"האם הסדרה 'התנתקות' הייתה רואה אור לולא טבח 7 באוקטובר?" אני שואלת את השחקן אוהד קנולר, המגלם דמות ראשית בסדרה. "זו שאלה מצוינת", הוא אומר. "שאלתי אותה את עצמי במהלך העבודה על הסדרה ואין לי תשובה ברורה. אומנם הסדרה יצאה לציון עשרים שנה להתנתקות, אבל האם היו מפיקים כזאת סדרה יקרה בתאגיד השידור הישראלי לולא טבח 7 השביעי באוקטובר? אני לא בטוח".
הסדרה 'התנתקות' היא סדרת דרמה בת חמישה פרקים ששודרה בשבועות האחרונים בערוץ כאן 11. קנולר מגלם שם את תת־אלוף אבינועם ברנר, סגנו של תת־אלוף שילה מזא"ה (שמגלם השחקן עמוס תמם, ה"צ), מפקד הפינוי שבא מהמגזר הציוני־דתי. אבינועם הוא קיבוצניק התומך בהתנתקות, נשוי לגבי, פעילה בתנועת 'שלום עכשיו', ומאמין כי הפינוי מגוש קטיף יביא לשקט וביטחון.
"זו הסדרה העלילתית הראשונה שעוסקת בנושא ההתנתקות", הוא אומר. אבל זו לא הסדרה העלילתית הראשונה שבה מככב קנולר ומתמקדת במגזר הדתי. לפני כ־17 שנה גילם קנולר את דמותו הפופולרית של נתי ב'סרוגים', סדרה שמתארת את עולמם של הרווקים הדתיים־לאומיים וזכתה להצלחה גדולה בארץ ובעולם. "קהילות יהודיות ברחבי העולם מאוד הזדהו עם הסדרה", הוא מספר. "הן הרגישו שזה משקף את החיים שלהן, כקהילה מאוד ייחודית בתוך ציבור שחי את חייו באורח שונה". את הסדרה 'סרוגים' יצרו התסריטאית חוה דיבון והבמאי לייזי שפירא, שהם גם היוצרים של הסדרה 'התנתקות'. גם השחקן עמוס תמם, ששיחק עם קנולר ב'סרוגים', מככב כעת לצידו בתפקיד הדמות הראשית של שילה מזא"ה בסדרה 'התנתקות'.
איך היה לחזור לעבוד עם לייזי שפירא ועמוס תמם?
"החיבור המחודש עם עמוס ולייזי הרגיש לי מאוד טבעי והיה משהו נורא נוח בחזרה לעבודה הזאת", הוא אומר. "יש בינינו הבנה משותפת ואנחנו לא צריכים הרבה דיבורים כדי להבין זה את זה. 'סרוגים' הייתה סדרה שמאוד אהבתי ושפתחה לי צוהר למגזר שלא הכרתי".
מה גילית על המגזר הדתי־לאומי שלא ידעת?
"לא חשבתי למשל שמדובר באנשים שיושבים ורואים טלוויזיה", הוא צוחק. "גיליתי שאנשי הציונות הדתית חיים אורח חיים מאוד דומה לשלנו החילונים, בתוספת של קיום המצוות".
"אני לא משחק את הנבל"
קנולר ידוע כמי שאינו חושש להביע את דעותיו הפוליטיות הימניות, למרות שהוא חי ועובד בלב הברנז'ה התל־אביבית שמזוהה מאוד עם השמאל. "שמחתי מאוד שהסדרה נעשתה", הוא חוזר ל'התנתקות'. "זה נושא מאוד חשוב. אני התנגדתי להתנתקות באופן אישי, וגם חוויתי אכזבה גדולה מכך ששרון פעל בניגוד למשאל המתפקדים, למרות שהבטיח אחרת".
כמי שהתנגד למהלך ואוחז בדעות ימין, איך היה בשבילך לשחק דמות שתומכת במהלך ומאמינה שהוא יביא לביטחון ולשלום?
"אבינועם חושב באופן מערבי ותועלתני", הוא אומר. "הוא בטוח שיש פתרון לסכסוך ושאם לא תיתן לעזתים סיבה לתקוף הם לא יתקפו. בעולמות של חשיבה מערבית ואינטרסנטית השואפת לרווחה כלכלית זו מחשבה הגיונית, כמו גם הטענה שכולם בסופו של דבר רוצים לחיות את חייהם בעצמאות וברווחה, ולכן אם רק נצא משם לא תהיה להם סיבה להילחם בנו וגם הם יבחרו לחיות בשלווה. הגאווה הגדולה של מדינת ישראל בתקופה הזאת הייתה שהמהלך בוצע בנחישות וברגישות בלי להידרדר למלחמת אחים. זה האתוס שהוביל את המפנים, ולא העיסוק בשאלה אם הצעד נכון או לא. אני מבין את הרציונל של אבינועם שאומר שאם בזמן שאנחנו שם המצב הביטחוני לא טוב, אז אולי אם לא נהיה שם המצב הביטחוני ישתפר".
קנולר רואה מורכבות בדמות של אבינועם, שאומנם תומך בפינוי אבל הוא גם חבר קרוב של שילה, המפקד הסרוג של הפינוי, שנקרע בין התנגדותו האידאולוגית לפינוי ובין תפקידו הצבאי. "במהלך הפרקים רואים שאבינועם מתחיל להבין ולקבל דברים שהוא לא ראה ולא חשב עליהם קודם, כמו למשל בהכנה המנטלית של החיילים לפינוי. הוא מבין שחייבת להיות הרבה יותר אמפתיה כלפי המתיישבים".
ההתנתקות היא פצע פתוח וטראומה בשביל ציבור גדול בישראל, והסדרה ספגה ביקורות גם מימין וגם משמאל. אתה סבור שהראיתם את הדברים כפי שהיו, או שאולי בחרתם להציג פן מאוד מסוים?
"כבר בתמונה הראשונה שהעלינו לרשתות מיום הצילומים הראשון של 'התנתקות', כשאנשים עוד לא ראו את הסדרה, היו רבים מימין ומשמאל שהתבטאו נגדה", הוא נאנח. "הרבה פעמים היחס לפוליטיקה של סדרה הוא מאוד מרדד. הביקורות משמאל למשל טענו שהמתיישבים הוצגו באופן הרבה יותר חיובי מאשר הדמויות של המפנים, אבל אני משחק את אבינועם וכביכול מייצג את המזוהים עם צדקת ההתנתקות, ואני שחקן חמוד, מתוק וכובש", הוא מחייך. "אם אני לוהקתי לתפקיד האיש הרע של הסדרה, אז כנראה שהכול בסדר. אני לא משחק את הנבל, אף אחד לא משחק בסדרה אדם מנוול או מרושע, אלא אנשים שמאמינים שהצעד הזה היה הצעד הנכון".
"לא בטוח שהסדרה הייתה רואה אור לולא 7 באוקטובר". קנולר בסדרה 'התנתקות'. צילום: כאן 11, קודה תקשורת
חילוני שמחובר לקדושת הארץ
היום אנחנו כבר יודעים למה הובילה ההתנתקות. זה השפיע על התחושה שלך כשהשתתפת בסדרה כדמות שתמכה במהלך?
"אני חושב שהסיפור לא מתחיל בהתנתקות אלא בתהליך אוסלו, וההתנתקות הייתה כבר הניסיון להתמודד עם הבעיה שתהליך אוסלו יצר. בעיניי זו אבחנה חשובה, כי אם מסתכלים רק על הנתונים של לפני ההתנתקות אז זה יכול כביכול להיראות מהלך רציונלי באופן מסוים".
באיזה אופן?
"אחרי היציאה מהערים בעזה בתהליך אוסלו, הוברח יותר נשק, היו יותר פיגועים בתוך הרצועה ונהרגו יותר מתיישבים וחיילים. צה"ל יצא מהערים והתמקם רק באזור של יישובי הגוש. אני מכיר את זה גם משירותי כחייל בסדיר. לכן, כשאתה מסתכל רק על השנים האלה, ההתנתקות נראית יותר הגיונית כי היו מחירים להישארות שם, מחירים שנוצרו בעקבות תהליך אוסלו.
"הבעיה התחילה בתהליך היציאה מהערים, הכנסת הרשות הפלשתינית, הכנסת נשק ויצירת משטרה פלשתינית. שם התחיל תהליך ההידרדרות. אני זוכר שלפני אוסלו הבטיחו שאם תהיה בעיה ביטחונית נחזור לתוך הערים", הוא מחייך במרירות. "בגלל זה אני גם לא מאמין לאנשים שאומרים היום 'תמיד אפשר לעצור ולחזור'. אי אפשר לחזור אם נעצור עכשיו את המלחמה".
קנולר סבור שאסור לעצור את המלחמה לפני הכרעה ברורה והבטחת ביטחון אמיתית. "בשביל להשיג את השליטה ברצועה ובשביל באמת להכריע, צריך להיכנס ולשבת שם כמו שהיה לפני אוסלו. יש לי אמונה מאוד גדולה בנו כעם ובכוח שלנו, וכיום יש הסכמה רחבה שצריך להיכנס לעזה ולהיות שם".
כלומר להישאר שם? אתה בעד ממשל צבאי, או אפילו התיישבות?
"לא בהכרח, אבל צריך לוודא שאם יוצאים משם זה למען פתרון מאוד ברור לשמירה על ביטחוננו ולא החזרת הגלגל לאחור. אני חושב שאנחנו, כעם וכמדינה, מקבלים שיעורים ולומדים בעקבותיהם, אבל אני לא בטוח שזה השיעור האחרון בנושא של עזה. אנחנו מגיעים עם תפיסות מאוד שונות מהתפיסות של השכנים שלנו באזור ואנחנו לא רוצים להידמות להם, כי אנחנו רוצים להישאר נאמנים לדמוקרטיה וליברליזם שהם חלק מהכוח שלנו. אנחנו רוצים לייצר ביטחון במדינה שלנו, אבל לא להשתמש בכוח מעבר למה שהכרחי לשמירה על ביטחוננו. אם הייתי יכול להימנע ממלחמה ואם הייתה דרך לנהל את האירוע הזה בלי שימותו הרבה מאוד אנשים משני הצדדים זה היה נהדר, אבל לצערי זה לא אפשרי".
התפיסה הפוליטית שלך היא בעיקר ביטחונית, או שהיא נובעת גם מהיהדות?
"יש חיבור בין הדברים. אנחנו נמצאים פה בגלל קדושת ארץ ישראל. גם אם אני חילוני אני נמצא פה בגלל קדושת ארץ ישראל, בין אם אני מודה בזה ובין אם לא. זה לא סתם שלא יכולנו להקים מדינה בשום מקום אחר חוץ מכאן, מקום שהעם היהודי בחר להתקבץ ולהגיע אליו בגלל שיש לו קשר אמוני או סנטימנטלי לאדמה".
מה מקום היהדות בחייך?
"היא קיימת מאוד. אני מתרגש להיות בארץ ישראל, מתרגש מהחיבור הזה ביני ובין אבותיי שהתהלכו כאן לפני אלפיים שנה, זה דבר שאני מרגיש אותו והוא חלק משמעותי בזהות שלי".
אוהב לגלם דמויות אקשן
קנולר, בן 49, נשוי בשנית לאריאלה ואב לניקי, תינוקת בת שנה וחצי. מנישואיו הראשונים לשחקנית נועה רבן הוא אב לפטר, בן 17 וחצי. הוא שחקן ותיק ומוערך, ומלבד 'התנתקות' ו'סרוגים' השתתף בסרטים מפורסמים כמו 'בופור', ובסדרות 'שעת נעילה', 'המזח', 'כפולים' ועוד. הוא משחק גם בהצגות תיאטרון ובסדרות זרות. קנולר נולד וגדל בתל אביב ומתגורר בה כל חייו, למעט שש שנים שבהן עבר עם אשתו הראשונה לדימונה כדי להקים את התאטרון המקומי בעיר. כיום הוא מתגורר בשכונה שבה גדל בילדותו בלב העיר העברית הראשונה.
יש הרבה מאבקים בנוגע ליהדות בתל אביב בשנים האחרונות. איך אתה חווה את זה, כתל־אביבי מבטן ומלידה?
"אני חושב שהשמועה על תל אביב לא נכונה. יש הרבה מאוד חרדים, דתיים וימנים בתל אביב מאז ומתמיד, וכולם חיים בשלום עם שלל זהויות. הטענה שתל אביב היא עיר חילונית שגויה, ומי שטוען את זה טועה בקריאת המפה התל־אביבית. אני חושב שהמאבקים נגד היהדות הם ייבוא זר ולא משקפים את הלך הרוח התל־אביבי".
גם המאבקים נגד התפילות ביום כיפור שקדמו ל־7 באוקטובר?
"לא היו נאבקים נגד התפילות האלה אם היו מגיעים אליהן רק עשרה אנשים", הוא עונה. "בשנה שלפני זה עברתי באותו המקום בטיול יום כיפור הקבוע שלי, והיו שם אלפי אנשים שהשתתפו בתפילה. אולי זה מה שמפריע למי שנאבק בזה, שזו תופעה שהולכת וגדלה. עיריית תל אביב אפילו קידמה את התפילות הללו בשנים שעברו, והקפות שניות בתל אביב תמיד היו אירוע המוני. תל אביב היא לא העיר החילונית והאנטי־דתית שמציירים אותה, היא פשוט גם עוד הרבה דברים אחרים. אני אוהב את שלל הזהויות והגוונים שהעיר הזאת מייצרת".
התחושה בריאיון עם קנולר היא שהוא אומנם לא מסתיר את דעותיו הפוליטיות, אבל יחד עם זאת נזהר מלבקר את השמאל או לומר אמירות חריפות ונחרצות. "אני לא רוצה שהזהות שלי תהיה הזהות הפוליטית, כי הזהות שלי מורכבת מהרבה דברים, שביניהם יש גם זהות פוליטית".
שילמת מחיר כשחקן על העובדה שאתה אוחז בדעות ימין?
"לא משהו שאני יכול להגיד עליו בצורה חד־משמעית שזה בגלל דעותיי", הוא אומר. "יש אנשים שמבקרים אותי בעיקר בזמנים שאני מדבר יותר על פוליטיקה. המבקרים יכולים להיות לפעמים מאוד לא נעימים, אבל במקצוע שלי קשה לדעת אם יש תפקידים שלא קיבלת בגלל סיבה זו או אחרת. גם ככה ברוב האודישנים שאתה נבחן עליהם אתה לא מקבל את התפקיד".
קשה להתפרנס ממשחק?
"נפח העבודה שלי הוא יחסית טוב", הוא אומר. "אחרי הסדרה הזאת יוצאות עוד שתי סדרות שהשתתפתי בהן ויש עוד פרויקטים בדרך. אני גם מלמד משחק ומכין אנשים לאודישנים, מכין פרזנטציות עם אנשים במגזר העסקי, עושה דרמטורגיה לתכנים של אחרים. אני לא מקופל למשחק בלבד".
איזו דמות ברפרטואר שלך הכי אהבת לשחק?
"בעשור האחרון גילמתי כל מיני דמויות אקשן, לוחמות ואגרסיביות. אני מאוד נהנה מזה", הוא מחייך. "דמויות שמחסלות, יורות, הולכות מכות. כשהייתי ילד הכי אהבתי לשחק ב'שוטרים וגנבים', וכנראה שזה עונה על צורך מאוד פרימיטיבי. הרי ילדים אוהבים לשחק דמות אגרסיבית וחזקה, כי הם הרבה פעמים מרגישים חלשים מול מבוגרים או ילדים גדולים מהם. אז כנראה שגם מבוגרים חשים צורך להרגיש חזקים ומאיימים לפעמים".
אם אתה צריך לבחור בין האומנות שלך ובין תפיסת עולם שאתה מאמין בה, במה תבחר?
"השתתפתי בדברים שהיו מאוד מנוגדים לעמדותיי האישיות", הוא אומר. "כמו למשל בסרט 'הבועה' שהיוצר שלו, איתן פוקס, הוא איש שמאל מובהק. אני חושב שבאומנות יש משהו שמביא לכך שכשאתה מציג משהו בצורה אידאולוגית חבוי בו תמיד גם הצד ההופכי, זה הטבע של אומנות".
תסביר.
"אם אדם צופה במשהו שהוא מאוד מתנגד לו, זה רק מחזק אותו לאחוז בעמדתו המקורית. אתה תמיד לוקח סיכון שאם תציג אידאולוגיה מסוימת היא תחזק דווקא את הדעה הנגדית. לדוגמה, סרטים אנטי־מלחמתיים לפעמים דווקא מעודדים אנשים להתגייס לצבא, כי הם רואים שם לחימה של כוחות קומנדו והמון אקשן וזה מושך אותם. כך גם אם אתה מראה אנשים שמדברים אידאולוגיה מסוימת בצורה מאוד ישירה, אתה חייב להביא גם אנשים שיציגו את האידאולוגיה הנגדית כי אומנות מתעסקת בקונפליקטים".
פאודה זה לא פטריוטי?
חלק גדול מהציבור הימני מרגיש שהאומנות המיינסטרימית בישראל איננה פטריוטית. החיילים הישראלים תמיד מוצגים ככאלה שפוגעים באוכלוסייה הערבית, שמצטיירת כקורבן.
"הסדרה הישראלית הכי מצליחה היא פאודה", הוא מנסה לסתור. "היוצרים שלה אינם אנשי ימין. אז נכון שלא כל הדמויות בסדרה פטריוטיות ושגם הצד הערבי מוצג שם על כל עמדותיו, אבל אי אפשר להגיד שאין שם דמויות מאוד פטריוטיות שנלחמות לטובת עם ישראל. חוץ מזה", הוא מוסיף, "אם זה לא מה שאנשים אוהבים, שיעשו סדרות שבהן יציגו את מה שהם רוצים לומר".
לשם כך צריכים תקציבים, ותמיכות כאלה כמעט תמיד הולכות לשמאל.
"זה גם כבר לא נכון. יש היום קרן קולנוע שהוקמה בשומרון שאני מאוד תמכתי בה. כשיצא מכתב האומנים נגדה זה גרם לי ולעוד כמה אומנים לצאת בעצומה נגדית בעד הקרן הזאת, שהיא באמת פתח ליצירה מסוג חדש. צריך לעשות את היצירה הזאת ולא להתבכיין על זה שהיא לא קיימת, וכמובן שצריך לעשות אותה טובה מאוד". הוא מוסיף כי "צריך להגיד בכנות שהקולנוע הפוליטי בישראל פחת בהרבה, כבר לא עושים סרטים פוליטיים כפי שהיה בעבר".
לאחרונה פורסם שוב מכתב אומנים הקורא להפסקת המלחמה בעזה. מדוע לא פורסם מכתב אומנים נגדי, כפי שעשיתם בעניין קרן קולנוע שומרון?
"כשעלה הנושא של קרן שומרון הרגשנו שצריך לשמוע אותנו, כי זה היה משהו פנימי בתוך התעשייה. הציבור הרחב לא התעניין בזה, ולכן הרגשנו שצריך להשמיע גם קול של אומנים שיבהיר שלא כולם מזדהים עם העמדה השמאלנית ושאנחנו רוצים שיח פלורליסטי אמיתי. בנושא של המלחמה לא צריך את האומנים כי יש את הציבור, את העם שלא תומך בעמדה שהציגו אותם אומנים. אני באמת פלורליסט ואני אוהב חלק גדול מהאנשים שחתמו על המכתב. זכותם לחשוב מה שהם רוצים ולכתוב מה שהם רוצים, אני פשוט חושב שרוב המדינה חושב אחרת והמאבק הזה בעיניי כבר הוכרע".
גם המערכה בעזה לדעתך הוכרעה?
"לא בהכרח. כפי שאמרתי קודם, אם לא נעשה את זה עד הסוף עכשיו, יהיה עוד סבב ועוד סבב עד שנכריע, בגלל המתח שבשאלה האם אנחנו מוכנים לשלם את כל המחירים הנצרכים בשביל לשרוד פה. אני סבור שבסופו של דבר אין לנו ברירה, אבל אני גם מבין את הצורך בקונצנזוס. כל מה שנעשה כמדינה צריך להיות בקונצנזוס. זו כנראה האמת ויש לה היגיון. גם אני רוצה לשמור על הערכים הייחודיים שלנו ועל הפלורליזם, המוסר והדמוקרטיה שלנו, אבל גם לזה יש מחיר. זה מטופש לחשוב שאין לזה מחיר, והמחיר הוא לפעמים בחיי אדם. אם אתה לא רוצה לשלם את המחיר הזה, אתה צריך כנראה להיות קשוח והתקפי יותר".
הוא סבור שהקונצנזוס הזה הוא גם שהביא ליישום תוכנית ההתנתקות. "הציבור הכללי בישראל תמך בצעד הזה", הוא אומר אך מסייג: "אם כי ברור לגמרי שגם לא הייתה אפשרות לנהל דיון אמיתי בנושא, שיכול היה לאפשר לאנשים לשנות את דעתם ולחשוב לעומק על המהלך והמחירים שלו. לא היו אז ערוצי תקשורת של הימין ולא רשתות חברתיות, לא היה מקום שבו יתנהל דיון אמיתי בשאלת המחירים האפשריים של הצעד הזה. אני התנגדתי, אבל אני לא זוכר שעסקו בכלל בשאלה של המחירים וההשלכות".
קנולר מסביר שהתקשורת המיינסטרימית משקפת לדעת הקהל העולמית תמונה שגויה על הלך הרוחות של הציבור בישראל: "העולם קורא את 'הארץ' ומדמיין את דעת הציבור בישראל בצורה שונה לחלוטין ממה שהיא באמת. גם החמאס טעה בזה כשיצא למתקפת 7 באוקטובר. הם העריכו שאנחנו נובס ויצאו לדרך במטרה להשמיד אותנו. הם היו בטוחים שזה גם מה שיקרה אם הם יחזיקו מעמד מספיק זמן ויביאו גם את חיזבאללה להצטרף למלחמה'".
"לוחמי ההנדסה שילמו בחייהם"
הבן שלך עומד להתגייס. אתה חושש?
"כן", הוא אומר. "זה מפחיד מאוד. הבן שלי לומד באותו בית ספר שבו אני ואמא שלו למדנו, בית הספר לאומנויות תלמה ילין, ואני יכול להגיד שבחברה שבה הוא גדל הרצון שלו לשרת שירות קרבי משמעותי הוא די חריג. גם כשאני למדתי שם, בשכבה שלי היו רק כחמישה תלמידים שהלכו לקרבי ולא כולם סיימו את המסלול. בשכבה שלו הולכים לשירות משמעותי עוד פחות מכך, אבל אני לא חושב שבית הספר תלמה ילין מייצג את האוכלוסייה התל־אביבית. נתוני הגיוס הללו מאוד ספציפיים לשניים או שלושה תיכונים שהם מאוד אומנותיים ופציפיסטיים. הבן שלי לא ברוח הזאת. הוא ראה אותי הולך למילואים במהלך שנות הילדות, והוא רוצה להיות הרבה יותר קרבי ממה שאני רציתי להיות. הוא הולך לאימוני כושר קרבי ולגיבוש סיירות".
שירתָ כלוחם בהנדסה קרבית, חיל שהיה לו חלק חשוב במלחמה הזאת וששילם מחירים כבדים בנפש.
"לגמרי. זו המלחמה של חיל ההנדסה", הוא מסכים. "מצד אחד אני מלא בגאווה שהם ממכריעי המלחמה ושסוף סוף הם מקבלים את המקום שמגיע להם. אבל מצד שני, אני מודה שאני לפעמים מקנא כי הייתי רוצה להיות שם איתם. זה מקום שקשה לי איתו – להיות לוחם שלא לוקח חלק במלחמה".
דבר נוסף שכואב לו מאוד הוא הסיבות לנפילתם של חלק מלוחמי ההנדסה בקרב: "כשמכניסים אנשים למלכד בית ולפוצץ אותו בזמן שיכלו להפציץ מהאוויר, או שעושים את זה כדי לא לפגוע בריכוזי אוכלוסייה אזרחית, זה קשה לי. אני לא רוצה להיכנס לכל הדקויות של הבעיות המבצעיות בנושא הזה, אבל זה מאוד קשה כשזה בסופו של דבר עולה בחיי אדם. מסתבר שהשלטון בישראל הוא לא מיליטנטי כמו שחושבים. הרי הדברים הללו קורים בכהונתה של ממשלת הימין על מלא, וכנראה שגם הממשלה וגם הציבור מוכנים לשלם את המחיר הזה על ערכים מסוימים שהם מזדהים עימם".
אתה שולח בן לצבא ואתה אומר את הדברים הללו, שהם קשים מאוד.
"כן, בשבילי זה קשה מאוד אבל גם לי יש בחירה. הרי גם אם עושים צעדים התקפיים מיותרים, חיילים עלולים למות מזה ולא תמיד בזמן אמת, תחת ערפל הקרב, המפקדים עושים את השיקול המדויק והאולטימטיבי. אם אתה שולח ילד לצבא אתה בעצם אומר שאתה מוכן לשלם את המחירים הללו".
***
