בלעם הלך ושב למקומו וגם בלק הלך לדרכו, והאתון המסכנה מצאה את עצמה באמצע המדבר עם יכולת לדבר ואפס כיוון ברור לחיים החדשים שנפלו עליה.
אז היא עשתה את הדבר היחיד שיכלה לחשוב עליו, ושבוע לאחר מכן היא עמדה נרגשת מאחורי הקלעים של התוכנית MGT, הלוא היא Moav's Got Talent, בניסיון לראות אם הכישרון החדש שלה הוא משהו שאפשר לבנות איתו חיים חדשים.
אחרי כמה וכמה התקפי חרדה היא עלתה לבמה מול שלושת השופטים ואלפיים המואבים שבקהל (פלוס כמה עמונים בודדים שהחליטו גם כן לבוא בקהל).
השופטים שאלו אותה כמה שאלות לפני הביצוע שהכינה, אבל עצם העובדה שענתה על השאלות כבר הייתה מספיקה כדי להטריף את הקהל ולאלץ את השופטים להעביר אותה הלאה.
בשלב הבא היא שוב עלתה לבמה ושוב דיברה ושוב הקהל הריע. מיותר לציין ששאר המתחרים והמתחרות לא ראו את זה בעין יפה. הם הרי הכינו ביצועים. שירים, ריקודים, הייתה אפילו מואבייה אחת שבלעה חרבות. אבל אף אחד מהמתחרים לא קיבל את האהבה שהקהל הרעיף על האתון רק בזכות יכולתה לדבר.
כשאחד המתחרים העז לציין את העובדה שאומנם האתון מדברת אבל היא לא מדברת נכון, אומרת שניים כשצריך לומר שתיים או מתעלמת מקיומן של אותיות אית"ן – הוא ספג קריאות בוז רמות כל כך שהוא התחרט על היום שבו נולד.
לגמר עלתה האתון מול מואבייה אחת שהחליטה בהפוך על הפוך לעשות קולות של אתון, אולי זה יעשה משהו. אבל זה אפעס היה הרבה פחות מרשים והאתון לקחה את התחרות בלי להזיע.
עוד לפני שאחרון פתיתי הקונפטי נגע ברצפה, כבר עדכנו אותה האמרגנים שלה שהיא חייבת לחשוב על הדבר הבא כדי להכות בברזל בעודו חם. לא שהאתון ידעה מאיפה האמרגנים האלה צצו פתאום, אבל הם נשמעו כאילו הם יודעים מה הם אומרים אז היא החליטה לזרום. שבועיים לאחר מכן יצא הסינגל הראשון שלה, "תראו מי מדברת", שיר ראפ בשילוב טכנו והאוס ובו השורה האלמותית "מאתון בלי פאסון למקום ראשון בכל עיתון". לא בדיוק ביאליק אבל היי, הציבור המואבי לא היה בררן גדול וגם ביאליק היה רחוק מלהיוולד כך שההשוואה לא הייתה רלוונטית. בשורה התחתונה השיר היה הצלחה כבירה. היעדר האמצעים הטכנולוגיים לא איפשר האזנות דיגיטליות של הלהיט, כך שהאתון נאלצה לבצע את השיר בלייב כל כמה דקות לתוך מגהפון, אבל מה לא עושים כדי שהאמרגנים יגידו שהכול בסדר. והכול באמת היה בסדר.
חודש לאחר מכן הגיעו הקמפיינים. בהתחלה פרסומות למשקפיים. "עם העדשות של הוגו־כמוש גם אתם תיראו מלאכים בדרך" היה הסלוגן, כמובן עם תמונה מחמיאה של האתון. המוצר ישב עליה בול. אחר כך הגיע הקמפיין לפיתוח קול. "אם האתון יכולה לפתוח את הפה, אז גם את יכולה, גברת דיבון!". הסלוגנים לא היו ליגת העל, אבל אנחנו מדברים על האלף השני לפני הספירה אז יחסית לתקופה זה היה מדהים.
האתון הייתה על גג העולם. היא הוזמנה להשקות של אלים חדשים, זכתה בפרסים נחשבים ואפילו יצאה כמה חודשים עם אחד הרווקים הנחשקים של התקופה – שלמון בן נפצור (סבא של עגלון – עכשיו זה מרשים פתאום, הא?).
בקיצור הכול היה נהדר עד שהפסיק להיות.
מה שהיה זה שהאמרגנים של האתון דחקו בה להיכנס לבית האח הגדול. היא לא התלהבה מהרעיון, אבל הסבירו לה שרק מדברים שם כל הזמן אז זה יושב עליה בול. בפועל היו המון חיכוכים בתוך הבית. הדיירים לא התלהבו לחלוק דירה וחדר שירותים עם אתון, שעם כל הכבוד ליכולתה לדבר, עדיין הייתה בהמה לכל דבר ועניין. במקביל התחילו הצופים לשים לב שהאתון הזאת אומנם מדברת הרבה, אבל לא ממש אומרת המון. כאילו סבבה, את מחברת משפטים קוהרנטיים ואפילו למדת לשלוט ברזי השניים־שתיים, אבל מה לגבי קצת תוכן?
מה שהוריד את קרנה של האתון סופית הייתה עלייתה של יריבה צעירה, חדשה ועכשווית יותר. ניחשתם נכון, הפרה האדומה. היא אומנם לא דיברה הרבה, אבל דווקא השתיקה של הבהמה הזאת הייתה פתאום נורא מרעננת על רקע הקשקושים הבלתי פוסקים של האתון המעייפת. היה משהו בחזרה לטבעיות הפשוטה של בני אדם מדברים וחיות רק עושות קולות שמאוד דיבר לציבור. שלא לדבר על יכולתה של הפרה האדומה לטהר טמאים. משהו שבכנות, האתון הייתה מאוד רחוקה ממנו.
אז האמרגנים נטשו אותה, המעריצים שכחו ממנה והמבקרים העזו פנים וקראו לה "וואן טריק פוני". פוני! לאתון היו מילים כדי לבטא את הכאב שהיא חשה, אבל מכורח הנסיבות היא החליטה לשמור אותן לעצמה ורק לשחרר איזה אי־אה עצוב בתקווה שמישהו ישים לב. אף אחד לא שם לב.
היא נעלמה כלא הייתה, וחזרה לאנונימיות הטבעית של חיות המשק הממוצעות. בינה ובין עצמה הייתה האתון חייבת להודות שבאמת זה נחמד לחזור סתם להיות אתון, כזו שאוכלת חציר ורובצת תחתיה כל היום. ומה באמת יש לומר מעבר לאי־אה בעצם?
לימים היא מצאה לה חמור להינשא לו. הוא היה, ובכן, חמור. אבל כמה חן יש בחמור. עובד קשה, לא מתלונן ומספק את הסחורה. היו להם חיים טובים ביחד הרחק מאור הזרקורים, והאתון שתקה לה באושר והבטיחה לעצמה שיותר לא תנסה להיות משהו שהיא לא.
(רק לפעמים בלילה יכלו להישבע העוברים והשבים ששמעו אתון שרה שיר ערש לעיירים הקטנים שלה. עם מילים והכול. ואם זה באמת היה נכון, אי אפשר יהיה להאשים אותה).
