חידוש ביטוח מקיף לרכב הוא חוויה לא נעימה כלל בימים אלה, זאת יודע כל מי שהתנסה בכך. בלי כל הכנה, מוצא עצמו הלקוח מול פרמיות עתק שלא עלו על הדעת עד לפני כמה שנים. ואין מנוס – זו לא התייקרות של חברה אחת לעומת האחרות, אלא העלאה דרמטית וגורפת של מחירי ביטוח הרכב. הסיבה ידועה וברורה: מכת גנבות רכבים כלל־ארצית, שהולכת ומתגברת בשנים האחרונות באין מפריע. ערבים מתחומי הרשות הפלשתינית נכנסים לערים וליישובים, גונבים רכבים יקרי ערך ונעלמים בחזרה אל המזרח הפרוע. המשטרה מגיבה לרוב בגלגול עיניים וחוסר אונים.
הסתובבות בשכונות מסוימות בעיר רמלה, כמו גו'אריש, זו כבר חוויה שיש בה סיכון של ממש. כך גם החזקה של בית עסק באזור הגליל, פיתוח החקלאות בנגב או הקמת עסק בתחום הבינוי ביישובי הדרום. כל אלה הם תוצאה של משפחות הפשע הערביות, שצברו תאוצה והתפתחו לממדים מפלצתיים מאז ההצלחה של מערכת אכיפת החוק בפירוק ארגוני הפשע היהודיים הגדולים. הן מטילות אימה, דורשות דמי חסות ומגלגלות מיליונים באמצעות חברות קש וקונסטלציות מתוחכמות שונות.
חוסר האונים של מערכת אכיפת החוק מול מפלצות הפשע וכנופיות גנבות הרכבים נובע מכמה גורמים, העיקרי שבהם הוא המגרש המשפטי. גם כשהצליחו במשטרה לגייס את המודיעין המדויק ואת הכוחות הנדרשים לתפיסת הפושעים, נוצר קושי גדול בתרגום של כל אלה לראיות קבילות משפטית וכתבי אישום מרתיעים. הפשע, שהוא בסופו של דבר עסק כלכלי, נותר משתלם. עד השבוע האחרון, שבו נראו סוף סוף ניצוצות של התעשתות במערכת.
ג'רושי בעקבות אל קאפונה
כולם מכירים את סיפור תפיסתו של המאפיונר מספר אחת בארצות הברית, אל קאפונה. האיש שעמד בראש ארגון הפשע החזק ביותר בארצות הברית היה אחראי על רציחתם של עשרות אנשים, כמו גם על עסקי זנות, סמים והימורים בהיקפים עצומים. אבל על כל אלה לא הצליח ה־FBI להשיג ראיות קבילות משפטית. הפיצוח הגיע בסוף מכיוון לא שגרתי: בסיועו של שר האוצר האמריקני דאז, ובאמצעות כמה שינויים בתקנות המס, הואשם אל קאפונה בעבירות מס והורשע בבית המשפט. במבחן התוצאה, גם אם הצדק לא התברר לגביו, הוא ישב בכלא 11 שנים ולא יכול היה להמשיך ולהזיק משם.
תרגיל דומה נעשה השבוע לעיסאם ג'רושי, מראשי חמולת הפשע ג'רושי מרמלה, שזוכה למוניטין מקומי לא רחוק מזה של אל קאפונה בארצות הברית של שנות ה־20 של המאה הקודמת. ג'רושי, מלבד ניהול עסקי הארגון שלו שמגלגלים מיליונים, נחשד על ידי המשטרה בכמה מקרים של רצח, כולל פיגוע פלילי ברמלה שבו נהרגו חמישה בני אדם. הוא כבר ישב במעצר והובא בפני שופט, אך שוחרר אחרי ששוב לא נמצאו ראיות מספיקות. השבוע הוא כבר לא הצליח לחמוק. כתב אישום מבוסס הוגש נגדו, אך הפעם בעבירות מסוג אחר לגמרי – הפרת צו חוקי.
כדי להבין מה נשתנה וכיצד הגענו למצב הזה, צריך לחזור יותר משנה אחורה, אל בית המחוקקים. יש לנו כאן דוגמה מאלפת, בלתי שגרתית, איך מהלכים לטובת הציבור צריכים להתנהל, תוך הרמוניה בין הגורמים המעורבים. זה התחיל בצורך שהעלתה המשטרה ותיארנו כאן, לקבל כלים נוספים כדי להתמודד עם ראשי ארגוני פשע שמתמימים את פעילותם. במקרה הזה חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי, הרים את הכפפה והוביל תהליך מקצועי לעילא ולעילא. הוא הביא לוועדה שלו את כל גורמי המקצוע, ובמקום להוציא ממנה סינקים של צרחות קואליציה-אופוזיציה או השתלחות בייעוץ המשפטי, הוא הוציא ממנה חוק שישמש את המשטרה והפרקליטות לפגיעה בפשיעה המאורגנת.
בדיון בוועדה הניח נציג המשטרה, סגן־ניצב חיים טייב, את הבעיה כמות שהיא. "אני יכול לומר, ואני שם כאן למעלה מ־20 שנים של יוקרה מודיעינית, שאנחנו יודעים כמעט הכול על אותם עבריינים, אבל בין מה שאנחנו יודעים לבין, בסופו של יום, לתרגם את זה לראיות הלכה למעשה – עדיין יש פער". בגלל הפער הזה, הסביר טייב, המשטרה זקוקה לכלים מסוג אחר – לא אלה שחוסים תחת דיני הראיות בחוק – שבאמצעותם יוכלו לטפל ביעדים מודיעיניים שהתמונה לגביהם והסכנה שנשקפת מהם ברורות.
לכתחילה, המשטרה וגם השר הממונה עליה היו מעוניינים בכלי של מעצרים מינהליים, שבו נעשה שימוש תדיר בתחום של פשיעה לאומנית. טרוריסטים פלשתינים, ולהבדיל נערי גבעות ופעילי ימין, מוכנסים מעת לעת למעצר לתקופות ממושכות, בלי משפט ובלי ראיות. הרעיון היה להעתיק את הפרקטיקה הזאת גם לבכירים בעולם הפשיעה, שמסוכנים לציבור לא פחות מנערים שהציתו מטע זיתים. היוזמה הזאת נתקלה בסירוב רבתי של הייעוץ המשפטי, ולכן נגנזה.
וכאן יש לציין לשבח את חבר הכנסת פוגל. בניגוד למנהגם של חברים אחרים בקואליציה, שקופצים כמוצאי שלל רב על הסיבוב התקשורתי התורן נגד היועמ"שית שכובלת את ידיהם, פוגל נשאר דבק במטרה וחיפש כלי אחר שגם יוכל לשמש בפועל את מערכת אכיפת החוק. פרגמטיזם למען הציבור במקום קמפייניזם למען הפריימריז. בעצה אחת עם הייעוץ המשפטי, הם מצאו צווים שיפוטיים אחרים שניתן יהיה להחיל על בכירים בארגוני פשע, בלי לחרוג מהמתחם הסביר בעיניהם של פגיעה בחופש שלהם.
ההצעה התבססה על צווי הרחקה והגנה קיימים שנוהגים בתחומים אחרים בחוק, כמו מקרים של גבר מכה או אדם שמהווה איום כלפי אדם אחר באופן ספציפי, והחילו אותם בחקיקה חדשה על בכירי ארגוני פשע כמי שמאיימים על שלום הציבור כולו. כך, בהסתמך על מודיעין שיוצג לבית המשפט, יוכלו השופטים להורות על צווי הרחקה והגבלות יצירת קשר על אותם בכירים, וכך להצר את צעדיהם.
ההצעה קיבלה את תמיכת כל הגורמים המעורבים, ועברה בשלוש קריאות בכנסת. בינואר האחרון חוק הצווים השיפוטיים נגד ראשי ארגוני פשיעה נכנס לתוקף. המשטרה לא התמהמהה, ומיד עשתה בו שימוש נגד כמה דמויות מפתח בעולם הפשע. אחת מהן היא עיסאם ג'רושי, שהורחק מרמלה וממוקדים אחרים של ארגונו, ונאסר עליו ליצור קשר עם דמויות נוספות בארגון.
וכאן נמצא הקאץ': פרט להגבלות עצמן, שמצרות את צעדיו של הפושע המתוחכם, הן גם מאפשרות למשטרה להפליל אותו בקלות על הפרת הצו תוך הבאת ראיות מוצקות בלי הרבה טרחה. כך נתפס ג'רושי, שלא באמת יכול היה להרשות לעצמו להתנתק מעסקיו, מפר 15 פעמים את הצווים השיפוטיים שהוטלו עליו. מכאן הייתה הדרך קצרה בשביל המשטרה, שעוקבת אחריו באופן רציף, להוכיח את העבירה על חוק הצווים השיפוטיים, ולהגיש נגדו כתב אישום בעוון ההפרות הללו.
השבוע נעצר ג'רושי בעוון אותה עבירה צדדית, והוגש נגדו כתב האישום בגינה. הניצול של העבירה הקלה היה מיטבי: הפרקליטות ביקשה להחזיק את ג'רושי במעצר עד תום ההליכים, בשל המידע הרב על מסוכנותו שהצטבר במשטרה. כך, אף על פי שהפללתו בשל המעשים הנוראים שבאמת ביצע תדרוש עוד זמן ומאמץ, בפועל הוא מנוטרל בבית הסוהר והארגון שבראשו הוא עומד נפגע קשות. מן הסתם, גם הימצאותו בידי שירות בתי הסוהר תוכל להועיל להתקדמות החקירה בחשדות החמורים נגדו.
מכה לגנבי הרכב
תקדים מוצלח לאכיפת החוק נרשם השבוע גם בתחום גנבות הרכב, שהפכו כאמור למכת מדינה של ממש. בעולם גנבות הרכב, פרט לקושי לתפוס רכבים שכבר הוכנסו לעומק הכפרים הפלשתיניים, הייתה בעיה גדולה גם ביצירת הרתעה נגד הגנבים. כלומר, גם כשהצליחה המשטרה לתפוס את גנבי הרכב במחסומים ובמרדפים לפני שנכנסו לכפרים, והוגשו נגדם כתבי אישום, העבירה של גנבת רכב הייתה זוכה לעונשים מגוחכים, בהיותה עבירת רכוש בלבד.
פשע, כאמור, הוא עניין עסקי. וכמו כל עסק, הוא נמדד בסופו של דבר בכדאיות. עד השבוע, גנבי הרכב הכבדים עשו את החישוב, והגיעו למסקנה שהרווח הגדול שהם יכולים לעשות בעסקי הגנבה והמכירה של רכבים ישראליים יקרי ערך, שווה להם גם חצי שנה או אפילו שנה בכלא, אם וכאשר ייתפסו. השופטת דורית סבן־נוי, סגנית נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, החליטה השבוע לשנות את המשוואה. בצעד אמיץ, שמסתכל על האינטרס הציבורי והצורך בתיקון עמוק ולא רק להקטין ראש לתיק הספציפי, היא השיתה עונש כבד מאוד על ערבי פלשתיני שניהל ממש עסק לגנבת רכבים.
למוחמד עגל הייתה שיטה. הוא היה שולח חיילים פשוטים תמורת תשלום לגנוב בשבילו רכבים בערי גוש דן, מקבל את הדיווח על הרכב שנגנב, משיג את מספר הטלפון של בעל הרכב ומציע לו לקנות אותו בחזרה תמורת סכום נמוך יחסית לשווי הרכב – בדרך כלל בין 15 ל־20 אלף שקלים. המודל הכלכלי של העסק הניח שבשביל סכום כזה הבעלים יקבל את העסקה וישלם לעגל, וכך יצאו כל הצדדים מרוצים.
81 רכבים גנבו החיילים של עגל, רובם מסוג מאזדה שבו התמחו במיוחד. עגל הצליח למכור את חלקם בחזרה לבעלים, ומאלה שבעליהם ויתרו על התענוג המפוקפק מצא דרכים להפיק רווח. הוא לא היה טירון בכלל: את השיחות עם הלקוחות־בעל־כורחם הוא ביצע מ־17 סימים שונים, כשבכל שיחה הוא משנה את שמו ומבצע ערבול קול שיטשטש את הזהות.
מפסק הדין שבו הרשיעה השופטת את עגל, ניכרת ההשקעה הרבה של המשטרה בפענוח התיק הזה. הדרך להגיע אל עגל עברה בעבודה טכנולוגית ואנושית מאומצת, שבה השוו החוקרים בין עשרות שיחות של עגל עם נפגעי העבירה, שהוקלטו והועברו למשטרה. ההצלבות השונות, על אף ערבול הקול והחלפת המספרים והזהויות, הובילו לעגל. אחרי שנעצר והמכשיר הסלולריים שלו נתפסו, התאוריה הווקאלית גם הוכחה מבחינה פורנזית.
על פי הראיות שהביאה המשטרה, הרשיעה השופטת סבן־נוי את עגל במעורבות ב־44 גנבות רכב, וב־31 מקרי סחיטה באיומים של בעלי הרכבים. אבל, כמו שאמרנו, העבודה הנהדרת של המשטרה היא רק ההרמה להנחתה. עכשיו נדרשת רגל מסיימת. לפי הדין היבש, עבירת גנבת רכב ואפילו סחיטה לא גוררות עונשים חמורים של שנים ארוכות בכלא. כאן נדרש אומץ שיפוטי.
סבן־נוי עמדה בכבוד במבחן. בגזר הדין היא שלחה את עגל ללא פחות מ־20 שנות מאסר בפועל. לצורך הפרופורציות, הסנגוריה ביקשה במקרה הזה עונש של שלוש שנים בלבד, בהתאם למתחם הקבוע בחוק לעבירות כאלה. אך השופטת סבן־נוי לא מצמצה. היא הסבירה בגזר הדין היטב את חומרת מעשיו של עגל, שהיה "חוליה מרכזית בשרשרת העבריינית" ו"מעמדו רם יותר מחלקם של הגנבים בפועל". "לולא הנאשם היה ממשיך לדרוש רכבים גנובים", הסבירה בפשטות, "אלה לא היו ממשיכים לגנוב. ככל שגדל הביקוש לכלי רכב גנובים, כך המניע לביצוע עבירות אלו בשטחי מדינת ישראל גדל".
הפסקאות שמעוררות תקווה להתעשתות בקרב השופטים בנוגע לתופעה הן אלה שבהן הגדירה סבן־נוי את גנבת הרכבים כ"מכת מדינה", והסבירה שהשיקול לעונש חייב לצאת מנקודת המבט הזאת. "כיום בשנת 2025, בחלוף כשלושה עשורים, בתי המשפט נתקלים בתופעה זו מדי יום ביומו", כתבה, "על מנת למגר תופעה זו ולעוקרה מן השורש, יש לנקוט בענישה מחמירה וממשית". כעת נותר לנו רק לקוות שהסינרגיה בין זרועות האכיפה – הן בעניין גנבות הרכבים והן בעניין ארגוני הפשיעה – תתמיד, וההבנה שיש צורך דחוף לטפל בחומרה בתופעות שהתנפחו לממדים שמאיימים על החברה והסדר הציבורי תנחה את כולן.
לתגובות:
***
