בפרשת בלק אנו פוגשים את אחת הדמויות המורכבות והמסוכנות בתולדותינו – בלעם. נביא גוי, בעל עין חדה ולשון חדה עוד יותר, שמוזמן במיוחד כדי לקלל את ישראל. ואולם שוב ושוב, כשבלעם פותח את פיו – הוא נאלץ לברך. אחת הברכות המפורסמות שיצאו מפיו בעל כורחו, הפכה לפסוק מכונן בתודעה היהודית: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). פסוק של ברכה וגאולה, אבל גם של אתגר ושל בדידות.
הפסוק מהדהד בעוצמה גם בימינו. על אף רצוננו לחיות בשלום בין העמים, אנו עדים שוב ושוב להיוותרותו של עם ישראל "לבדד". גל האנטישמיות ששוטף את העולם בשנים האחרונות בקמפוסים, ברשתות החברתיות וברחובות הערים באירופה ובארצות הברית מזכיר לנו עד כמה מילים אלו רלוונטיות. יהודים מותקפים לא בגלל מעשיהם, אלא בגלל זהותם.
בו בזמן אנו עדים לתופעה שלכאורה נראית הפוכה, אך משמשת גם כפועל יוצא: הגידול בביקוש לעלייה ארצה. דווקא כשתמונת המצב נעשית קודרת יותר, רבים מגלים מחדש את מדינת ישראל, לא כמקום לברוח אליו אלא כמקום לשוב אליו, לא רק מפלט אלא מימוש. ישראל, על אף מלחמות ואתגרים, הפכה לבית היחיד שבו יהודי מרגיש בבית באמת. גם כשאנו נמצאים תחת איומים ביטחוניים, ישראל מעניקה עוגן, מגן, תקווה ושייכות. דווקא מתוך הניסיון לקלל, יוצאת מהפרשה תזכורת נצחית לכך שמקומנו ככלות הכול הוא כאן, בארץ ישראל, לא מתוך פחד אלא מתוך הבנה עמוקה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
הפרשה מלמדת אותנו שיעור עמוק נוסף, עד כמה מסוכן כאשר נביאים, חכמים או אנשי רוח מנסים "למכור" מוסר בלי מחויבות לאמת. בלעם, אף על פי שידע את רצון ה', ניסה בעורמה לעקוף אותו ולהשביע את רצון מלך מואב. הוא הפך לסמל של אדם בעל פוטנציאל רוחני מחד, אך נטול עמוד שדרה מוסרי מאידך. דמותו מעלה שאלות על אחריות המנהיג, המורה והאינטלקטואל בימי משבר.
והנה אנחנו, בעיצומה של תקופה מאתגרת, מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים הן במישור הביטחוני והן במרחב התודעתי. ברחבי העולם נחשפים יהודים לשנאה פרועה במסווה של מחאה פוליטית. בלעם של ימינו אינו נביא אלא מרצה, עיתונאי או "משפיען" ברשתות, שלכאורה שואף לשלום אך בפועל מפיץ דמוניזציה. דווקא עכשיו ישנה חשיבות עצומה בקול יהודי מאוחד, במנהיגות יהודית־ציונית, כזו שנשענת על ערכים של זהות עמוקה ואחריות. עלינו לא רק להגן אלא גם להאיר. לבחור בברכה גם כשסביבנו שנאה. להעמיק שורשים בזהות יהודית, בלימוד ובחיבור לארץ ולעם. שוב אנו מגלים כי גם הקול של בלעם שביקש לקלל – הפך לכלי חיזוק וצמיחה בעבור עמנו.
בשעה רגישה זו חשוב לזכור שהקשר עם יהדות התפוצות הוא נשמת אפו של העם היהודי כולו. דווקא כאשר יהודים ברחבי העולם חשים איום או בדידות, עלינו מוטלת האחריות להושיט יד ולחזק אותם. עם ישראל לא נועד רק לשרוד, הוא נועד להנהיג מתוך זהות, רוח, ערכים והבנה שאנחנו גוף אחד שלם שמרגיש ופועם בלב אחד, בכל מקום שהוא נמצא בו. לשם כך נדרשת מנהיגות בעלת ניסיון וחדות מוסרית, שלא תסתפק בלהיות "עם לבדד" אלא תקדש את האחדות בינינו, שכן רק כשאנחנו ביחד, הקללה נחלשת והברכה מתחזקת.
הכותב הוא יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית
