לא רבים יודעים כמה מאמץ דרוש רק כדי להחזיק את נושא הדגל של הימין, ארץ ישראל, עם הראש מעל למים, לא בהצלחות מזהירות אלא במינימום תחזוקה. לא לשווא הוגדרה ארץ ישראל ארץ אשר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". לא ניתן למנות את הימים, החודשים, השנים, לפעמים עשרות השנים שנדרשים רק כדי לסדר את ההישג הזעיר ביותר.
לכן עצם הוויתור על הנס המכונה ממשלת ימין על־מלא משול בעיניי להשלכה מודעת של מלוא חופניים יהלומים לפח האשפה השכונתי. לא כל שכן כשבו בזמן מכהן ממשל אמריקני ימני, שזה ניסי ניסים מעל לטבע, ונדירות התופעה תוכיח.
וכמובן, הפלת הממשלה תעמת אותנו שוב עם בעיה ביטחונית חמורה. אם נהיה נידונים לחודשים רבים של שלטון פקידים ("ממשלת מעבר"), המשמעות היא עצירת מלחמת האמת שהחלה לא מזמן, ושקיעה חזרה במלחמת מראית עין, שהתנהלה קודם לכן במשך זמן רב מדי אחרי טבח שמיני עצרת. הרי חרף מאבק עיקש, לילה ויום, של כל ראשי הימין האידאולוגי, בקושי הצליחו להשיג, לאט מדי, את חילופי הגברי שנדרשו כדי לזכות בלחימה אמיתית. וזאת במחיר של מאות הרוגי מלכות.
בימי ממשלת הימין על־מלא נוכחנו לדעת עד כמה פקידים בכל הרמות, בצבא, בממסד המשפטי, באקדמיה ובכלכלה נאמנים באופן מוחלט לערכי השמאל, שמינה אותם לאורך השנים. אני לא מאשימה אותם ולא כועסת. הם מאמינים בזה, זאת הדת שלהם. אבל הדת שלי אומרת לא לתת להם את המפתחות ולו מטעמי "לא תעמוד על דם רעך". מעדיפה שהבן שלי והחתן שלי יעשו יותר חודשי לחימה, ולא יפרנסו ולא יסיימו תואר, אבל יזכו בעזרת ה' להישאר בחיים. גם ההתיישבות היא בגדר דיני נפשות, וצודק בצלאל סמוטריץ' באומרו שהוא משקיע את הנשמה באיו"ש, "כדי שכפר סבא לא תהפוך לכפר עזה".
עלתה השבוע שאלה, האם מוציאים את דיבתם של תומכי המאבק נגד החרדים באופן שקרי. אני בכלל לא בטוחה. נדמה לי שהרב תמיר גרנות מתכוון לומר שיועצי החקיקה המאולתרים של יולי אדלשטיין לא ממומנים באופן ישיר, ולא מודעים לכך שהם מקבלים מימון עקיף. זה ודאי נכון. אבל האם משאת נפשו של האגף הפרוגרסיבי היא לראות בפירוק הקואליציה? ודאי. האם האגף הפרוגרסיבי תומך באופן יזום בכל מהלך מזדמן שמקדם את דרכו? כן, עיין ערך אתרי הקרן לישראל חדשה. האם לרשות הארגונים הפרוגרסיביים עומד הון עתק? בהחלט כן, עיין ערך אתר גיידסטאר. האם 'שתיל' מעסיקים שישה עובדים שמקדישים עצמם לתחום שנקרא אצלם "ליווי מאבקים"? בהחלט כן, "נזהה הזדמנויות לחיבור לקהילות, נבחן את הסוגיה החברתית סביבה מתנהל המאבק, ונחדד את התוצאות הרצויות", זאת "אחת מהדרכים המרכזיות להגדיל את ההשפעה שלנו". ואני מזכירה שמדובר בגוף כל כך קיצוני, שהוא המליץ להחרים את כלכלת ישראל.
לכן ייתכן שה"מוציאים דיבה" צודקים וגם הרב תמיר גרנות צודק. נפוץ שגוף עם אג'נדה יעסוק בהשפעה סמויה, ויש לטכניקה הזאת שם (Astroturfing). במצב כזה ה"דיבה" היא אמת, אך צודק גם הרב שמי שנעזר, אין לו מושג שהצלחתו נובעת מעזרה סמויה שהוא לא מודע לקיומה. אדרבה, הוא היה מסרב לה לו היה מודע (ובשל כך, קבוצות מחליטות לפעול באופן סמוי).
אז מה הפתרון שיושב ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין צריך לקדם? הפוליטיקאים יתאמצו להשיג מה שאפשר באשר לגיוס חרדים, ואפשר, אבל תחת ההנחה שאין להפיל את ממשלת הימין. זה כמו הלבטים שישנם כשרופא נאבק להציל חולה סרטן: יש סוגי כימותרפיה, אגרסיביים יותר ופחות. אם מרוב שהטיפול עצמו אגרסיבי החולה מת, אין זה מנחם לדעת שבד בבד גם הגידול הצטמצם.
אכן, כולם צריכים להתגייס לשירות קרבי באותה מידה, אך כן, אין לוותר על חילוץ אזורי יהודה ושומרון ("עוטף גוש דן") מציפורניים פלשתיניות. ולא על הגירה מרצון בעזה, ולא על הלחימה הנחושה שהימין דוגל בה והשמאל מתנגד לה. פוליטיקאים יודעים למשוך כך את החבל, זהו סוד מלאכתם. חבר הכנסת אוהד טל דיווח רק השבוע כי להערכתו ניתן להשיג חוק עם סנקציות אישיות ומוסדיות, התקדמות דרמטית ומשמעותית יחסית לכל מה שנעשה בעבר.
באשר לבעיית הסד"כ, אפשר וצריך לחייל אלפי משוחררים מהעשור האחרון. בדיון חסוי בכנסת נמסר ממש לפני ימים ספורים כי צה"ל אכן גייס כ־14,500 בוגרי צבא שהיו בעלי פטור משירות מילואים. מדובר ב־11 גדודים חדשים. אפשר וצריך להגדיל את שיעור משרתי הקרבי בתיכונים שבהם שיעור הלוחמים מצומק פי שניים משיעור הלוחמים בוגרי הישיבה התיכונית בסוסיא, למשל. וכמובן, להמשיך את הלחץ הציבורי על הציבור החרדי. אבל כל זאת בלי להפיל ממשלת ימין.
הכותבת היא דוברת מטות ערים למען ארץ ישראל
