התקיפה הישראלית בקטאר ביום שלישי השבוע, תפסה את העולם בהפתעה גמורה. עיני העולם הופנו לאמירות במפרץ במטרה לראות את תשובת הנהגת חמאס לאולטימטום שהציב הנשיא טראמפ יומיים קודם לכן. ישראל – שכבר הבינה מהתגובה הראשונית של הארגון כי גם הפעם חמאס מתכנן למרוח זמן ולא לקבל את התנאים שהציבה, והתקבלו על ידי הממשל בוושינגטון לסיום המלחמה – החליטה שתם הזמן.
בתקיפה בדוחא, בירת קטאר, יש משום שינוי מדיניות מובהק של ישראל. עד כה הנהגת חמאס קיבלה בקטאר מקלט מרווח למדי, שכחלק מתנאיו כלל גם חסינות מפני תקיפות, בעקבות הנוכחות האמריקנית המסיבית במדינה ומעמדה של קטאר כמתווכת בין ישראל לחמאס. ההחלטה לתקוף שינתה מקצה לקצה את תפיסת העולם הזאת. המסר שישראל תרדוף את כל ראשי הטרור עד שתחסל אותם הועבר בצורה ברורה לעולם הערבי. "ישראל לערבים: 'אין חסינות לאף אחד'", הייתה הכותרת הראשית ביום רביעי בעיתון הלבנוני אל־אח'באר, המזוהה עם חיזבאללה.
התקיפה עצמה תוכננה כבר כמה חודשים. לפני כשבועיים אמר הרמטכ"ל אייל זמיר כי ישראל תפגע בכל ראשי חמאס, בין שהם בעזה ובין שמחוץ לה. הדיונים התקיימו בקבינט המצומצם, בדומה לתכנון התקיפה באיראן. מועד הביצוע נקבע, כנראה, שעות ספורות לפני התקיפה עצמה, כשלישראל התברר כי כל צמרת הארגון אמורה להתכנס במשרדיו בקטאר על מנת לדון באיום האמריקני. לא כל חברי הקבינט המצומצם שהו בארץ; שר החוץ גדעון סער היה בקרואטיה בזמן התקיפה, בביקור מדיני שהחל בתחילת השבוע בהונגריה.
נכון לכתיבת שורות אלה, פרטים רבים טרם התבררו. בראשם, אם מטרת העל של התקיפה – חיסול הצמרת המדינית של חמאס – הושגה בהצלחה. על סמך המידע המודיעיני שישראל פעלה על פיו, באותו מפגש היו אמורים להיות נוכחים ח'ליל אל־ח'יה, המשמש מנהיג חמאס בעזה לאחר חיסולו של יחיא סינוואר, אם כי הוא אינו מתגורר ברצועה כבר שנים; מוחמד דרוויש, ראש מועצת השורא של חמאס; זאהר ג'ברין, מנהיג חמאס ביהודה ושומרון ומי שאחראי על התגברות הטרור בגזרה, כולל הפיגוע הרצחני בירושלים ביום שני; ח'אלד משעל, מנהיג חמאס; ניזאר עוודאללה, מראשי חמאס עזה; טאהר א־נונו, יועצו של איסמעיל הנייה שחוסל באיראן לפני כשנה; מוסא אבו מרזוק, ממייסדי הארגון, וגם חוסאם בדראן ועיזאת א־רישק, מהדמויות המרכזיות בצוות המשא ומתן של חמאס.
הרשימה המרשימה הזאת היא למעשה כמעט כל הנהגת חמאס שנותרה בחיים לאחר שנתיים של מלחמה, ולאחר שישראל חיסלה לאחרונה גם את דובר חמאס, אבו עוביידה, שהיה לאחד מסמלי הארגון בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה. החיסול, כך קיוו בישראל, היה משנה דרמטית את פני המערכה כולה, שכן למעשה לא הייתה נותרת לחמאס שום הנהגה. בפועל, בזמן כתיבת שורות אלה לא ברור אם ישראל אכן הצליחה לפגוע בהנהגת הארגון, ואם כן במי. הערכות שהצטברו במערכת הביטחון לאורך הלילה שבין שלישי לרביעי היו פסימיות, אך לצד זאת עד לסגירת הכתבה לא הוצגו אותות חיים מקרב אותם בכירים, והדיווחים מקטאר על חיפוש אחר נעדרים במקום נמשכו.
"הצעד שישראל עשתה ביום שלישי הוא צעד דרמטי, וזה כלל לא משנה אם הצמרת חוסלה או לא", טוען פרופ' קובי מיכאל, חוקר במכון משגב למחקרי ביטחון וב־INSS, "כמובן, ככל שיחוסלו יותר ויותר ראשי חמאס כך ייטב לכולנו, אבל לצד זאת ברור לכול היום שכללי המשחק השתנו. השינוי הזה היה צריך להתרחש כבר ב־8 באוקטובר 2023. קטאר היא מדינת אויב, היא כזאת כבר שנים ארוכות, היא מזינה את חמאס, היא תומכת בחמאס ובאינטרסים שלו, היא מהתלת בישראל זמן רב, והאינטרס שלה זה לא רק להבטיח את שרידותו של חמאס והמשך שלטונו, אלא להבטיח את השתלטותו על כל הרשות הפלשתינית. וכל זה עוד לפני שבכלל הזכרנו את העובדה שהיא ראש החץ של קמפיין הדה־לגיטימציה לישראל, דרך הכספים הרבים שהיא שופכת באוניברסיטאות בארצות הברית ובאירופה, הכסף הרב שהיא משחדת איתו מדינות רבות וכמובן רשת אל ג'זירה".
אז השינוי בכללי המשחק הוא התייחסות לקטאר כאל מדינת אויב, מה שישראל לא עשתה עד היום?
"כללי המשחק שהשתנו הם ההבנה שאין מקום בטוח לראשי חמאס. עד היום הם הסתובבו בצורה חופשית בקטאר ללא פחד. העידן הזה נגמר. הם יודעים שמי שלא חוסל השבוע, יחוסל בשבוע הבא. זה לשנות לחלוטין את אופי הפעילות שלהם. לגרום להם לפחד בכל רגע נתון על חייהם, לגרום להם להבין שאין להם שום מקום בטוח בעולם. המקומות היחידים שאולי הם יהיו בטוחים בהם הם טורקיה ומצרים, ולא נראה לי שאחת מהמדינות הללו תרצה לארח אותם אצלה, כי המשמעות היא להרגיז מאוד את האמריקנים".
ובמידה שטורקיה כן תארח את אנשי חמאס, וראינו אותה מארחת אותם חלקית בחודשים האחרונים, ישראל תתקוף גם שם?
"לתקוף בטורקיה זה צעד מאוד מרחיק לכת. אני לא רואה את ישראל עושה זאת. אותו דבר לגבי מצרים בגלל הסכם השלום. לכן אני לא רואה את ישראל תוקפת שם, מה שהופך את המדינות הללו לאפשרויות יחסית בטוחות בעבור אנשי חמאס. העניין הוא, כמו שאמרתי, שאני לא רואה את שתי המדינות הללו ששות לתת לחמאס הגנה בשטחן, כי יש לזה מחיר מול האמריקנים".
הסיבה שתקיפה ישראלית בטורקיה היא כנראה צעד שישראל תהסס לנקוט, היא שטורקיה היא חלק מברית נאט"ו. אחד מסעיפי הבסיס של ברית נאט"ו, סעיף 5 באמנת הארגון, קובע כי אם אחת מהמדינות החברות בברית מותקפת על ידי מדינה אחרת, שאר החברות צריכות להיחלץ לעזרתה, כולל בעזרת שימוש בכוח צבאי במידת הצורך. הסעיף המדובר נועד להרתיע מדינות מלתקוף את אחת מחברות הברית, אך בלילה שבין שלישי לרביעי הוא אותגר במהלך שעלול להוביל את אירופה למלחמה נרחבת.
טראמפ עדכן את הקטארים
מלבד התקיפה הישראלית בקטאר, יום שלישי השבוע היה יום סוער במיוחד בזירה הבין־לאומית. בתחילתו, הציבור הזועם בנפאל ביצע הפיכה שלטונית אלימה בעקבות ניסיון הממשלה המודחת לחסום את הרשתות החברתיות במדינה – מה שהוציא את המוני הנפאלים לרחובות וכלל פריצה לפרלמנט בקטמנדו, העלאתו באש, ורציחתה של אשת ראש הממשלה המודח. גם משרד הנשיא, בית המשפט העליון ומבני ממשל נוספים הועלו באש.
באותו יום שלישי, בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים ישראל תקפה בקטאר את הנהגת חמאס, והתקיפה הפכה בן רגע לאירוע שתפס את כל הכותרות הראשיות ברחבי העולם. אך תקיפת ישראל הייתה רחוקה מאוד מלהיות האירוע הדרמטי ביותר באותו היום. בערב שלפני כן ממשלת צרפת נפלה, ובשלישי הוקמה ממשלה חדשה שגם היא לא צפויה להאריך ימים תחת כהונתו הלא יציבה של נשיא צרפת עמנואל מקרון. במקביל לכך, אתיופיה חנכה את סכר התחייה בנהר הנילוס, שלמעשה שולט על זרימת המים בנהר שמספק את משאבי המים לשלל מדינות, ובראשן מצרים. במשך שנים מצרים ניסתה למנוע את הקמת הסכר, ללא הצלחה, וההערכות כי מצרים עשויה לפנות למהלך צבאי נגד אתיופיה הולכות ומתחזקות כשמצרים עצמה מודיעה שעות לאחר חניכת הסכר כי היא "לא תשלים עם שאיפותיה החד־צדדיות של אתיופיה לנהל את משאבי המים".
האירועים הדרמטיים הללו היו רק הספתח למנה העיקרית שהגיעה באמצע הלילה שבין שלישי לרביעי. רוסיה תקפה את פולין באמצעות כטב"מים, ומטוסי הקרב של פולין יירטו אותם באוויר. פולין היא אחת המדינות החברות בנאט"ו, ובעקבות הפלישה האווירית הרוסית למדינה הועלתה רמת הכוננות לכוחות הצבא למחוזות שלא נראו זה שנים. בתוך כך ביום רביעי פולין הפעילה את סעיף 4 לאמנת נאט"ו, שדורש מהמדינות החברות להתכנס כדי לדון בהשלכות הפלישה הרוסית למדינה חברה בברית, בדרך, אולי, להפעיל את הסעיף שדורש הירתמות של חברות הברית להגנה על מדינה חברה שמאוימת על ידי מדינה אחרת.
ברביעי בבוקר שוב חדרו כלי טיס רוסיים לשטחה של פולין, וגם הפעם הם יורטו על ידי חיל האוויר הפולני ומטוסים של נאט"ו. ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, אמר ברביעי בבוקר כי "זה הכי קרוב שהיינו לעימות גלוי מאז מלחמת העולם השנייה". המרחב האווירי שסביב נמל התעופה בוורשה נסגר בעקבות האירועים. תגובת המערב למתקפה הרוסית על פולין תעצב במידה ניכרת את הצעדים שישראל תרשה לעצמה לנקוט בכל הקשור לנוכחות חמאס בטורקיה.
האירועים הסוערים ברחבי העולם וההתמקדות של ממשלות רבות במערב דווקא בתקיפה הישראלית נגד ראשי חמאס הובילו לאכזבה בקרב הצמרת המדינית בישראל, אם כי גורמים שאיתם שוחחנו אמרו שלאור התנהלות הממשלות השונות באירופה, אף אחד בישראל לא ציפה אחרת. ובכל זאת בישראל התאכזבו מהעובדה כי מרבית הממשלות הוציאו הודעות גינוי לתקיפה הישראלית, אך לא ציינו כלל שהיעד היה ראשי חמאס. רבות מהמדינות הללו קראו בעצמן לחיסולם של אותם אנשים בדיוק. בנוסף לכך, בלילה שבין רביעי לחמישי נערך דיון חירום במועצת הביטחון של האו"ם בעקבות תקיפת ישראל בקטאר. שאר האירועים של יום שלישי לא זכו לדיון דומה, אף שלכולם השלכות משמעותיות לא פחות, אם לא יותר.
לצד הגינויים ברחבי העולם, החשש בישראל הוא דווקא ממערכת היחסים מול האמריקנים. הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון נמצא בקטאר, ולמעשה ארצות הברית היא ששולטת במרחב האווירי הקטארי. כבר לאחר התקיפה עלו שאלות ברחבי העולם הערבי בנוגע לחוסר התגובה של מערכות ההגנה האמריקניות נגד המתקפה, בניגוד לפעילות האמריקנית נגד מתקפת הטילים האיראנית על קטאר לפני כמה חודשים. באופן רשמי ארצות הברית מכחישה כי הפעולה תואמה איתה, והנשיא טראמפ, על פי הדיווחים, היה מאוכזב מאוד שהתקיפה התרחשה על אדמת קטאר. טראמפ עצמו תומך נלהב של חיסול ראשי חמאס, אך תקיפתם בקטאר סיבכה את האמריקנים מבחינה מדינית.
בכירים בישראל כבר החלו בתהליך הסקת המסקנות לאור מה שנדמה כמו תוצאות חלקיות בלבד של המבצע. על פי הודעות הממשל האמריקני, ישראל הודיעה לוושינגטון על המתקפה זמן קצר לפני הוצאתה לפועל, וטראמפ הורה לעדכן את הקטארים באופן מיידי. אם אכן חלק מבכירי חמאס – ואולי אף כולם – הצליחו להימלט מהמתקפה, ההערכה בישראל היא כי המידע שהועבר לקטאר הגיע ישירות אליהם והם נמלטו מהמקום. בעקבות זאת אומרים גורמים מדיניים ל'בשבע' כי יכול להיות שתקיפה מהאוויר היא לא הדרך המוצלחת ביותר לתקוף במדינה כמו קטאר, שנהנית מהגנה אמריקנית, ועדיף לפעול באמצעות חיסולים כמו שהמוסד יודע להוציא אל הפועל.
בכל אופן, בלי קשר לתוצאות התקיפה, בישראל מדגישים כי לא יעצרו עד שיחסלו את חמאס, הן בתוך רצועת עזה והן מחוצה לה. "ישראל בתקיפה הבהירה את נחישותה החד־משמעית לפרק את חמאס. לא ניתן לפרק את חמאס כישות מאורגנת בלי לחסל את הנהגת החוץ שלה. אם ישראל תטפל רק בחמאס עזה, והנהגת החוץ תמשיך להתקיים, הארגון ישתקם מהר מאוד. הם יושבים על הכספים ועל הקשרים הדיפלומטיים. אם לא מטפלים בהם, אי אפשר באמת לחסל את הארגון", אומר פרופ' מיכאל.
ולאור הגינויים הבין־לאומיים, ישראל באמת תוכל לעשות זאת ולהמשיך לפעול לחיסולם?
"לא צריך להתרגש יותר מדי מהגינויים האלה. חלקם, במיוחד אלה שבעולם הערבי, הם בעיקר מס שפתיים, כשמאחורי הקלעים מנהיגי מדינות ערב מאושרים שישראל עושה להם את העבודה, ועוד על אדמת קטאר. להם לא היו האומץ והיכולת לעשות את העבודה השחורה. ישראל עושה שירות מאוד משמעותי לאזור כולו. ככל שיעבור הזמן אנחנו נבין כמה המהלכים האלה היו מהלכים שעיצבו את האזור כולו".
אפקט שמחזק את ישראל
"המשא ומתן בעולם הערבי הוא לא אותו פורמט שאנחנו מכירים מהמערב, העולם הערבי לא רואה את שני הצדדים במשא ומתן שווים. בעיניים ערביות במשא ומתן יש צד מנצח וצד מפסיד, או יותר נכון צד חזק וצד חלש. יש צד שמשיג את רצונו ויש צד שנאלץ להיכנע. זה אגב טבוע עמוק בשורשים של האסלאם. הרי משמעות המילה אסלאם היא כניעה, ולרוב הכוונה הייתה כניעתם של העמים שנכבשו והסכמתם לקבל עליהם את עול האסלאם. לכן, למתקפה בקטאר יש משמעות תודעתית אדירה", אומר אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון.
בעיניך זה לא פוגע בניסיונות המשא ומתן שישראל חתרה אליהם? הרי זה הטיעון העיקרי שעולה מאז התקיפה.
"בצורה שאני רואה את זה, לא. דווקא מתוך המקום שרואה שאין אף אחד שמוגן מפני הזרוע הארוכה של ישראל, זה עשוי להוביל לכך שהם ירצו לחתוך הפסדים, אולי לנסות להגיע להסכם לפני שישראל תפעל שוב. כמובן, אם הצמרת גם הייתה מחוסלת, מה שכרגע אנחנו עדיין לא יודעים אם קרה או לא, זה היה משנה עוד יותר את המפה, כי זה אומר שחמאס־פנים, זה שבעזה, הוא זה שנותר לקבל את ההחלטות, ואין כבר את הלחצים מבחוץ".
ואם כמו שמסתמן הצמרת לא חוסלה במבצע, זה עדיין משאיר את ההישג שאתה מתאר על כנו?
"ברובו המוחלט. עצם התקיפה, בין שהיא הצליחה ובין שלא, העבירה כמה מסרים. הראשון, שחמאס־חוץ לא מוגן, והוא יעד לגיטימי. השני, שישראל לא רואה בו כנושא ונותן, כי אחרת היא לא הייתה תוקפת אותו. השלישי הוא שינוי היררכיה פנים־חמאסי, גם אם ההנהגה בחו"ל שרדה. כי זה אומר למי שנותר ברצועה, שהיום גם ככה לא מדובר בגורמים בכירים מאוד, שעדיף להם לקבל את ההחלטות שטובות להם ולא לחמאס חו"ל. נוצר אפקט שעכשיו ישראל היא החזקה וחמאס הוא החלש, ואני מעריך שהוא ישנה את הדינמיקה".
ומה זה אומר לגבי מערכת היחסים בין ישראל לקטאר, במיוחד לאור העובדה שכל השיחות התקיימו בתיווכה של קטאר?
"זה עוד הישג משמעותי של עצם קיומה של התקיפה. העובדה שישראל תקפה בקטאר פגעה בכל מה שקטאר בנתה במשך שנים. עוצמתה של קטאר נובעת מכמה גורמים. הראשון כמובן הוא הכסף, אבל כסף יש לעוד מדינות מפרציות. מה שנתן לקטאר את האקסטרה על שאר המפרציות היה העובדה שקטאר הייתה שחקן מדיני מאוד דומיננטי. היא חיה מסכסוכים, כי זה נתן לה מעמד, וכפועל יוצא היה לה אינטרס מובהק שלא לפתור אותם, כדי שתמיד יזדקקו לשירותי התיווך שלה. עוצמתה מגיעה משם. היא מעולם לא הייתה מתווך הוגן, וכשהיא מקבלת את עוצמתה מעצם העובדה שיש סכסוך זה יוצר תיאום אינטרסים עם מי שרוצה שהמלחמה תימשך, וזה חמאס. לכן עצם ערעור מעמדה הוא צעד מאוד חשוב, וזה עוד הישג של המתקפה".
ולצד זאת, יש גם השפעה אל מול האמריקנים שיש להם נוכחות גדולה מאוד בקטאר.
"אני מוכרח לציין שאני לא מצליח להבין את ההתעקשות האמריקנית שהבסיס שלהם יהיה בקטאר ולא באמירויות הסמוכה. כל ההגנה הביטחונית של קטאר נובעת מהנוכחות האמריקנית שם. גם האמריקנים מפסידים מזה שהם מספקים הגנה לקטאר, שחותרת באופן קבוע תחת יסודות הדמוקרטיה בארצות הברית. כל העולם, כולל האמריקנים, ירוויח אם האמריקנים יוציאו את הבסיסים שלהם מקטאר ויעבירו אותם לאמירויות".
"צריך להיות הוגנים ולומר שהאפקט של המתקפה נפגע, אם אכן לא הצלחנו לחסל את הבכירים", אומר תת־אלוף במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום חוקר בכיר במכון במרכז הירושלמי למדיניות חוץ וביטחון, "יהיה הבדל תודעתי מאוד גדול במקרה שכן הצלחנו, אבל בבסיס אין שינוי. ישראל הבהירה לעולם שהיא לא רק מאיימת, אלא גם פועלת כדי לחסל את חמאס. לפעמים היא מצליחה יותר, כמו בחיסולים של אל־עארורי בראשית המלחמה או הנייה לפני כשנה, ולפעמים זה עדיין לוקח זמן. אבל המסר הועבר בכל מקרה. כמובן, עדיף היה לו היינו מצליחים לחסל את ההנהגה של חמאס".
מה אנחנו צפויים לראות מכאן והלאה בכל הקשור להמשך המלחמה?
"צריך להבין שהתקיפה בקטאר היא הרבה יותר משמעותית ו'אמיצה' מאשר צעדים של ישראל בעזה. והעולם כולו מבין את זה. ישראל בעצם העבירה מסר שהיא הולכת עד הסוף, ואם חמאס לא ייכנע היא תכבוש אותו. התוצאה בסוף תהיה אותה תוצאה, חמאס צריך לבחור איך נגיע אליה. זאת הצהרת כוונות משמעותית מאוד".
אין חשש שהתוצאות דווקא יובילו לתרחיש ההפוך, שבו ישראל סוגרת את המלחמה בלי להכריע את חמאס ברצועה?
"אין חשש שזה מה שיקרה. ישראל לא תעצור את המלחמה כל עוד חמאס נשאר ברצועה. אנחנו יודעים בצורה מוחלטת שכל עוד חמאס נשאר בעזה, הוא ימלא את שורותיו. למעשה, השארתו ברצועה תהיה חזרה ל־6 באוקטובר. כל המטרה במלחמה הזאת היא קודם כול לא לחזור למציאות הביטחונית של 6 באוקטובר, שזה אומר הישארות חמאס ברצועה, ומעל זה לקבע בתודעה הפלשתינית והערבית בכלל ש־7 באוקטובר היה טעות שאסור להם לחזור עליה. השארת חמאס בשלטון ברצועה עושה בדיוק הפוך, ולכן ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא לפרק את חמאס".
***
