תגובה חסרת משמעות
אלון פנקס, לשעבר יועץ מדיני וראש מטה של ארבעה שרי חוץ
אירוע מדיני אינו יכול לעמוד לבחינה שיפוטית רק על פי תגובות הצדדים, אלא בפני עצמו: רקעו, משתתפיו, מטרתו, היקפו, אופיו והשלכותיו המיידיות וארוכות הטווח.
ובכל זאת, תגובות – במיוחד זו של הצד שכנגדו הופעל האירוע – מעידות לעתים על איך מתפרש האירוע.
על פי העיקרון הזה, התגובה הישראלית המדינית וההצהרתית להחלטת מועצת הביטחון 2334 בנושא ההתנחלויות איננה מידתית, איננה נבונה, אין בה תועלת מדינית אמיתית והיא מעידה בעיקר על כעס, פאניקה ואובדן קור רוח ושכל ישר.
מצד אחד, ממשלת ימין שמותקפת על לוז מדיניותה ועיקרי עמדותיה איננה יכולה שלא להגיב ובחריפות. במיוחד נתניהו שטוען שנים כי ״העולם כולו נגדנו״, וכי נשיא ארצות הברית ברק אובמה איננו ידיד ישראל ומתנכל לו באופן אישי בפרט ולישראל בכלל.
מצד שני, על פי גישת הממשלה הרי אין משמעות להחלטה שקוראת להפסקת הבנייה בהתנחלויות, הרי האו״ם הוא גוף צבוע ובעל הטיה אנטי ישראלית מובהקת. אז על מה הכעס והרעש והצלצולים?
אם נשפוט את ההחלטה במועצת הביטחון רק על פי התגובה שלנו, ישראל הופתעה, נדהמה ונכנסה להלם מדיני מוחלט. זה הבל הבלים, ההחלטה הזאת – רעה, טובה או חסרת ערך – מבטאת קונצנזוס בינלאומי מאז החלטה 242 בנובמבר 1967. היא גם עקבית עם מדיניות ארצות הברית מאז 1967. לכן ההתלהמות, העלבונות וגסות הרוח כלפי ארצות הברית ואיומי הנקמה לא במקומם ומטופשים.
גם אם מקבלים את הטענה שפעולותיו של ראש הממשלה מחושבות ומכוונות לצרכים פוליטיים וציבוריים פנימיים, אופי התגובה וההסלמה הרטורית שלו ושל חלק משריו מעידה שההחלטה חשפה עצב רגיש ופגיע וכי הם מודעים היטב להיקף המפולת המדינית שגרמו לעצמם ולעניינם.
בנחישות ובאחריות
יואב קיש, חבר כנסת (ליכוד), חבר בוועדת החוץ והביטחון
כדי להבין אם ישראל מגיבה נכון להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, צריך להבין את משמעותה וחשוב מכך – את העומדים מאחורי ההחלטה.
למי שעדיין לא הבין, בערב שבת נשיא ארצות הברית היוצא, אובמה, ביצע מחטף זדוני והכתים מדיניות ארוכת שנים של ברית חזקה ומשמעותית עם ישראל.
פעולה זו דורשת תגובה. לא, אין בכוונתי ל"תגובה ציונית הולמת". אני לא קורא להפעיל 9D על הבית הלבן ולא רץ לעלות להר הבית. אחריות היא חלק חשוב מאוד בתקופה הרגישה הזאת, ואני חושב שראש הממשלה נוהג באחריות.
אז מה כן? יש להבהיר בפני כל אחת מהמדינות שלקחו חלק בפיגוע המדיני הזה, שמי שילך עם מדינת ישראל יד ביד ירוויח מהשפע שיש לה להציע, ומי שיפעל נגדה – יפסיד!
טוב עשה נתניהו שזימן את השגרירים הרלוונטיים וביטל את הפגישות המיועדות עם ראשי ממשלות בריטניה ואוקראינה.
מכונת ההסתה המשומנת נגד ישראל לא פוסחת על אף מדינה, ממזרח למערב, מאירופה ועד אפריקה. אגב אפריקה, לסנגל שהצטרפה למקהלת השנאה כלפינו גובשה כבר תוכנית סיוע ישראלית לאחר ביקורו של נתניהו רק בספטמבר האחרון. תוכנית הסיוע בוטלה יחד עם ביקור שר החוץ הסנגלי, למען יראו וייראו.
ואיפה התגובה רמאללה?
אליקים העצני
לא. ראש הממשלה, שלקח לעצמו את המונופול על התגובה, הגיב לא נכון – במעשה ובמחדל.
במעשה – צעדים דיפלומטיים כגון נזיפה בשגרירים ניחא, אבל כל מה שמריח מהחרמה, כגון ביטול ביקורים והנחיה שלא לבקר בארצות מסוימות, עלול לחזור עלינו, קורבנות חרם ותיקים, כבומרנג.
כנגד קיצוץ של מיליון מסנגל – לנו אפשר לקצץ מיליארדים! ואיך "נעניש" את סין, למשל?!
במחדל – את הטרגדיה במועצת הביטחון חוללו שניים: הפלשתינים שסיפקו את הסכין, וממשל אובמה שתקע אותה בגבנו. כל היתר היו סטטיסטים. את אובמה תקף נתניהו בפראות, ונכון עשה; אך מדוע הוציא את כל חמתו על הסטטיסטים – מסנגל ועד אוקראינה – ועל המניע הראשי, האויב היושב ברמאללה, פסח לחלוטין? הסוס בועט בעגלה, מפני שאל העגלון שמרביץ לו הוא אינו יכול להגיע. ובמקרה דנן נתניהו אינו רוצה להגיע. למה?
מפני שמה שאש"ף-פת"ח-רש"פ עושים – לנסות לכפות עלינו דרך האו"ם את "מעמד הקבע" בנושאי ירושלים, ההתנחלויות והגבולות – הוא הפרה יסודית של הסכמי אוסלו, המאפשרת לנו לבטלם מכול וכול. אולם נתניהו דבק באוסלו, ולכן הוא מוחל על ההפרה ושותק.
אוסלו, שמו השני הוא המדינה הפלשתינית שבדרך. השתחררות ממנו מחייבת נטישה של סיסמת שתי המדינות שנתניהו בעצמו מנופף בה, ואף הביע משאלה שגם טראמפ יצטרף. לכן רמאללה אינה נענשת.
נותר ענן "הכיבוש" הרובץ מעלינו, והוא שכיכב בדיוני מועצת הביטחון, שם הכול שאלו את נתניהו – ממה נפשך: אם האדמה הזאת היא שלך, מדוע אתה מבטיח אותה לעם אחר ("שתי מדינות")? ואם מיועדת היא למדינה השנייה, מדוע אתה בונה עליה התנחלויות?
על השאלה הזאת אין לו מענה, לא באומר ולא במעש.
מהי התגובה הראויה? ביטול הסכם אוסלו, השלכת סיסמת שתי המדינות לפח וסיפוח אזור C, האמצעי היחיד שנותר לסיכול האיום הפלשתיני הקיומי ולעצירת העמונות שבדרך.
תשובות הגולשים
צביעות עולמית
אכן, הגיע הזמן להוריד את הכפפות ולהילחם בצביעות הקשה. בסוריה נהרגו מאות אלפים ויש מיליוני פליטים, ואין איש פוצה פה ומצפצף. בנושא סוריה האומות לא מאוחדות כלל ועיקר, אלא פשוט שותקות. הגיע הזמן להפסיק להיות האומה המנומסת שמנסה לשכנע את אלו שאוזניהם אטומות. הגיע הזמן להביע באופן ברור את עמדתנו ולנזוף באלו שמתחזים לידידינו, בעוד שבפועל הם משתפים פעולה עם אבו-מאזן וחבר מרעיו.
משה הלוי, רחובות
להפסיק לפחד
תשובה הולמת היא הכרזה על תנופת בנייה ופיתוח ביהודה ושומרון, שתכלול הכפלת היישובים, הקמת עשרה יישובים חדשים וכמובן החלת ריבונות ישראל על כל יהודה ושומרון. ובטח ובטח ביטול גזירת הרס עמונה. אחרי שבמשך חודשים מנהלים מסע הפחדות מהחלטת מועצת האו"ם, ואחרי שראש הממשלה ובעקבותיו כל השרים מוכנים להרוס יישוב שלם רק מחשש מה יעשו אומות העולם, באות אומות העולם ואומרות: לא משנה מה תעשו – אנחנו נגדכם, אבל אם תהיו נאמנים לארצכם ותורתכם, ה' יהיה בעזרכם.
עמיחי בן דוד, קריית ארבע