אין הדתה, יש חילון
הם מעולם לא פתחו סידור, לא ראו אדם מניח תפילין, לא יודעים מה זו פרשה ואין להם מושג מה זו
הם מעולם לא פתחו סידור, לא ראו אדם מניח תפילין, לא יודעים מה זו פרשה ואין להם מושג מה זו
אם יש משהו יותר נורא מזה שהמשיח לא הגיע בתשעה באב, זו החזרה מלאת הריגוש לשגרה, ההשלמה שבאה כל כך
היא הכי נדיבה, הכי דאגנית, החברה הכי נאמנה והלוחמת הכי גדולה. אמא שלי חוגגת יומולדת עגול, וזו הזדמנות לטור מלא
לגעגוע יש מקום, חדר, איפה שהוא בלב. שם נערמים להם הגעגועים בלי הבדלים, חיים בשלום, עד שאחד מהם נזרק במקרה
יום אחד, אחרי שחזרתי בתשובה, אזרתי אומץ ונסענו לכותל. אחרי כמה דקות ניגשה אליי אחת מהצדיקות האלה והתחילה להסביר לי
במשך שנים היה לי קשה לשנות את תפיסתי על ירושלים, העיר שבעיניי הייתה תקועה כמו עיירה יהודית מאות שנים אחורה:
חשבתי שזה יהיה כנס שבזכותו אוכל לספר לכם על תבשילים מגרים ורעיונות חדשים בתחום המזון הבריא, ובמקום זה מצאתי את
האלימות שאנחנו חשופים אליה מעל גבי המסכים השונים נדבקת לנשמה שלנו והופכת את החברה לקהת חושים ואלימה. היד שאוחזת בשלט
המילים הקשות שכתבתי בטור הקודם בעקבות מותה של מיכל בן רעי לא מעידות על ניתוק מהקב"ה. מבחינתי, עדיף להיות כנה
הגיע הזמן שהציבור הדתי לאומי יכיר אתכם יותר.
נשמח לשבת לקפה, אך אם לא תצליחו לחכות עד אז:
menashe@besheva.co.il
03-9185553