שמאל וימין אבל יחד. חמי וחמותי היו הפוכים בדעותיהם הפוליטיות. חמותי הייתה ימנית מאוד וחמי הצביע ל'מימד'. זה לא הפריע להם לגדל משפחה גדולה ולשמוח יחד. הוריי ראו עין בעין את הנושא הפוליטי. אבי היה חבר טוב של הרב מאיר כהנא הי"ד עוד כשגרנו בארצות הברית. היינו משתתפים בכינוסים של JDL (Jewish Defense League – הליגה להגנה יהודית), הארגון שהוא הקים להגנה על היהודים מפני הכושים והפורטוריקנים שהציקו להם ברחובות ניו יורק. גם אמי הייתה ימנית מאוד בדעותיה. אביה, שהיה יהודי חרדי ממונקץ', היה עם זה ציוני מאוד. הוא היה הולך להפגנות של ז'בוטינסקי, וחבריו קראו לו "רוויזיוניסטע ציוניסטע", אבל הוא לא נרתע. כשהגיע עם משפחתו בתחילת מלחמת העולם השנייה לארצות הברית, כי לא הייתה דרך להגיע לארץ ישראל, הוא שלח את אמי ללמוד בסמינר בית יעקב, אבל גם שלח אותה לתנועת הנוער ביתר, שילוב מיוחד במינו.
אמי הייתה שרה לנו לפני השינה שירי ערש ביידיש כמו "אויפען פפריפרציק", "בית קטן", שמספר על הלימוד בחיידר ליד האח באירופה שלפני השואה. והיא גם שרה לנו בעברית את השיר "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן", ורק אחר כך נרדמנו לקול קריאת "שמע ישראל" על ידה בהברה מזרח־אירופית. ברור, אם כן, שהיא גם הצביעה למולדת, המפלגה של הרב בני אלון זצ"ל ורחבעם זאבי גנדי הי"ד.
האידאולוגיה הפוליטית היא בנפשנו. יש יתרון כאשר יש דמיון בין בני זוג בתכונות, בהשקפות עולם, ברקע הסוציולוגי והמשפחתי ועוד. אבל יש גם משהו מפרה בשוני, בהזדמנות לצמיחה זוגית ואישית ובאפשרות להשלים זה את זה. החיים יהיו מונוטוניים מאוד אם תמיד נחשוב אותו הדבר, ולפעמים דווקא ההפכים נמשכים זה לזה. מחקרים עדכניים מראים שבחברות מקוטבות, כמו למשל בארצות הברית, יש נטייה להומוגמיה פוליטית. אנשים נוטים לבחור בני זוג בעלי מאפיינים פוליטיים דומים. מחקרי עומק שבדקו זוגות בבריטניה מצאו כי הסיכוי של זוגות ששונים בהשקפותיהם הפוליטיות להיפרד גבוה כמעט ב־40 אחוזים מזוגות עם דעות פוליטיות דומות. המחקר מנסה לנמק את הממצא בכך שההצפה בתכנים פוליטיים, חלקם הגדול רגשיים, מחריפה את הפערים ולכן מביאה לפרדות כואבות.
במדינה כמו שלנו, ובטח בשנתיים האחרונות שבהן המלחמה היא חיינו, הנושא הפוליטי הפך מרכזי מאוד בשיח וגם מעורר בנו תחושות חזקות. הנטייה הפוליטית שלנו תהיה קשורה להשקפת עולמנו, לאמונה, לחברה שבה אנחנו חיים, לכל מה ששאבנו מהבית שבו גדלנו, וממוסדות החינוך ותנועות הנוער שבהם התחנכנו. כאשר אנחנו כזוג אוחזים בהשקפות פוליטיות דומות, זה יכול לחבר אותנו ולחזק את הקשר בינינו. אבל כשיש בינינו פערים פוליטיים, זה עלול להרחיק, כי זה בנפשנו.
ולא צריך ללכת רחוק. בשנת תשי"ג נחשפו הפשעים של סטאלין נגד העם היהודי, והדבר יצר משבר עמוק בקיבוצים הרבים שתמכו עד אז בקומוניזם כמודל לסוציאליזם אידיאלי. התעורר ויכוח קשה בין אלו שביקשו להתנער מהקו הפרו־סובייטי ובין אלו שהתקשו להשלים עם הביקורת על ברית המועצות ועל סטאלין. המשבר גרם לפירוק התנועה הקיבוצית לשתי תנועות, 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' שנטה לכיוון מפא"י ו'הקיבוץ המאוחד' שנטה לכיוון מפ"ם. כאשר התנועה הקיבוצית נקרעה לשניים, היו גם זוגות שנקרעו על הרקע של חילוקי הדעות סביב המשבר. קשה להאמין שהמריבה האידאולוגית הזאת הייתה כל כך משמעותית שהיא פירקה משפחות, אבל היא אכן הייתה כזאת.
השוני בכוחו לחזק את הקשר. למרות זאת, אפשר למצוא גם זוגות שהצליחו לגשר על הפערים ואף להפוך אותם לנקודת כוח. אחת הדוגמאות המעניינות מההיסטוריה האמריקנית היא נישואיהם של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ואשתו אלינור. שניהם באו ממשפחות בעלות מעמד חברתי גבוה, אך עם הזמן אלינור, שהייתה אשת ציבור נחשבת ועסקה בפעילות הומניטרית ובקידום זכויות אדם, אימצה השקפות ליברליות נוקבות, הרבה יותר מהקו הרשמי של בעלה. למרות ההבדלים בדגשים הפוליטיים ביניהם, השניים ניהלו שותפות ציבורית ומשפחתית מיוחדת, שנשענה על כבוד הדדי ועל הבנה שדווקא השונות ביניהם מחזקת את הקשר.
בתקופת המהפכה הצרפתית, בני זוג רבים מצאו את עצמם משני צידי המתרס הפוליטי, אחד תומך במהפכנים והשני נאמן למלוכה. סיפור מפורסם, שהפך כמעט למיתוס, מספר על עיתונאי יעקוביני שהתחתן עם בת למשפחת אצולה ששמרה על עמדות מלוכניות. השניים ניסו להימנע משיחות פוליטיות בבית, אך התקופה הייתה סוערת וההימנעות לא החזיקה מעמד, ובסופו של דבר הם נפרדו. הסיפור הפך לדוגמה היסטורית של האתגר הטמון בשילוב בין אהבה לפוליטיקה בימי משבר. וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, נישא לקלמנטין הוזייר, שהחזיקה בדעות חברתיות מתונות יותר ולעיתים אף העירה לבעלה על גישתו הנוקשה. למרות זאת נישואיהם נמשכו עשרות שנים והם נחשבו לזוג חזק ותומך. ההבדלים הפוליטיים לא חיסלו את הזוגיות שלהם, אולי דווקא חיזקו אותה, כי הם יצרו מרחב לאיזון הדדי.
זעקת אמא ללוחמים. לאחרונה אני מופיעה לא מעט בוועדות בכנסת. לא, לא נדבקתי בחיידק הפוליטי, למרות שקיבלתי בעבר יותר מהצעה אחת להצטרף לשורה. אבל על כתפיי מונחים שמונה בנים וחתנים לוחמים במהלך השנתיים האחרונות, עם עשרות נכדים בתווך, וזה מה שמוביל אותי לשם, לתמוך ולהיות אור חוזר לקבוצות של פורום תקווה ופורום הגבורה, לנסות לעזור בקידום זכויות של נשות ואימהות לחיילים פצועים ולנשות קבע ונשות מילואים, להעביר מסרים בשם אמא ללוחמים על הצורך בהכנעת האויב ובשמירה על חיי החיילים לפני הכול.
ובעיקר, זה המסלול לקברו של האדמו"ר מזעוויל. שם אני שוטחת את תפילותיי. יש תפילה על בן לא נשוי, והיא חייבת להיות מדויקת מאוד כי זהו כלי ראשון, עדיין אין אישה בתמונה. יש את התפילות לבן נשוי, זה כלי שני, כי יש לו אישה שמתפללת עליו. ויש תפילות לחתנים, זהו כלי שלישי כי יש גם את האמא שלו וגם את אשתו שמתפללות עליו מלבדי, ותכף יגיעו גם הנכדים. בניגוד לוועדות הכנסת שהן עלמא דשקרא, בבית התפילה מתקבלות ההחלטות החשובות באמת.
לתגובות:
***
