הבלדה אקטואלית מתמיד. קשה לשכוח את שירו האלמותי של יהורם גאון "בלדה לחובש", שהגיע למקום הראשון בפסטיבל הזמר וזכה לתהילת עולם.
זהו שיר מרגש מאוד על חובש שמגן על פצוע תחת אש, כשהוא מתעלם מבקשתו שיעזוב אותו ויציל את עצמו. החובש נפגע ונהרג דקות ספורות לפני שמגיע מסוק החילוץ, שמצליח לחלץ את הפצוע לאחר שהחובש כבר מת. השיר נגמר בקריאה של הפצוע לחובש המת "אחי אחי שלי!". הוא הושמע והתפרסם בימי מלחמת ההתשה שהתרחשה אחרי מלחמת ששת הימים, אבל נשאר אקטואלי ומרגש תמיד. והוא מצדיק את עצמו – מערכת הרפואה הצבאית אכן נמצאת במיטבה, ואינה דומה רפואה בעורף לרפואה תחת אש, שדורשת מסירות נפש. להיות חובש קרבי זאת משימה קדושה. נחמד להתנדב בארגון הצלה או במד"א, כמו כל התנדבות אחרת, אבל אין זה דומה כלל לרפואת שדה. זו ליגה אחרת.
וכך, ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים מצאו עצמם מאות חיילים בבסיסים מבודדים ברמת הגולן ובסיני תחת אש סורית ומצרית עזה. למרות שהצבא הופתע, הרפואה תפקדה. צוותי רפואה צבאיים סדירים ומילואימניקים מצאו דרכים יצירתיות להקים מרפאות שדה תחת אש בתנאים קשים, לאלתר חדרי ניתוח ולתפקד. והם הצילו חיים רבים.
בית חולים בשדה הקרב. ההצלחה של צה"ל, והסייעתא דשמיא שאנו זוכים לה, אינה מתבטאת רק במסירות הנפש של חיילינו בים באוויר וביבשה, אלא גם במאמץ האדיר המושקע בהצלת הפצועים, וזה עובד ברוך ה'. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נמצא שהתמותה בקרב חיילי צה"ל שנפצעו בשדה הקרב ירדה לשפל עולמי של שבעה אחוזים בלבד, וחלק ניכר מכך הוא תוצאה של מהפכה מקצועית שמוביל חיל הרפואה. היות שפחות חיילים נהרגים, אנחנו מוצאים אחוזים גבוהים של פצועים קשה, שלולא הטיפול היו בין המתים.
השינוי המשמעותי הוא בכך שההצלה בשטח כוללת טיפול מהיר, כאשר הפצוע מקבל מנות דם מלא שניתן לראשונה ישירות ברמת המרפאה הגדודית. במקום אינפוזיות מלח מסורתיות, מופעלים כיום סמוך מאוד לזירת האירוע פתרונות החייאה שמשיבים את נפח הדם למה שהיה טרם הפציעה. והמספרים מרשימים: מתחילת הלחימה פונו מאזור הלחימה כשמונת אלפים פצועים, בזמן פינוי ממוצע של פחות משעה במסוק, וכך הגיעו בתוך דקות ספורות למטפלים בכירים. זהו חיסכון של דקות קריטיות, מצילות חיים. אין דומה לזה בעולם.
צה"ל שכלל גם את שיטות הפינוי. אמבולנסים ממוגנים ("טיגרבולנס") המצוידים כיחידת טיפול נמרץ נעים בעומק השטח, ורחפנים משליכים דם מלא מצונן ומוגן ישירות למקום הפציעה, כמו יונת דואר מודרנית. חידושים רפואיים נוספים כוללים קסדת נוירו־פידבק להפחתת תסמיני פוסט־טראומה כבר בשטח, מערכות שמבצעות פיזיותרפיה מרחוק, ומערכות שליטה דיגיטליות שמקשרות בין שדה הקרב לבית החולים בזמן אמת. רפואת השדה הפכה מרפואת חירום של טלאים לרפואה מתקדמת, חכמה, כמעט בית חולים נייד שמקדים את זמנו.
גם בטיפול בפצועים המאושפזים בבתי חולים יש התקדמויות מרשימות. בנוגע לכוויות, למשל, פותח בישראל טיפול חדשני בשיטת "שתל אפידרמיס מתורבת", שבו נלקחת ביופסיה זעירה מעורו של המטופל, ומתאי הגזע שלה מגדלים במעבדה שתל עורי אישי, ואז משתילים אותו בחזרה. כך נמנע הצורך בפגיעה ברקמת עור בריאה, זמן ההחלמה מתקצר וקטֵן הסיכון לזיהום. בשיטה זו ניתנת תקווה לחיילים עם כוויות קשות ליהנות מעור גמיש, עמיד ומתפקד. נקווה שהתוצאות האסתטיות תהיינה משביעות רצון, כדי להפחית את ההתמודדות העתידית עם דימוי הגוף והסוגיות הנלוות לכך. במיוחד כאשר אנחנו מצפים לכך שהם יזכו לבנות בית בקרוב.
רחוקים מהבית. חודש אב מתקרב, וריבונו של עולם בכבודו ובעצמו הוא מחוסר בית. והנה, בתקופה האחרונה בולט מאוד שיש כל כך הרבה אנשים שרחוקים מהבית. יש את החטופים שלנו, שנמצאים הרחק מתחת לאדמה בעזה, ואת הפצועים ובני משפחותיהם שהעתיקו את מקום מגוריהם לבתי החולים, והחיילים הרבים בסדיר ובמילואים, הבנים, האחים והבעלים שלנו, שלא נמצאים בבית כמעט שנתיים. חלקם בעזה, חלקם בסוריה או בלבנון הרחוקות. וזה כולל את בני משפחות החיילים שנאלצים בסופי שבוע להתארח אצל ההורים כדי לא להישאר לבד, ויש את המפונים מהצפון ומהדרום. והנה, מלחמת איראן הביאה עלינו עוד מציאויות הזויות שבהן אנשים נשארו רחוקים מביתם או הפכו להומלסים במכת טיל איראני, והרגישו כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם, בלי בגדים וציוד בסיסי. והיו הטייסים שנשלחו לתימן ולאיראן, ונשות חיילי המילואים שעברו לגור ליד משפחת המוצא כדי להיעזר במקלט או בממ"ד, והיו האנשים שהתגוררו בתחנת הרכבת בתל אביב. והיו רבים שתכננו להגיע הביתה ונשארו מעבר לים, והרשימה עוד ארוכה.
לא שוכחים את הפציינט. כשהמרחב האווירי נסגר בעקבות התקיפות באיראן, היו תלמידי ישיבה מחו"ל שלא הצליחו לחזור הביתה כמתוכנן, ואנשים שלא הצליחו להגיע הביתה מחו"ל. יותר ממאה אלף ישראלים נתקעו בחו"ל, בהם כ־700 רופאים. חלק ניכר מהרופאים הללו היו בכנס בין־לאומי שנערך ביוון, ונוסף לבעיית הניתוק מהבית ומהמשפחה נוצרה בעיה של ניתוק מהפציינטים, הקיימים והחדשים, שציפו לרופא המומחה שלהם – והנה הוא תקוע ביוון ובקפריסין וטיסות אין. מה עושים? הרופאים האלה עשו כל מאמץ ליצור קשר עם בתי החולים והמרפאות שלהם כדי לעשות מה שאפשר מרחוק, ומדינת ישראל נדרשה במקביל לאלתר. בתוך ימים הוקם מערך רפואי דיגיטלי עולמי תחת הכותרת "בית החולים הווירטואלי". יותר מ־200 רופאים מומחים ממדינות כמו קפריסין, איטליה, ברזיל, הודו ושווייץ התנדבו לקיים שיחות וידאו עם ישראלים שלא הצליחו ליצור קשר עם רופא. פרט לעזרה הרפואית, זה נתן לחולים ביטחון שגם כאשר הם או רופאיהם רחוקים מהבית, הבית לא שוכח אותם.
צוותי הרפואה שלנו מגיעים לכל מקום בעולם. אחרי רעידת האדמה בהאיטי נשלחה מישראל משלחת רפואית שזכתה להכרה בין־לאומית. כשהחלה הפלישה הרוסית באוקראינה, פעלו בגבולות צוותי רפואה ניידים של מגן דוד אדום והצילו חיי אדם רבים. וכך בכל אזור אסון בעולם זה כבר הפך לשגרה. כמו שעם ישראל פורס כנפיים ומסוכך על מדינות העולם במיגור האיום האיראני, כך גם בתחום הרפואה. וגם זה מסממני הגאולה.
