, לרבות הרמטכ"ל וגורמי הביטחון האחרים, פנו לראש הממשלה ואמרו שהגיע הזמן לממש את ההחלטה שהתקבלה בחודש ינואר בנוגע לחיסול בכירי חמאס שנמצאים בדוחא.
ציר גמליאל־סטרוק
בישיבת הקבינט האחרונה, זו שנערכה ביום ראשון בשבוע שעבר, פנו שוב כמה חברי קבינט לראש הממשלה ואמרו שהגיע הזמן לממש את החלטת הממשלה ההיא. שתיים מהשרות שדיברו על כך עם נתניהו באותה ישיבה נמצאות בימים כתיקונם משני קצוות הקבינט – גילה גמליאל ואורית סטרוק – בעיקר סביב סוגיית עסקאות החטופים. בישיבה האחרונה טענו שתיהן שלא ייתכן שלרשות מדינת ישראל עומד כלי משמעותי כל כך כדי ללחוץ באמצעותו על חמאס, ואנחנו לא משתמשים בו. במנותק משאלת הצלחתה של התקיפה בקטאר, המטרה העיקרית היא לעורר גם אצל בכירי חמאס בחו"ל את תחושת הנרדפות, תחושה שרובם לא הרגישו כלל עד עכשיו. לעבור לצעדים שהם מעבר ללחץ שצה"ל מפעיל על עזה כבר קרוב לשנתיים.
מה בפועל עיכב את הביצוע כל החודשים הללו? הבעיה העיקרית עם קטאר היא שמדובר בבת ברית של ארצות הברית. נאהב את זה או לא, זה המצב. והנשיא טראמפ מחבב את המדינה תומכת הטרור הזאת עוד יותר מנשיאים אמריקנים אחרים שהיו בעבר. אז איך עושים את זה? ואיך בכל זאת התקבלה אותה החלטת קבינט בעניין הזה כבר לפני יותר מחצי שנה? אחת הסברות שהונחה על שולחן הקבינט דיברה על כך שאם יש נושא שבאמת חשוב לנשיא האמריקני ביחס למלחמה בעזה זה נושא החטופים. וזה לא נכתב כמליצה. טראמפ באמת מוכן ללכת רחוק מאוד בעניין הזה. כך הוסבר בקבינט. וברגע שמבהירים לו שחמאס חו"ל הוא זה שמונע על בסיס קבוע את אישור העסקאות, שחלקן הן פרי יוזמה אמריקנית, זה אמור לגרום לו להכיל תקיפה ישראלית בקטאר. ואכן הוחלט להסתמך על ההנחה הזאת. צריך להגיד ביושר, גם לחברי הקבינט הובהר שאין ביטחון שבאמת אפשר לחסל את כל צמרת חמאס בבת אחת, אבל זה ממש לא שינה דבר. כי שוב, עצם הסיטואציה שבה הם יתחילו להרגיש נרדפים היא משמעותית. שהחיים שלהם הם כבר לא דבר מובן מאליו.
ראש המוסד לבד
ועכשיו לעוד חלק מהתחביב שיש כאן ליצור מחלוקות, ויכוחים ושסעים: הניסיון לבצע הפרדה בין תמיכת הדרג המדיני לתמיכת הדרג הצבאי במבצע בקטאר. באחד מדיוני הקבינט שנערכו בחודש אוגוסט, סיכם הרמטכ"ל זמיר את מבצע מרכבות גדעון ואמר בין היתר שלמרות הישגי המבצע ישנם עדיין קשיים בהגעה לעסקה עם חמאס. גם השב"כ אמר דברים דומים והוסיף כמה המלצות שיכולות לסייע בכל זאת לדחוף לעסקה בעת הזאת. "מיצינו את התמרון", טען הרמטכ"ל זמיר באותה ישיבה, "ועכשיו צריך לטפל בחמאס חו"ל". זה היה במסגרת שלב ההמלצות על מה שנדרש לעשות במצב הזה. כמעט שלא היו שר או שרה שלא הצטרפו לדברי הרמטכ"ל. אם זו השרה מירי רגב שאמרה שאין מנוס מלחסל את ראשי החמאס בקטאר, ואם זה השר וסרלאוף שטען שחייבים לטפל בחמאס חו"ל אחרת לא נתקדם. "צריך להבהיר לח'ליל אל־חיה שיש סכנה לחייו", הצטרף אליהם השר אלי כהן.
מאז אותה ישיבה שנערכה באוגוסט, כמעט שלא הייתה ישיבת קבינט שבה הנושא הזה לא עלה. היחיד שהסתייג לכל אורך הדרך מרעיון חיסול ראשי חמאס בקטאר הוא ראש המוסד, דבר שהתקבל אצל חברי הקבינט כמעט כמובן מאליו, לאור העובדה שרוב הקשרים שמתקיימים בין ישראל לקטאר חונים בעיקר במגרש שלו. איך קרה שהתנגדות של ראש מוסד כגורם כמעט בודד הופכת בכלי התקשורת בישראל להתנגדות (או הסתייגות) של רוב בכירי מערכת הביטחון מהפעולה בקטאר? וזה כשישנן אמירות הפוכות לחלוטין של הרמטכ"ל ושל גורמי ביטחון בכירים אחרים בדיוני הקבינט עצמם. ככה זה בעולם שבו האמת כבר מזמן אינה רלוונטית, וכשחלקים בתקשורת מתמקדים בעיקר בניסיון לחנך את הציבור מהי עמדה נכונה שראוי להחזיק בה ומהי עמדה לא מוסרית שראוי להתבייש בה.
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
***
