לילד הזה חיכינו. יש ברפואה מושג שנקרא היריון יקר. הכוונה היא שמדובר בהיריון שהגיע לאחר עמל רב של גורמים שהם מחוץ למעגל שלושת השותפים הטבעיים – אביו, אימו וריבונו של עולם. למען עובר כזה משתדלים יותר, ועושים מאמצי־על שהכול יהיה בסדר ושהלידה תעבור בשלום. אבל אני מוחה נגד המושג הזה. בפריזמה של רופאה מיילדת, אין עובר שהוא יקר מעובר אחר. גם אם עובר כלשהו הוא הילד העשירי במשפחה, יש לו חיים עצמאיים עם ערך השווה לילד שהוא בן יחיד ונולד לאחר שנים רבות. אדרבה, אני עצמי פגשתי מקרה של עובר יקר לא פחות להוריו, והוא ילד במספר דו־ספרתי במשפחה. אחד מהזוגות הנפלאים הראשונים שבהם טיפלתי לפני כעשרים שנה במרפאתי בבני ברק, לימד אותי את השיעור הזה. תוך כדי ביצוע אולטרסאונד לאישה הריונית, בעלה פרץ בדמעות של התרגשות והכריז: "דוקטור, יש לנו עשרה ילדים בבית. אבל לילד הזה אנחנו מחכים כבר מאז שעמדנו מתחת לחופה…"
מי זכאי לחיים. הרפואה המודרנית מבחינה בין דם לדם. היא מאפשרת מעקב מדויק אחר התפתחות העובר באמצעות בדיקות סקר שונות, שנועדו לגלות מומים מולדים ותסמונות גנטיות כבר בשלב מוקדם של ההיריון. הפוטנציאל הרפואי של בדיקות אלו הוא עצום. אפשר לזהות מומים חמורים מוקדם יחסית, ובכך לאפשר מעקב ותכנון רפואי מותאמים של ההיריון ושל הלידה, וקבלת טיפול מתאים לאחר הלידה. אולם ההתפתחות המהירה של בדיקות הסקר והדיוק הגנטי המוגבר מעוררים גם סוגיות רפואיות ואתיות מורכבות. מומים קלים, שבעבר היו נחשבים שוליים או ניתנים לניהול קל לאחר הלידה, מזוהים כיום לעיתים כבר בשבועות הראשונים של ההיריון, למשל, מומים במבנה הלב שאינם מהווים סכנת חיים וחסרי משמעות, פגמים קטנים בגפיים, בשפתיים וכו', וכך מקבל העובר ציון "ראוי לחיים" או "בלתי ראוי".
המעקב ההריוני המודרני יוצר מעין דירוג רפואי של עוברים. עובר תקין מבחינה רפואית מסווג כעובר עם סיכוי גבוה לחיים ראויים, בעוד שעובר עם מומים קלים או גנטיים מסווג לעיתים כעובר ללא סיכויים לכך. דירוג זה מבוסס על הסתברויות סטטיסטיות, בלי כל פרמטר מוסרי, אך הוא משפיע עמוקות על החלטות ההורים. וכך הרופא, המומחה למעקב ולליווי הריונות, נתקל מדי יום בקונפליקט בין ההכרח המקצועי ובעיקר המשפטי להציג את המידע במדויק, ובין ההשפעה החברתית והנפשית של המידע על המשפחה.
בדיקות סקר רבות מובילות לכך שהורים נדרשים להחליט כבר בשלב מוקדם על המשך ההיריון, תוך הסתמכות על הסתברויות ולא על ודאות. ההורים לעיתים מתמודדים עם הדילמה האם להפסיק היריון בעובר שנמצא לא מושלם רפואית, אך יכול לחיות חיים מלאים. המערכת הרפואית מצידה מספקת את המידע, אך הבחירה וההשלכות החברתיות נותרות בידי ההורים.
הורים בין פטיש לסדן. המשמעות החברתית של דירוג עוברים נעוצה לא רק בהחלטות פרטיות אלא גם בתפיסות רחבות יותר. כאשר הבדיקות מזהות מומים קלים, מתעוררת השאלה כיצד החברה מתייחסת למי שנחשב פחות תקין וכיצד קובעים את הקריטריונים למה שנחשב ראוי לחיים. הרפואה המודרנית יכולה לספק מידע מדויק על סיכויי הישרדות ותפקוד, אך היא אינה יכולה להכריע את ערכם של חיים אנושיים מנקודת מבט מוסרית. לכן, מעקב רפואי מתקדם מעורר דילמות של נורמות חברתיות, מגביר את הפוטנציאל להדרה של ילדים עם ליקויים קלים, ומגביר את המצוקה הנפשית של ההורים שנמצאים בין הפטיש לסדן.
ההיצע של הבדיקות המתקדמות משפיע גם על התפתחות המדיניות הציבורית והרפואית. מוסדות בריאות ציבוריים וקליניים מקבלים החלטות לגבי אילו בדיקות להציע כחובה ואילו כסקר אופציונלי, ומה הן ההמלצות בהתאם לתוצאות. הבחירה להציע בדיקה מסוימת משדרת מסר סמוי לגבי מה שנחשב תקין, ובכך יוצרת סטנדרט חברתי שאיננו מותאם לכלל האוכלוסייה. זוג צעיר שמעוניין לנהל את ההיריון שלו ברוגע, בלי הצפה של בדיקות שאינן מותאמות לגיל האישה, רשאי לבחור בכך בלי לחץ של המערכת הרפואית.
פחות בדיקות, יותר תמימות. מעקב היריון מתקדם באמצעות מעקבי אולטרסאונד שהולכים ונהיים מדויקים יותר ויותר, עד כדי אפשרות לצפות בעובר מעפעף או מגהק, הוא הישג רפואי חשוב שמאפשר זיהוי מוקדם של מומים ותכנון טיפול מותאם אישית. אבל הדיוק הרב של בדיקות הסקר מעורר אתגר אתי וחברתי, היות שקביעת הזכות לחיים אינה רק דיון רפואי אלא מעצבת תפיסות חברתיות ורגשות הוריים. תפקיד הרופא הוא לתת להורים מידע אמיתי, מדויק ומקצועי לגבי הבדיקות הקיימות, לאפשר להם לבחור אילו בדיקות מתאימות להם, להסביר את המשמעויות המעשיות של כל ממצא ולהדגיש כי חיי העובר אינם מוגדרים אך ורק על פי קריטריונים רפואיים. יש לאפשר לזוג לקבל החלטות מושכלות ומודעות, תוך שמירה על הכבוד והערך של כל חיים באשר הם. הידע המתקדם אמור לשרת את ההורים והחברה בלי לקבוע עמדות מוסריות וסלקציה, תוך מודעות להשלכות החברתיות של דירוג חיים אנושיים. אסור להכריע לגבי חיי העובר בלי מבט אמוני הסובר שאין חיים שאין להם ערך, גם כאשר הם אינם עומדים בסטנדרט של שלמות כביכול.
ישנן אוכלוסיות כמו הציבור החרדי היקר, שנוטה לבצע פחות בדיקות סקר מתוך אמונה תמימה ומוכן לגדל ילדים שאינם מושלמים על פי הראייה הצרה של החברה. אחת האימהות הנפלאות שפגשתי במרפאתי לפני שנים, לאחר לידת ילד עם אתגרים פיזיים, אמרה לי משפט מכונן על הילד שלה: "דוקטור, כשאני מגיעה לרופא הילדים אני לא מגיעה כדי לשמוע מה אין בילד שלי, אני מסתכלת רק על מה שיש בו ועם זה אני שמחה".
ביום ההולדת של אחת מהבנות הקטנות שלנו, העניקה לי בתי מתנה יפה ומרגשת. היא כתבה לי מכתב ובו הדברים הבאים: "אמא, אני רוצה להודות לך על כך שילדת אותי. זה בכלל לא היה ברור מאליו. היו לכם כבר עשרה ילדים". רק בת של גינקולוגית יכולה להגיד משפט כזה. אבל האמת היא הפוכה. הילדים הראשונים מגיעים בטבעיות, בזרימת החיים, כמובנים מאליהם. אבל הילדים שנולדים לתוך משפחה שהיא כבר גדולה, הם ילדים שבוחרים בהם במיוחד.
לתגובות:
***
