שלושת הרגלים קשורים לעונה החקלאית שבה הם חלים (שמות כג, יד-טז). חג הפסח במועד האביב, בעת שהכול מתחיל לצמוח, חג השבועות בהשלמת קציר התבואה, וחג הסוכות לעת סיום איסוף פירות השנה. התהליך הטבעי שמתרחש בעולם הזה משקף את התהליך הרוחני שמתרחש בעליונים, ברובד העליון של החיים. חג הפסח הוא זמן של התחלה והתחדשות, ולכן בו יצאנו ממצרים ונעשינו לעם. חג השבועות הוא זמן של הבשלת תהליך הצמיחה של התבואה, ולכן בו קיבלנו את התורה.
חג הסוכות הוא זמן של סיום אסיף התבואה והפירות אל הבית, וכך גם מבחינה רוחנית הוא זמן של איסוף הפירות הרוחניים שזכו להם ישראל במשך ימי השעבוד במצרים והנדודים במדבר – אל תוך ביתם, היינו לארץ ישראל שהיא ביתם של ישראל. וכפי שכתב האברבנאל (דברים טז, יג), שעיקר שמחת חג הסוכות על ירושת הארץ, חג המצות על סגולת ישראל שהתגלתה ביציאת מצרים וחג השבועות על מתן תורה.
לפיכך, ראוי שנתעורר בחג הסוכות הבא עלינו לטובה למצוות יישוב הארץ.
הזריזות במצוות יישוב הארץ
רבים מצטערים מאוד על העיכובים בהחלת הריבונות על יהודה ושומרון בשנתיים האחרונות, אך לא פחות צריך להצטער על הפסקת הבנייה ביהודה ושומרון בשנתיים האחרונות, שהיא תלויה בנו המתיישבים. בין אם תוחל הריבונות ובין אם תתעכב, עתיד יהודה ושומרון יוכרע על ידי מספר היהודים שיגורו ביהודה ובשומרון, ובמיוחד ביישובים שבגב ההר.
בשנה וחצי האחרונות נפתחו השערים להרחבת ההתיישבות ביהודה ובשומרון. מאבקים שנמשכו שנים רבות סביב מדיניות אישורי הבנייה זכו להסתיים בהובלת השר בצלאל סמוטריץ', וכיום ניתן לתכנן ולבנות ביישובי יהודה ושומרון בלא הגבלה. אפשר היה להכפיל ולשלש את קצב הבנייה ביהודה ובשומרון, אולם בעקבות החלטות מוטעות של יישובים ומועצות (לא לבנות עם ערבים), במקום שקצב הבנייה יואץ הוא הואט מאוד. אלה היו השנתיים הקשות ביותר לבנייה ולקליטה ביהודה ובשומרון.
נכון שיש בהעסקת פועלים עוינים נקודת עידוד לטובתם, אבל לטובתנו יש מכך תשע נקודות. כך שכאשר ממשיכים לבנות התוצאה תשע-אחת לטובתנו, וכאשר נמנעים מלבנות התוצאה תשע-אחת לטובתם.
המחיר על עיכוב במצוות יישוב הארץ
מאז ומתמיד מצוות יישוב הארץ צריכה זריזות. כאשר יצאו ישראל ממצרים, הייתה השעה המתאימה לנחול את הארץ. לו היו מסכימים מיד להיכנס לארץ בהנהגת משה, היינו זוכים לבניין עדי עד, ולא היו הגויים יכולים לשלוט בבית המקדש. אבל בגלל חטא המרגלים התעכבנו ואיבדנו את השעה. אחר כך כאשר המעפילים רצו לעלות היה כבר מאוחר.
אמרו חכמים שאילו היה משה רבנו מבקש מיד שה' ימחל לו ויסכים להכניסו לארץ, היה נענה. אך הוא התעכב קרוב לארבעים שנה, ואז כשהתחנן אל ה' כבר היה מאוחר וה' לא נענה (עיינו דברים רבה ב, ג).
כאשר קרא כורש לישראל לעלות לארץ לקראת הקמת בית המקדש השני, יכלו רוב ישראל להיענות לקריאתו, והיו זוכים שהשכינה תשרה בבית המקדש השני כבראשון, והיו זוכים לנבואה, והיו יכולים לזכות לגאולה שלמה. אך כיוון שעלו מעט מעט, איבדו את השעה ולא זכו לכל זה, ובית המקדש חרב, ויצאנו לגלות ארוכה (עיינו יומא ט, ב).
המחיר בעת החדשה
לפני כ־120 שנה, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כ־11 מיליון נפש, ואילו הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה ועיראק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון, ובשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. הייתה אז ההזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ, לפרות ולרבות בה. אולם מסיבות שונות התעכבנו. זה היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו, וכפי שהוזהרנו בתורה, המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. וכך כיום, בכל העולם ישנם כ־15 מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, ועלו מחמישה מיליון ליותר מ־80 מיליון.
לאחר שחרור יהודה ושומרון
לאחר מלחמת ששת הימים, ניתן היה בקלות יחסית ליישב את יהודה ושומרון בהמוני יהודים ולהחיל עליהם את הריבונות. במשך כעשרים שנה לא היה אז לחץ בין־לאומי משמעותי נגד זה. אם כך היינו נוהגים, היינו קובעים עובדות וכיום היו גרים ביהודה ובשומרון יותר משני מיליון יהודים. מצבנו הלאומי והביטחוני היה טוב לאין ערוך.
אבל כשהיה אפשר התעכבנו מאוד, הערבים ושאר שונאי ישראל התארגנו. הופעלו על מדינת ישראל לחצים קשים לסגת, והבנייה וההתיישבות התקדמה לאט תוך התמודדות עם טרור, ולחצים ומכשולים קשים מבית ומחוץ.
האתגר הגדול כיום
כיום ניתן לבנות כמעט בלא הגבלה, וההתעכבות שלנו מראה לעם ישראל ולעולם כולו שיישוב יהודה ושומרון אינו חשוב לנו מאוד, וחס וחלילה הלחצים עלולים לגבור מאוד.
אל נחשוב "עשינו רבות למען ההתיישבות וזכות זו תעמוד לנו". כיוון שהתחלנו במצווה האחריות עלינו לסיימה. אמרו חכמים: "כל מי שהוא מתחיל במצווה ואינו גומרה – קובר את אשתו ואת בניו. ממי אתה למד? מיהודה" (בראשית רבה פה, ג). יהודה התחיל להציל את יוסף, האחים שמעו לו והסכימו שלא להרוג את יוסף, אך במקום להצילו ולהחזירו לאביו, נענה להם ומכרו את יוסף. העונש היה כבד. כשם שהוא נעצר באמצע ולא סיים את המצווה שהתחיל, כך משפחתו נעצרה באמצע. רק לאחר שחזר בתשובה, והודה לתמר שטעה, זכה לחזור ולהקים משפחה.
עלינו לחזור לבנות ולקלוט עוד המוני משפחות ליהודה ושומרון, להגן בכך על העם והארץ, ולקיים את המצווה הגדולה של יישוב ליבה של הארץ.
מצווה לשמח בחג את מלמדי התורה
בכלל המצווה לשמוח בחג מצווה לשמח גם את הלוי, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי" (דברים טז, יד). תפקידם של הלוויים היה ללמד ולחנך את בני ישראל, קטנים כגדולים. ואף לאחר חורבן בית המקדש, ביאר הרב שלמה כהן מווילנא (בנין שלמה א, לג), שמצווה לשמח בחג את הרבנים מורי ההוראה ומלמדי התורה (הוא לא ציין זאת בתשובתו, אבל יש מקום להוסיף שבימיו מעמדם הכלכלי של הרבנים במזרח אירופה היה רעוע מאוד).
כיום נמשכת מצווה זו כלפי כל המורים והמורות שעוסקים בחינוך ילדי ישראל לתורה ולמצוות ולמידות טובות. שכן גם הם כלוויים עוסקים בהוראה, וגם הם כלוויים נחשבים כמי שאינם יכולים להתעשר, אבל עוסקים במלאכת הקודש של חינוך ילדי ישראל.
יום טוב שני של גלויות במצבים מורכבים
שאלה: אני נולדתי וגדלתי בארץ וגם הוריי גרים בארץ, ואילו אשתי גדלה בארצות הברית מגיל שלוש עד היום. התחתנו לפני ארבע וחצי שנים, והתגוררנו בארצות הברית כשהתוכנית הייתה להגיע לארץ כעבור כשנה. יש לנו כמה עיכובים ואנחנו עדיין גרים בארצות הברית, אבל אנחנו מתכוונים לעלות לארץ בעזרת ה' בקרוב אך עדיין אין לנו תאריך קונקרטי.
בהתחלה מכיוון שהיה לי תאריך קונקרטי לחזור לארץ, לא שמרתי יום טוב שני כהלכתו אלא רק בפרהסיא. אחרי שנתיים־שלוש, מכיוון שלא היה לי תאריך קונקרטי לעלות לארץ, החמרתי על עצמי לשמור יום טוב שני כהלכתו. במשך השנים הללו אשתי שמרה יום טוב שני.
עד היום כשהגענו לארץ לחגים, אני לא שמרתי יום טוב שני, לעומת זאת אשתי שמרה יום טוב שני. אני סברתי שאשתי צריכה לשמור רק יום טוב אחד בארץ, מכיוון שהיא נמשכת אחר בעלה. אך היא לא מרגישה בנוח לשמור רק יום אחד, שכן מבחינה מנטלית קשה לה לא לשמור יום טוב שני שבו היא רגילה, ומה גם שאנחנו עומדים לחזור לחו"ל אחרי החג. יתרה על כן, היא רוצה שגם אני אשמור יום טוב שני בארץ. בכל מקרה הגענו להסכמה שנשאל את הרב (גם אשתי נהנית ללמוד בספרי ההלכה של הרב באנגלית).
תשובה: לפי מה שתיארת, כשאתם בחו"ל, גם אתה צריך לשמור שני ימים טובים, הואיל וזה מקומכם כעת. וכשאתם באים לארץ, גם אשתך צריכה לשמור רק יום אחד, הואיל ועל סמך שלוש סיבות יש לכם זיקה עמוקה לארץ: א) כך הדין למי שגר פעם בארץ ושוקל אולי בעתיד לחזור ולעלות. ב) כך הדין למי שאביו או ילדו גר בארץ ושוקל אולי לעלות בעתיד לארץ. ג) כך הדין למי שיש לו תוכנית קרובה לעלות לארץ (כמבואר בפניני הלכה מועדים ט, ח, כל מי שיש לו זיקה עמוקה לארץ, גם אם הוא גר בחו"ל בהיותו בארץ עליו לשמור יום אחד בלבד).
שאלת המשך על טיסה ביום טוב שני
שאלה שהגיעה לאחר כשנה: ברשות הרב יש לי עוד שאלה. אנחנו מגיעים לחג לארץ ושומרים רק יום אחד לפי הפסק של הרב. קנינו כרטיסים לטיסה שיוצאת לקראת סיום אסרו חג, אולם כשנצא מגבולות הארץ, יצא שבמשך זמן מסוים נטוס בזמן שהוא יום טוב שני של גלויות. האם בהיותנו במטוס אנחנו מתחייבים ביום טוב שני של גלויות? האם יש בזה איסור תחומין?
תשובה: אתם יכולים לטוס בטיסה שתיארת, שהואיל ועליתם למטוס בארץ ישראל כל עוד אתם בשמיים אינכם צריכים לשמור שני ימים טובים.
