נסו לרגע לדמיין את ראש הממשלה נתניהו, בישיבת הממשלה או בפורום רשמי אחר, אומר בזלזול על ש"ס או יהדות התורה שלמפלגות החרדיות יש כישרון מיוחד להפיל ממשלות ימין.
לפני כמה שנים, כשראש הממשלה הלך על הראש של מפלגת הבית היהודי, היו כאלו שניסו להסביר את זה בכך שבראשה עמדו אז בנט ושקד, שלא באים לנתניהו טוב בעין. אבל זה היה לא יותר מתירוץ עלוב. מאז ומתמיד נתניהו חושב שהוא יכול לעשות במפלגה שמייצגת את הציונות הדתית, על שמותיה וגלגוליה השונים, כבתוך שלו. לחבר בין חלקיה ביום אחד ולהפריד ביניהם ביום אחר, להתערב בבחירת יושב ראש המפלגה, לשריין נציג מטעמה, ללוש בה ובעיקר לחבוט בה. המפלגה היחידה שבפועל לא פרשה מהקואליציה מיומה הראשון היא זו של סמוטריץ'. בן גביר ומפלגתו פרשו וחזרו. סער ומפלגתו פרשו וחזרו. ש"ס ויהדות התורה פרשו וטרם חזרו. רק מפלגה אחת ספגה וספגה וספגה ובכל זאת נשארה, הציונות הדתית, ורק עליה מעז נתניהו לדבר בזלזול, לתדרך נגדה ולבוא בטענות על חוסר אחריות מצידה. ובכן, ראש הממשלה לקח כמובנת מאליה את הציונות הדתית פעם אחת יותר מדי בקדנציה הזאת. הפעם זה הוא שיידרש להתקפל, אחרת באמת לא תהיה לו קואליציה.
חשוב להבין, עד ישיבת הקבינט האחרונה, בסוף השבוע שעבר, הכול היה מושלם ומתואם, ואפילו עוד תוך כדי הישיבה עצמה (שנמשכה שמונה שעות). איפשהו במהלכה הכול התהפך. שתי זירות של ויכוח נרשמו בקבינט. הראשונה, צפויה וחוזרת על עצמה, בין הרמטכ"ל לראש הממשלה ורוב השרים לגבי המשך המלחמה בעזה ואיך מתנהלים באזורים שבהם נמצאים החטופים. הזירה השנייה לעומתה, זו הפנים־ממשלתית, הגיעה ללא שום הכנה מוקדמת.
עובדה אחת, שתי פרשנויות
נתחיל מהוויכוח הקבוע מול הרמטכ"ל. בחודשים האחרונים נוצרה אקסיומה בקבינט, בהשראת הרמטכ"ל זמיר, שברור שלצבא אסור להתקרב קרקעית למקומות שבהם מעריכים שמוחזקים החטופים. הוא כמובן לא התחיל בזה. קדמו לרמטכ"ל רבים מכלי התקשורת, כמה בכירים לשעבר ועוד כמה חברי כנסת צעקנים. ואוי למי שיערער על כך. הטענה היא שכביכול כל תמרון באזור שהחטופים נמצאים בו יוביל לרציחתם על ידי מחבלי חמאס.
בישיבת הקבינט ביקשו השרים לדעת אם אכן כך היה באירועים קודמים שבהם הצבא תמרן בסמוך לחטופים, ושאלו את האלוף במילואים ניצן אלון על התמרון ברפיח. כולנו כמובן מכירים היטב ובכאב אין־סופי את רציחתם של ששת החטופים במנהרה ברפיח, אבל מתברר שלא כך קרה עם חטופים אחרים. האלוף אלון, תהיה דעתו אשר תהיה בנוגע לתמרון בסמוך לחטופים, הוא אדם ישר, והנתונים שהוא עצמו סיפק מספרים סיפור אחר לחלוטין. כשצה"ל נכנס לרפיח הוחזקו שם לא פחות מ־19 חטופים. שניים מהם נפגעו ונהרגו במהלך הקרבות, ולא נרצחו על ידי השובים שלהם. שישה כידוע נרצחו על ידי מחבלי חמאס. חטוף אחד (פרחאן קאדי) חולץ. עשרה חטופים הועברו על ידי השובים שלהם למקום אחר, בעקבות כניסת צה"ל.
במילים אחרות, חמאס ממש לא ממהר לרצוח חטופים בעקבות התקרבות של צה"ל. כל התזה שמנסים למכור לנו, שבמקום שיש בו חטופים, אם צה"ל נכנס לשם אז הם נרצחים, היא לא נכונה. באותה ישיבת קבינט התגלע ויכוח ער בין שניים מהגורמים הביטחוניים (לא פוליטיים) הבכירים ביותר בדיוק בסוגיה הזאת. אחד טען שיהרגו את החטופים במצב כזה, ואילו השני אמר באותה נחרצות שחמאס לא יהרוג את תעודת הביטוח שלו. שני בכירים, שני ביטחוניסטים, שניהם חשופים למידע הרגיש ביותר, וכל אחד מהם הגיע למסקנה הפוכה לחלוטין. כדאי לדעת את זה בפעם הבאה שתצפו בטלוויזיה ותשמעו "פרשן" ביטחוני מספר לכם בנחרצות אין קץ מה יקרה לחטופים ברגע שצה"ל ייכנס לעיר עזה.
אחד האירועים המוזרים בישיבה רשום על שמה של היועצת המשפטית עורכת הדין גלי בהרב־מיארה, שככל שהמאבק נגדה מתוך הממשלה עולה מדרגה, כך היא מוציאה מעצמה אמירות יותר ויותר ביזאריות. במהלך הישיבה, בערך אחת לחצי שעה, היא פנתה לשרים והודיעה שאם "כובשים את עזה" אז אנחנו גם נהיה אחראים לאוכלוסייה שם. בהתחלה עוד ניסו להתעלם, אך כשזו לא הרפתה והתעקשה להשתמש במילה "כיבוש", ענו לה השרים שאף אחד לא מדבר על פעולה ששונה במהות שלה ממה שעשו במהלך 22 החודשים שעברו מאז שהחלה המלחמה. "מעולם במהלך התקופה הזאת לא אמרת לנו שאנחנו אחראים על האוכלוסייה, אז למה לפתע את אומרת את זה עכשיו?". כשעורכת הדין בהרב־מיארה המשיכה, כאילו בכוונת מכוון, להגיד "כיבוש", פנה אליה ראש הממשלה ואמר "תתנתקי מהמילה כיבוש", והסביר ששום דבר לא שונה ממה שהיה בעבר. "אם אתם לא קוראים לזה כיבוש אז זה לא כיבוש?", שאלה בטון של צנון יבש, משל מדובר בנציגה של ארגון 'בצלם' ולא ביועצת המשפטית של ממשלת ישראל. על השאלה מדוע לא אמרה את זה בכל צומת דומה שאליו הגיעה המלחמה בעבר, בחרה שלא לענות.
מדד דרעי לחיי אדם
ואז הגיע הרגע שאליו התנקז כל השבוע האחרון. השר רון דרמר, שאין קרוב ממנו לראש הממשלה, הניח את היסודות לעמדה שגורסת שמכאן והלאה אין יותר עסקאות חלקיות מול חמאס אלא רק סיום מלחמה, בתנאים שדורשת ישראל, והחזרת כל החטופים כולם. "מה עושים אם חמאס מסכים פתאום לעסקה חלקית?", שאל השר זאב אלקין בתגובה. "אין זמן", השיב דרמר בנחרצות. "יש לנו עוד חודשיים-שלושה מקסימום למלחמה (מבחינה מדינית, ז"ק). אסור להסכים לזה. אם מחליטים שמתקדמים עם המבצע בעזה אז אין זמן לעצור באמצע". שבועיים לפני כן עדכן דרמר שלאמריקנים מתחיל להימאס מהמצב הנוכחי של עסקאות חלקיות וגרירת המלחמה. "הסבלנות שלהם מתחילה להיגמר", הודיע. ראש הממשלה שאל אם הוא מתכוון שנודיע שמעכשיו דנים רק בעסקה כוללת. "כן", השיב דרמר. בנקודה הזאת התערב בדיון ראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי ואמר בלהט שאת החטופים חייבים להציל, והדרך היחידה היא בעסקה. "כל עוד לא נסתם הגולל על הסכם חלקי וכל עוד אפשר להציל חלק מהם, צריך להציל אותם", המשיך. חלק מהנוכחים זכרו היטב מה אמרה בזמנו אימו של הנגבי, גאולה כהן ז"ל, בדיוק בנושא הזה. היא הסבירה בעבר שהיא מתנגדת נחרצות לשחרור מחבלים בתמורה לחטופים, אבל הוסיפה בכנות שהיא לא יודעת מה הייתה אומרת אם הבן שלה היה נחטף. "אז אני מודיעה כבר מעכשיו שאם יקרה כזה מצב, שראש הממשלה פשוט לא ישאל אותי", הוסיפה.
שניים הצטרפו באופן ברור לצד של תומכי העסקה החלקית, חבר הכנסת אריה דרעי והשר גדעון סער, מול שניים שהיו במובהק נגד, השרים בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. סמוטריץ' הודיע שאם אין רוב לעמדה שמתנגדת לעסקה חלקית, אז כבר עדיפה עמדת הרמטכ"ל שדיברה על שמירת האזורים שצה"ל השתלט עליהם, ללא כניסה לעיר עזה, מאשר להסתער על עזה, לאבד חיילים, והכול רק כדי להחזיר את חמאס למשא ומתן על עסקה חלקית ולא כדי להכריע אותו. "עדיף כבר ללכת לבחירות על הנושא הזה, ושהעם יכריע", הוסיף. "רוב העם בעד הכרעת חמאס ולא מוכן לעוד גרירת רגליים", טענה סטרוק והציעה גם היא ללכת על הנושא הזה לבחירות. "שברתי חופשה בשווייץ וחזרתי כי אני לא יכול להשלים עם זה ששולחן שאני שותף בו יקבל החלטה שלא עושים יותר עסקאות חלקיות", הודיע דרעי. והנה הודעת מערכת: עם ישראל להוט לשלוח מכתב הוקרה לדרעי על קטיעת החופשה, אבל איכשהו יצא שחלקו נמצא בדיוק במילואים וחלקו רודף בשעה זו אחרי הילדים שלו שבחופש, אז פשוט לא הספקנו. התנצלותנו הכנה.
נחזור לישיבת הקבינט. "אתה באמת חושב שזה מוסרי להכניס את הלוחמים לעזה ולאבד עשרות מהם רק כדי להביא את חמאס בחזרה למשא ומתן ולקבל אולי עשרה חטופים?", שאלה אותו סטרוק. כשהחל לדבר על ההבדל בין חיילים לאזרחים ועד כמה מדינה חייבת לדאוג לאזרחיה, התפרצה סטרוק וביקשה מדרעי שיעשה בבקשה סדר ויסביר לפי מה הוא מדרג חשיבות חיי אזרחים, על פי אילו קריטריונים. "לא חשבת עליי ועל משפחתי כשמסרת את הגבעה שלנו לערפאת או כשקיבלת החלטות מול הפלשתינים וחשבת שזה נכון עבור מדינת ישראל. אז לא חשבת על האזרחים".
שר החוץ סער הצטרף לדרעי בדרישה שלא להתנגד לעסקה חלקית, כמי שמשרדו סופג עכשיו לחץ מדיני כמעט חסר תקדים ומתוך הערכה שעסקה כזו והפסקת אש אמורות להרגיע משמעותית את הלחץ של כמעט כל שרי החוץ האירופים. נתניהו, שעד דבריו של דרעי היה מיושר לגמרי עם סמוטריץ', שינה לפתע עמדה ולא הסכים להוסיף להחלטת הקבינט את המשפט הנוסף שמבהיר שנגמר עידן העסקאות החלקיות, ומשם הפיצוץ כבר הפך לפומבי וידוע לכולם, בעקבות ההודעה שהוציא סמוטריץ' במוצאי שבת. למחרת כבר החל נתניהו ללכת על הראש של הציונות הדתית וניסה להוביל שיח ציבורי שבו שואלים אותם אם הם פורשים או לא, כאילו זו השאלה ולא חוסר היכולת של נתניהו עצמו לעמוד מול הציבור ולהגיד דברים ברורים. שוב, מתוך אותה גישה שלוקחת את הציונות הדתית כמובנת מאליה. קצת לחץ מהציבור הימני והם יחזרו כמו טטל'ה. אבל הם לא חזרו. הפעם זה הוא שיצטרך להתקפל. אומנם הוא יתקשה לכנס מחדש את הקבינט ולקבל בו החלטה הפוכה, כזו שאומרת במפורש שלא תהיה עסקה חלקית. זו כבר תהיה השפלה מוחלטת, ואין בכך גם צורך. מספיק לדוגמה שטראמפ יגיד שאין יותר עסקה חלקית, או שנתניהו יספח את הפרימטר (אזור החיץ בעזה) וחמאס בעקבות כך פשוט לא יחזור לחדר המשא ומתן. אם ירצה בכך, נתניהו יודע לייצר מציאות שבעקבותיה לא יהיה יותר משא ומתן על עסקאות זמניות וחלקיות. עכשיו רק נשאר לו לרצות.
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
***
