גם אם יתברר לבסוף שהנהגת חמאס המדינית אכן חוסלה במתקפת חיל האוויר בקטאר, וגם אם ייוודע שגם הפעם חבורת המרצחים בני הבלייעל הצליחה להימלט בעור שיניה, טוב ונכון היה להוציא אל הפועל את המתקפה הזאת. בניסיון ההתנקשות הזה, ישראל חצתה את הרוביקון והבהירה לעצמה ולעולם כולו שהיא לא נותנת חסינות לטרוריסטים מרצחים בחליפת דיפלומטים. היא רואה בהם אחראים מלאים גם לפשעי טבח 7 באוקטובר, שאותו חגגו בתפילת תועבה אסלאמית שהתקיימה במקביל לחגיגות הלינץ' שנערכו ברחובות עזה, וגם לכל פשעי חמאס שנעשו לאחר מכן, ובראשם הפגיעה המתמשכת המתעללת והנפשעת בחטופים שלנו, שאותם הם מסרבים לשחרר. גם אם נותרו בחיים כולם או חלקם, מכאן ואילך הם ידעו שהם מטרה לחיסול ויחיו בתחושת נרדפות. במוקדם או במאוחר, בעזרת השם, ידה של ישראל תשיג אותם – כולם ביחד או כל אחד בנפרד. עוד קודם לכן, החל מאתמול, הם ייאלצו לרדת למחתרת ויאבדו הרבה מכוחם והשפעתם. הם לא יוכלו ממקומם הבטוח לאשר עסקאות ובעיקר לסרב להן, מה שאולי יאפשר לנו לכפות על דרגי השטח של חמאס בעזה, אלה שמחזיקים בפועל בחטופים שלנו, להסכים תחת הלחץ הצבאי לעסקת כניעה בתנאיה של ישראל.
מסר ברור הועבר גם לקטאר, מדינה תומכת טרור הטובלת בכסף כשידיה מגואלות בדם. ישראל הבהירה שהיא לא תקבל יותר את המשחק הכפול של הקטארים, שמצד אחד מעניקים מקלט בטוח ובסיס תמיכה איתן לטרוריסטים האסלאמיים, ומצד שני רוצים להיחשב למדינה מהוגנת ומתווכת הוגנת. קטאר הפכה שותפה לחמאס כאשר לאורך השנתיים שחלפו מאז הטבח, במקום להפעיל לחץ כבד על הנהגת חמאס המתארחת אצלה ותלויה בה להגמיש תנאים לשחרר את החטופים, היא שאפה לסייע לחמאס להשיג את מטרותיו ולסחוט את ישראל בעוד החטופים נמקים במנהרות. מדינה הנוהגת כך אינה ראויה שריבונותה תכובד, גם אם היא מאפשרת לחיל האוויר של ארצות הברית להחזיק בה בסיסים גדולים וחיוניים.
מעתה יש לקוות שהנחישות שהופגנה בקטאר תימשך גם בעזה. שהלחץ הצבאי ילך ויגבר, לא ייסוג מפני לחצים בין־לאומיים ולא יירתע מאיומים משפטיים. רק מהלך רציף עוצמתי ודורס יבהיר לשרידי כוחותיו של חמאס שאין עוד טעם בהמשך ההתנגדות, ושלא נותר להם אלא לשאת ולתת על הסכם כניעה בתנאים המקובלים על ישראל: פירוק שלטון חמאס, פירוז הרצועה מנשק, הגליית מנהיגיו ופעיליו של ארגון הטרור, וכמובן – החזרת כל חטופינו עד האחרון שבהם.
שיבוש הליכי חקירה
בימים אלו מסתיימת תקופה של 60 יום שהקציבו שופטי בג"ץ כדי לאפשר לשב"כ לחקור את פרשת קטארגייט בטרם יחל התהליך לקראת מינויו של ראש שב"כ חדש. ראש הממשלה נתניהו החליט כבר לפני כמעט ארבעה חודשים למנות לתפקיד הרגיש והקריטי את האלוף דוד זיני, אבל תעלולים פסבדו־משפטיים של היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, שזכו לשיתוף פעולה חלקי מצד שופטי בג"ץ, עיכבו את הליכי המינוי עד כה.
כדי לנסות ולמנוע את מינויו של זיני, נופחה פרשת קטארגייט מבעיה אתית של התנהלות קלוקלת לכדי פרשיית שחיתות מפלצתית, שבמסגרתה אף נעשה ניסיון לייחס לעוזריו הקרובים של ראש הממשלה עבירות ביטחון חמורות. כך נסללה הדרך להפקדת החקירה בידי שב"כ, ומשם גם לטענה שאף כי ראש הממשלה אינו חשוד בפרשה, הוא מנוע מלמנות ראש שב"כ מחשש כי מי שימונה על ידו ייטה חסד למקורביו ויטייח את החשדות נגדם. עד כה הצליחה היועצת הלעומתית לממשלה בהרב־מיארה לעכב בעוד מספר חודשים את מינויו של ראש שב"כ שאינו רצוי בעיניה ובעיני קבוצת ההשתייכות האידאולוגית והסוציולוגית שלה. די ברור שאותה קבוצה לא תסתפק בכך ותמשיך בניסיונותיה לטרפד את המינוי או לפחות לעכב אותו ככל הניתן. חלק מהמאמץ נעשה בכלי התקשורת, בפרט בעיתון 'הארץ' שבמוסף יום שישי האחרון שלו הקדיש כתבת שער גדולה להשחרת דמותו של ראש השב"כ המיועד והצגתו כאיום על הדמוקרטיה הישראלית.
את החשש שמא ראש שב"כ שימונה בידי נתניהו יטייח את פרשת קטארגייט אפשר היה לעקוף בקלות על ידי קבלת החלטה שאת החקירה הספציפית הזאת לא ינהל ראש השב"כ החדש. שלא לדבר על כך שניתן היה להעביר את החקירה לידי משטרת ישראל. אבל בהרב־מיארה לא ניסתה לפתור בעיה ולאפשר לממשלה למנות את ראש השב"כ המתאים בעיניה. להפך, היא ביקשה להשתמש בפרשה כדי למנוע את המינוי.
הקשרים החברתיים בין היועמ"שית לבין הקבוצה שהובילה את השב"כ בשנים האחרונות אינם בגדר סוד מדינה. החשש שמא היועמ"שית מנסה במכוון לסייע לקבוצה זו בטרפוד מינוי של ראש שב"כ שאינו רצוי לה, הוא לא פחות חמור או מבוסס מהחשש שמא לא ימוצה הדין עם מקורבי ראש הממשלה בפרשת קטארגייט. אין ספק שתפקודו הכושל של השב"כ בראשות רונן בר, המקורב ליועמ"שית, הוא אחד הגורמים המרכזיים לאסון 7 באוקטובר. סירובו של בכיר השב"כ 'אוסקר', שהיה ממונה במסגרת תפקידו על אזור הדרום שבו אירע הטבח, לשתף פעולה עם חקירת מבקר המדינה, ממחיש את החשש שבצמרת השב"כ יש מי שמנסים לטייח את חקירת העובדות ולמזער את מידת האחריות של הארגון ובכיריו. אם אכן זו הסיבה להתנגדות למינוי של זיני, מדובר בפרשה חמורה לא פחות מפרשת קו 300, שבה בכירי השב"כ עשו יד אחת כדי שאשמת מותם של מחבלים שבויים שחוסלו בידי הארגון תוטל על קצין בכיר בצה"ל.
יש סיבה טובה לחשוד שהניסיון למנוע מינוי של ראש שב"כ מבחוץ, נעשה בין השאר מתוך חשש שמי שאינו חלק מהחבורה ואינו נושא באחריות למחדל לא ייתן את ידו לניסיונות הטיוח. עם כל הכבוד לחשדות המפוקפקים בפרשת קטארגייט, טיוח חקירת האסון הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל הוא סיבה לדאגה גדולה פי כמה.
חלש באסטרטגיה
למרות המאמץ הניכר של מוסף 'הארץ' והכתב שלו הילו גלזר, הניסיון להשחיר את דמותו של האלוף זיני לא עלה יפה. בהיעדר ממצאים ממשיים נגד זיני עצמו, נאלץ הכתב החרוץ לאסוף חומרים שמציגים באור מאיים אנשים ממעגלים שונים של סביבתו, בהווה, בעבר ובעבר הרחוק. כך למשל נזקפה לחובתו העובדה שלמד לפני גיוסו בישיבת 'שבי חברון' שתלמידיה, כך מעיד אחד הבוגרים, היו מסתובבים בקסבה של חברון כשהם חמושים בתמ"ק עוזי. אבל כל מי שמכיר מעט את אופייה של ישיבת 'שבי חברון', בפרט באותם ימים, יודע שמדובר בישיבה 'ממלכתית' שתלמידיה חונכו על ציות לחוק ולהוראות מפקדי צה"ל. הם נשאו נשק להגנתם העצמית בגלל המצב המסוכן בחברון, בפרט לאחר רצח חברם לישיבה אהרון גרוס הי"ד. אין בכתבה שום עדות להתנהלות לא תקינה של תלמיד הישיבה דוד זיני לפני 30 שנה. אבל למה לא לזרוק בוץ, אולי משהו יידבק.
תקצר היריעה מלמנות את העיוותים והסילופים בכתבה, אז נתמקד בביקורת אחת שהיא לכאורה עניינית. גלזר מביא מפי "מפקדים בעבר ובהווה" את הטענה שככל שזיני התקדם בסולם הדרגות והתפקידים, כך התגלה שהוא חזק בטקטיקה אבל חלש באסטרטגיה. מסיבה זו, לאחר שכיהן כמח"ט המייסד של חטיבת הקומנדו, הוא נדחק לתפקידים שוליים וזכה לבסוף בדרגת אלוף רק בגלל לחצים פוליטיים.
מעניין לדעת מי הם אותם מפקדים עלומי שם, ולבדוק מה החלק שלהם בתפיסה האסטרטגית השגויה שהביאה עלינו את אסון 7 באוקטובר. אין להתפלא אם יתברר שהמחלוקת האסטרטגית בינם לבין זיני נגעה בשאלות כמו אם יש להשמיד את ארגון חמאס או שמא ניתן להרתיע אותו, או אם ניתן לסמוך על מודיעין משוכלל, חיל אוויר מתקדם ואש מנגד, או שחובה להמשיך לטפח גם זרוע יבשה גדולה וחזקה. זה לא יהיה מפליא ביותר אם יתברר שזיני נחשב חלש באסטרטגיה רק משום שהתקשה להבין ולאמץ תפיסות אסטרטגיות של החבורה שהובילה את צה"ל ב־20 השנים האחרונות, והתגלו ככושלות לחלוטין ב־7 באוקטובר.
העובדה שזיני אינו חלק מהחבורה הזאת, לא בתפיסותיו ולא בהשתייכותו הסוציולוגית, היא סיבה מצוינת לחשוב שהוא האדם המתאים לשקם את השב"כ ולהרים אותו מהשפל המקצועי שאליו התדרדר בשנים האחרונות.
לתגובות:
***
