התחלה// נולד וגדל ביישוב נצרים. "זה היה יישוב מאוד קטן ומשפחתי, התגוררו בו בסך הכול כ־60 משפחות. כדי להגיע לנצרים היינו צריכים לנסוע עם ליווי של ג'יפ לפנינו וג'יפ מאחורינו, אבל לא חוויתי את זה כטראומה". השני מתוך תריסר אחים ואחיות.
אבא// הרב איתי אליצור (57), תלמיד חכם שהוציא לאחרונה סדרת ספרים בנושא מדרשי הלכה, וגם עורך את העלון 'גילוי דעת'. סבו היה העיתונאי והפובליציסט אורי אליצור ז"ל.
אמא// עידית אליצור (53), אשת חינוך ותיקה בבית הספר היסודי ביישוב פסגות. "זכות עצומה לגדול במשפחה ברוכת ילדים. ככל שעוברות השנים, האחים הקטנים הופכים לחברים טובים. אני מאוד מעריך את ההורים על מי שהם ועל המשפחה שהקימו".
מחוברים// בסוף כיתה א' עבר עם משפחתו להתגורר ביישוב עפרה, בעקבות תחילת לימודי הדיינות של אביו בכולל 'משפטי ארץ'. לאחר ארבע שנים התמקמו ביישוב פסגות. האינתיפאדה השנייה פרצה חודש וחצי אחרי שעזבה המשפחה את גוש קטיף. "לימים שאלתי את אבא שלי אם היו לו קשרים עם ערפאת והוא ידע שתפרוץ אינתיפאדה, והוא ענה בנחרצות שאם היינו יודעים, כמובן שלא היינו עוזבים. גם לאחר מכן נשארנו מחוברים לקהילת נצרים והיינו מגיעים הרבה לבקר. היינו שם גם בשבוע האחרון של היישוב, לפני עשרים שנה".
ספסל הלימודים// עד כיתה ח' למד בתלמוד תורה במעלה מכמש. "היינו לומדים שם יום לימודים ארוך, עד ארבע וחצי. האינתיפאדה הייתה בעיצומה, אבל מבחינתנו כילדים זו פשוט הייתה המציאות. בוקר אחד כשההסעה הגיעה ליישוב שלנו, החברים שעלו עליה ביישוב הקודם סיפרו שמחבלים ירו על האוטובוס, ואנחנו הצטערנו שהחמצנו את החוויה המסעירה".
מחוץ לכיתה// בכיתה ט' עבר ללמוד בישיבת ירושלים לצעירים. "היה לי שם מאוד טוב מבחינה חברתית. הייתה שם אווירה חופשית יחסית, לא תמיד הקפדתי על נוכחות, שיעורי בית ושאר המטלות, ובכל זאת למדתי לא מעט. התחלתי להשתפשף בכתיבה ועריכה. בסוף כיתה י"א קיבלתי את עריכת העלון הישיבתי, ובכיתה י"ב כתבתי הצגה לחנוכה והייתי שותף בכתיבת התסריט להכתרה".
חלום מתגשם// בשנים ההן התחיל לכתוב סיפורים קצרים שפורסמו באתר 'ביכורים' ובעלון השבת 'עולם קטן'. "מגיל צעיר ידעתי שיום אחד אהיה סופר. אהבתי מאוד לספר סיפורים, בדיחות ודברי תורה, ומאוד אהבתי לכתוב. בישיבה לצעירים גיליתי שאני גם מאוד אוהב לערוך, לקחת טקסט גולמי וליצור ממנו משהו יותר יפה, נקי וזורם".
למידה אופטימית// לאחר סיום כיתה י"ב החל ללמוד בישיבה הגבוהה בבית אל. "מהרגע הראשון אהבתי את סדר הזמנים בישיבה. בנוסף לכך, לראש הישיבה הרב זלמן מלמד יש גישה אופטימית, עין טובה ותפיסה חיובית. זה מאוד דיבר אליי והתחבר למה שגדלתי עליו בבית, האמון באדם ובתלמיד. למדתי במסלול של הישיבה, ושילבתי גם לימוד עצמאי בספרים שעניינו אותי: תנ"ך, ספרי ראשונים כמו כוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות – שלא בהכרח לומדים בישיבות".
עושה סדר// במהלך שיעור ב' הקים עם חבר עלון פנימי בשם 'בין הסדרים', שעדיין יוצא לאור אחת לחודשיים. "העלון כלל מאמרים, סיפורים ושירים מתוך עולמם של בני הישיבה. השבוע ביקשו ממני לכתוב לגיליון ה־50 שלו".
החצי השני// בשיעור ה' התחתן עם רננה, לבית משפחת מאיר. כיום עובדת בבנק הדם בבית החולים הדסה עין כרם. "כשלמדתי בכיתה ט' בישיבה לצעירים, הייתי בשבת אצל חבר. אחותו התאומה ראתה אותי וחשבה שאני יכול להתאים לחברה שלה מהחטיבה. 'יום אחד כשיגדלו, נשדך אותם', היא אמרה, וכשהייתי בן 18 הם פנו אליי. לא הייתי בשל לחתונה, וגם לא ממש רציתי לזרום עם אינטואיציה של ילדה בת 15. אבל אחרי שלוש וחצי שנים החלטתי לתת לזה צ'אנס והשאר היסטוריה".
בייניש קל"בניק// בשיעור ו', כשהיה כבר נשוי ואב לילד, התגייס לצה"ל ושובץ בחיל המודיעין. "שירתי בחטמ"ר בנימין, בכניסה ליישוב בית אל. עם הזמן הצטרפו עוד חברים מהישיבה והפכנו למחלקה ביינישית. הייתי קם בבוקר, מתפלל בישיבה על המדים, הולך לבסיס ומבצע את משימות המודיעין, חוזר לישיבה, לומד כשעה, מתפלל ערבית וחוזר הביתה".
ירושלמי// בישיבת בית אל למד במשך 11 שנה, כולל חתונה ושירות צבאי. "במהלכן עשיתי את מבחני הרבנות ועברתי את רובם. לא תכננתי מסלול רבני, רציתי ללמוד את החומר והמבחנים היו מסגרת טובה. אומנם נהנינו מקהילת הישיבה, אך בסוף שיעור י"א כבר הרגשתי שהפקתי מהלימוד בישיבה את המיטב שיכולתי והחלטנו לעבור דירה לקריית מנחם בירושלים, בין השאר במטרה להיות קרובים לעבודה של רננה".
עריכה// עוד במהלך לימודיו בישיבה, אחרי השחרור מהצבא, למד עריכת לשון במכללת ליפשיץ והחל לקבל עבודות לעריכה. בעקבות המעבר לירושלים זו הפכה למשרה מלאה. "הלקוחות הגיעו בעיקר מפה לאוזן. פעם אחת החברותא שלי ואחיו כתבו מאמר וביקשו שאעבור עליו. ישבתי על זה בהפסקת צהריים, תיקנתי כמה נקודות ונתתי להם מספר הערות. אחרי שבוע קיבלתי טלפון מאבא שלהם, ראש ישיבה ידוע, שביקש שאערוך את הספר שלו. למדתי מכך כלל חשוב: משתלם להיות נדיב. כשהתחלתי להתפרנס מהתחום, פרסמתי בפייסבוק שלי שאני זמין לעבודות. קיבלתי הרבה פניות, וברוך ה' היומן שלי מלא".
טריוויה מגזרית// בתקופה הקורונה פרסם כמה חידוני טריוויה שכתב במטרה להפיג את השעמום של הסגרים. "בתוך זמן קצר קיבלתי פנייה מאתר 'מוקצה' לפרסם את החידונים אצלם באתר. אחרי שהקורונה הסתיימה, פניתי לערוץ 7 והצעתי להם את פרסום החידונים, הם נענו בשמחה ואף הזמינו אותי לכתוב אצלם מאמרים מדי פעם".
מ"מ קבוע// לאחר כשנה קיבל הצעה מאתר 'מקור ראשון' להעביר את החידון אליהם, יחד עם טור שבועי. קצת אחרי שפרצה המלחמה, פנה אליו עורך האתר בבקשה למלא מקום של עורכים שהתגייסו למילואים. "מכיוון שכבר הייתה לי שם דריסת רגל ואני גר יחסית קרוב, הבחירה הייתה טבעית". ככל שעבר הזמן, מילוי המקום הזמני הפך למשרה של קבע כעורך באתר מקור ראשון ובהמשך במוסף שבת.
אושיית רשת בע"מ// כתחביב, מפעיל שני חשבונות פעילים בטוויטר. האחד רשום על שמו, השני הוא 'וידויים תנ"כיים' – כחלק מהז'אנר של דפי וידויים, רק שכאן הכותבים הם דמויות מהתנ"ך: "היי, אשתי באה אליי אחרי שלושים יום שלא קראתי לה ואני לא יודע מה לעשות". היה אושיית רשת חריגה בכך שלא החזיק ברשותו מכשיר חכם, ואת תפעול הרשתות עשה רק דרך המחשב. "גם כיום, כשאני כבר מחזיק מכשיר חכם, הפעילות שלי ברשתות החברתיות מתבצעת באמצעות המחשב בלבד, כדי שזה לא ישאב אותי יותר מדי".
הצצה ישיבתית// לאחרונה הוציא לאור ספר ביכורים בשם 'השנה שאחרי הפור', מעין סיפור חסידי־מודרני מתוך עולם הישיבות הציוני־דתי, בהוצאת 'ידיעות ספרים'. "במשך השנים כתבתי לא מעט סיפורים קצרים. יום אחד עלה לי רעיון לסיפור על בחורי ישיבה שהולכים לצדיק שמברך אותם, אך הברכה שלו מסבכת אותם. גלגלתי בראש את הרעיון, עד שהבנתי שזהו ספר מלא. התחלתי לכתוב, כל שניים־שלושה פרקים שלחתי לחברים טובים וקולגות כדי לקבל פידבק. שיגרתי את הספר לכמה הוצאות. 'ידיעות ספרים' חזרו אליי ויצאנו לדרך עד שהספר יצא ממכבש הדפוס. ב"ה קיבלתי תגובות ממש טובות".
הנחת// שלושה בנים. אוריאל (8), בניה (7) וברקאי (4).
אם זה לא היה המסלול// "כשהייתי צעיר חשבתי שאעבוד בתחום התקשורת או בתחום הטיפול, לקח לי זמן להבין שאלו המקצועות של סבא וסבתא שלי שאני מאוד מחובר אליהם. אז אם לא הכתיבה והעריכה, כנראה הייתי הולך לתחום הייעוץ והטיפול. סבתא רבתא שלי הייתה הסופרת רבקה אליצור. היא נפטרה לפני שנולדתי, אבל העובדה שגדלתי בסביבה של כתיבה כנראה השפיעה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום משתנה בהתאם למשמרות העריכה באתר. לכל המאוחר קם בשש וחצי, ובשעה שבע מוציא את הילדים להסעות לבית הספר. לאחר מכן הולך לבית המדרש השכונתי, לומד דף יומי ומתפלל. משם לעבודה למשך שמונה שעות. אחת לשבוע מעביר שיעור לנוער בשכונה.
פלייליסט// "שומע מגוון מוזיקלי רחב מאוד, החל מחסידי – כולל אברהם פריד ו'לחיים טיש', דרך ישראלי – אריק איינשטיין, כוורת ומשפחת בנאי, מזרחי – כולל עמיר בניון ועומר אדם, ועד ללועזי – כולל רוק, גרסאות מטאל לשירי דיסני ופסקולים של סרטים".
השבת שלי// "זמן משפחתי. בסעודת ליל שבת יש לנו טקס קבוע שבו כל אחד מספר על משהו טוב שקרה לו השבוע. בשבת בצהריים משתתף בלימוד 'אבות ובנים' עם הילדים. כששואלים 'מי אוהב את השבת?' אני מאלו שמרימים יד".
דמויות מופת// אברהם אבינו. "מעבר לזה שהבית שלו פתוח ומכניס אורחים, הוא קם ועזב הכול בדרך לקדוש ברוך הוא. תמיד יש לו מבט אמוני ואופטימי, יחד עם היותו מעורב בדעת עם הבריות".
מפחיד אותי// "שיקרה משהו לילדים שלי".
משאלה// "ברמה האישית, רוצה לכתוב ספרים נוספים וגם סרט או סדרה, מתוך העולם שאני מאמין בו. ברמה המשפחתית – רוצה לראות את הילדים גדלים ומוצאים חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. ברמת הלאומית – בית המקדש ושלום".
כשאהיה גדול// "אמשיך לכתוב, לערוך וליצור".
לתגובות:
***
