אלבום הבכורה של שחר אריאל, בנו של מאיר אריאל, הוא אלבום של משורר אמיתי שמעניק למאזין מילים משמעותיות עם אמירה עוצמתית שדורשת הקשבה, ונוגעת בלב פנימה
פעם עשיתי לי סימן, כיצד להבחין בין זמר שמחבר לעצמו מילים ובין משורר שמחפש מנגינה שתתאים למילותיו. משורר, בניגוד לזמר, לא ילקט משפטים ומטבעות לשון של אחרים ויסדר אותם לבתים ופזמון. משורר הוא זה שבורא בעצמו שפה משלו, מחדש מטבעות לשון ודימויים עד שניכרת מכתיבתו החיבה והכבוד שהוא רוחש לכל מילה שכתב. כזה הוא שחר אריאל.
כששומעים את האלבום החדש של שחר אריאל, בנו מאיר אריאל אם זה מה שיעזור לכם לזהות, המילים קופצות לאוזן עוד לפני המנגינה. שחר, שעומד מאחורי כל הטקסטים, בנה את כל התפאורה סביב המילים, כך שהן יוגשו בצורה הנוגעת והמשמעותית ביותר. המוזיקה מאוד מינימליסטית, לא מתיימרת, ויודעת את מקומה ביחס למילים. השירה של שחר, שברגעים מסוימים נכון יותר לקרוא לה הגשה או סיפור, מדויקת וממחישה כמו שרק הכותב עצמו יכול להביע את מילותיו. בקולו המחוספס, למוד השנים והעשן, ובטון הרגוע והמהורהר שמתהפך ברגעים הנכונים למסוער ומטולטל, מעביר שחר את המאזין חוויה שיש בה אמירה עוצמתית ולא רק הנאה סתמית.
השירים של שחר באלבום מתאפיינים בכנות ובפתיחות יוצאות דופן. הוא שר ומתוודה על רגשות שהיה רוצה לתקן, על הערצתו לאשתו ועל חולשותיו שלו. השיח הפתוח הזה יוצר אצל המאזין תחושה של חבר קרוב שבא להשיח בפניו את אשר על ליבו, ובונה הרבה אמפתיה והזדהות. התכונות הללו מעוררות מחשבה גם על החולשות וההתמודדויות של כל אחד מאיתנו, ועושות לנו בדיוק מה ששיר טוב אמור לעשות.
השפה של אריאל לא מתחכמת ומתפתלת, והיא ברובה שווה לכל נפש. עם זאת, מדי פעם הוא מפציע עם הברקות שהופכות את השירים מטובים למבריקים. כך, למשל, בשיר "תמיד אתה איתי" הוא מבריק עם הפזמון: "אבל תמיד אתה איתי, ניחוח פתע, הרף ריס. מילים של פעם ואף פעם, זה ערגונות, זה התחכמות זה כפרסלי אלביס".
בתוך האלבום מקדיש שחר שני שירים לדמותו של אביו, מאיר אריאל, שמבטאים את היחס בין אב ובנו משני כיוונים שונים בתכלית. ב"תמיד אתה איתי" הוא חוזר לזיכרונות הפשוטים והשמחים של החיים יחד, ובדימויים שובי לב הוא מכניס את המאזין להוויה המיוחדת של משפחת אריאל. בשיר "יעלה אבי לדודי" הוא מתקנא באביו שנמצא עתה בעולמות עליונים ולומד תורה עם שאר הצדיקים, ובכך הוא רומז לאהבת התורה הפחות מפורסמת של מאיר אריאל.
האלבום ככלל נטול זהות דתית מוחצנת, והוא מדבר על מה שמעסיק כל אדם באשר הוא אדם. עם זאת, המבט האמוני של אריאל לא נעדר ממנו, והוא חוזר ומופיע ברבים מהשירים, בין אם במרומז ובין אם במפורש. כך, ב"הכי טובים אנחנו" הוא מזכיר לכולם ש"מקוטב לקוטב אסור לשכוח, יש בינינו א‑לוהים", וחולם על אחדות בעם כולו ובבית הפרטי שלו.
האלבום של שחר אריאל הוא האלבום הנכון לכל מי שאוהב מוזיקה שתעורר אותו לחשוב. המילים משמעותיות ודורשות הקשבה, ההגשה חמה ונוגעת ללב. כי ככה זה, מי שהמתין עד שלהי שנות הארבעים לחייו כדי להוציא אלבום בכורה, כנראה לא יסתפק בלהוציא עוד כמה שירים של מה בכך לאוויר העולם.