התחלה// נולד בשנת 1965 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, למשפחה דתית. "גדלתי בשכונה עם הרבה יהודים וכשישה בתי כנסת. לפני שנולדתי ההורים היו מסורתיים, ואז החליטו להיות דתיים – לשמור שבת ולאכול כשר". הבכור משלושה בנים.
אבא// הלל ז"ל, יליד דרום אפריקה ממוצא ליטאי (פוניבז'), בעל חברת הפקת תקליטים. "ממנו קיבלתי את אהבתי למוזיקה".
אמא// פיליס ז"ל, ילידת דרום אפריקה אף היא, ממוצא רוסי. עבדה כמנהלת חשבונות ובנוסף לכך עסקה בקייטרינג לאירועים. "ממנה קיבלתי את חיידק האפייה".
לבד עם כיפה// "החיים ביוהנסבורג היו טובים. השכונה הייתה בטוחה, וכילדים הסתובבנו לבד עם כיפה על הראש. לא הורגשה אנטישמיות. האנטישמיות התחילה לאחר שעליתי לישראל, כאשר מנדלה עלה לשלטון".
ספסל הלימודים// ביסודי למד ב'ישיבה קולג' ביוהנסבורג, בית ספר יהודי דתי שבו לומדים לימודי קודש בבוקר ולימודי חול בצהריים. "בכיתה א' הייתי ילד שובב מאוד בלשון המעטה. ההורים שלחו אותי לאבחונים פסיכולוגיים והגיעו למסקנה שיש לי IQ גבוה מאוד ואני משועמם בכיתה. כתוצאה מכך הקפיצו אותי מכיתה א' ישר לכיתה ג'. מבחינה פדגוגית אולי זו הייתה החלטה נבונה, אך מבחינה חברתית זה היה אסון. בכל שנותיי בבית הספר הייתי צעיר בכמעט שנתיים מיתר חבריי לכיתה ומבחינה חברתית היה לי קשה מאוד".
מחשב מסלול// בגלל שקפץ כיתה, סיים כיתה י"ב וקיבל תעודת בגרות כבר בגיל 16. אחרי תקופה, החל בלימודי אופטומטריה. "מאז שהייתי בן שש הייתי משקפופר ורציתי ללמוד אופטומטריה. למדתי שלוש מתוך ארבע השנים, ובאמצע השנה השלישית ההורים קנו לנו מחשב ביתי, התמכרתי לנושא והחלטתי לעבור ללימודי מחשבים, לעלות לארץ וללמוד שם. כמובן שההורים לא שמחו שאפרוש באמצע ודרשו שאסיים את השנה השלישית ואשלים BSC בפיזיקה ואופטיקה".
עולה חדש// אחרי סוף השנה השלישית, כשהיה בן 21, ארז את חפציו ועלה ארצה. "זו תמיד הייתה התוכנית. כל חיי קיבלתי חינוך ציוני והיה ברור שזה היעד. אני זוכר שבשנת 73' קיבלנו היתר מרב בית הכנסת להשאיר את הרדיו דלוק בשבת כדי שנוכל להקשיב לעדכונים ברשת א' הבין־לאומית באנגלית על מצב המלחמה".
לחם עבודה// בארץ התמקם בבאר שבע והתחיל ללמוד מחשבים במכללה המקומית. "שכרתי דירת רווקים בשכונה א' ולמדתי שם במשך שנה עד שיתר בני המשפחה עלו למרכז קליטה במבשרת ציון. הרצון היה להמשיך את לימודי המחשבים עוד שנתיים, אך בגלל אילוצים כספיים נאלצתי להפסיק את הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה. אחרי שנתיים במרכז הקליטה עברנו לגור בפסגת זאב".
קריירה// באותם ימים התחיל לעבוד כמתכנת בחברה תל־אביבית שפיתחה מערכות למידה ממוחשבות. הוא עבד שם במשך ארבע שנים, עד שהחברה החליטה להעתיק את מושבה לארצות הברית.
על מדים// הגיוס לצה"ל נדחה עד גיל 26, לטובת עזרה בפרנסת המשפחה עד שההורים התבססו והתחילו לעבוד. "בגלל הפרופיל הנמוך והידע במחשבים, שיבצו אותי בתפקידי מחשבים שונים בחיל הלוגיסטיקה. יצאתי לקורס קצינים וחתמתי חמש שנות קבע". השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ן.
החצי השני// חיים סילברשטיין מבית־אל, חבר משותף מדרום אפריקה, הכיר בינו ובין שרל, גם היא ילידת יוהנסבורג. "שנינו כמעט באותו גיל, היינו באותה שבט בבני עקיבא, הלכנו לאותם מחנות קיץ, ועלינו לארץ כמעט באותה שנה, אבל לא הכרנו עד השידוך. שרל למדה תכנון ערים באוניברסיטה העברית בירושלים ועסקה בזה עד לידת הילדים".
הנחת// ארבעה ילדים. דוידי (30), אשירה (27), יאיר (24) ורחלי (20).
ילדה מלאכית// רחלי אובחנה עם אוטיזם כשהייתה בת שלוש. "מתנה משמיים עם נשמה של מלאכית, אך גם עם חוסר יכולת כמעט מוחלט להתמודד בעולם הזה, הגשמי. מקור האור והאחדות במשפחה".
תפנית// אחרי שלוש שנים בקבע, פרש מצה"ל ועבד במשך שנתיים בחברה שפיתחה מערכות לוגיסטיות לחיל השריון. משם עבר לעבוד כפרילנס בשביל חברה בחו"ל. "בשנת 2008 התנפצה בועת ההיי־טק והיה מיתון. החברה שאיתה עבדתי בחו"ל פשטה את הרגל. בגיל ארבעים ולאחר שנים רבות שלא עבדתי בשוק המקומי, התקשיתי למצוא עבודה". אך מה שהכריע את הכף לעשות הסבה הייתה העובדה שבמחשבים אין מורשת. "התחום כל כך דינמי, שכל שנתיים המערכות מתחלפות. לא יכולתי להראות לילדים איזושהי מערכת שפיתחתי – הכול הוחלף. זה תחום שניסיון לא כל כך משחק בו, ומעדיפים את הצעירים על פני הזקנים. החלטתי לזנוח את המחשבים ולחזור לחלום הילדות לפתוח מאפייה".
נישה// מאפיית הבוטיק שפתח בקרני שומרון, מקום מגוריו, מתמחה בלחם ומאפים בריאים אורגניים שנאפים בתנור אבן ענקי, בשיטות אפייה ישנות, בעבודת יד. "במשך שנים למדתי את תורת האפייה והתזונה, בדגש על מאפים עם מסורת יהודית. את מסורת הלחם האשכנזית כבר הכרתי, אך עם פתיחת המאפייה נחשפתי לאין־ספור מסורות לחם מכל הגלויות והתחלתי לחקור אותן לעומק. שיטות אפיית הלחמים המיוחדים, המנהגים, הסמליות, ההיסטוריה. זה היה מסע של יותר מ־15 שנים ובסיס לספרי הראשון. אפילו המצאנו לחם יהודי חדש משלנו – "לחם רמב"ם", לחם בריאות המבוסס על כתבי הרפואה של הרמב"ם".
חיידק המנחות// ביום שישי אחד נכנס שכן לקנות חלות, והציג בפניו את הספר 'חמשת מיני דגן' של פרופ' זהר עמר. "התחלתי לקרוא, ובמהירות הבזק נשאבתי עמוק לעולם שלא דמיינתי שאי פעם אגיע אליו: הלחמים האותנטיים האמיתיים של עם ישראל – הלחמים של בית המקדש. יצרתי קשר עם פרופ' עמר והצעתי להמשיך את המחקר החלוצי ופורץ הדרך שלו על לחם הפנים. הוא הפך למנטור שלי וצללתי עמוק לנושא, בדגש על ניסויים מעשיים במאפייה, שלימים הפכה למעבדת המנחות של אוניברסיטת בר אילן ומכון המקדש, בניסיון לאפות את כל המנחות בפועל בצורה אותנטית ונאמנה למקור. יותר מכול הקסים אותי לחם הפנים ותעלומת בית גרמו (המשפחה שהייתה אחראית על אפיית לחם הפנים בתקופת בית המקדש השני, י"א)".
מציאת ייעוד// "תמיד חלמתי להיות בעל מאפייה משלי, אבל לא יכולתי לדמיין לאן זה יוביל – לעולם המקדש והצטרפות לצבא שלם של חוקרים שעושים לילות כימים כדי להתכונן לבניין הבית השלישי באופן מעשי ממש. בדיעבד זה לא מפתיע. פרשת בר המצווה שלי, פרשת צו, היא פרשת המנחות. שנת הלידה שלי 1965, ואיזה פלא – עשרון סולת הוא במשקל 1965 גרם. יש לזה מילה ביידיש – באשערט. לפעמים אני מרגיש כאילו אני גלגול של בית גרמו".
משימה ואחריות// לאחר שהעשיר את ידיעותיו בנושא לחם הפנים, התחיל להעביר לאחרים את הידע באמצעות שיעורים, הרצאות ואף סדנאות מעשיות בבתי ספר, ישיבות, אולפנות ובתי כנסת בארץ ובעולם. "גיליתי דבר מדהים – שאני אוהב הוראה כמעט כמו שאני אוהב אפייה".
ספרים רבותיי// ספרו הראשון (באנגלית בינתיים) 'תנ"ך הלחם היהודי', העוסק בלחם לאורך כל ההיסטוריה היהודית, הושלם כבר לפני שש שנים. אבל אז הגיעה הקורונה ותחום ההוצאה לאור נכנס למיתון. "רק לפני כמה חודשים מצאתי מו"ל שדרכו אוציא את הספר לקראת סוף השנה". את ספרו 'מאיר פנים' על לחם הפנים הוציא לאור עצמאית לפני שלוש שנים. "לפני שנה יצאה המהדורה השנייה ובה רבבות חידושים נפלאים".
מלחמה// עם פרוץ המלחמה, התגייס עם כל עם ישראל והפך את המאפייה למאפיית סדנאות חינם לאפיית פיתות למשפחות המגויסים, בשיטה העתיקה בטאבון. "קצת חום, רוגע וטעים. כמו ש־12 לחמים מסתדרים ביחד על שולחן לחם הפנים, נצטרך גם אנחנו ללמוד להסתדר ביחד על השולחן של החיים. אין אפשרות אחרת לעם ישראל".
אם זה לא היה המסלול// "לא ידעתי אם ללכת בדרך אימי – אפייה, או בדרך אבי – מוזיקה. מוזיקה, כמו אפייה, הן בעומק נשמתי. אם לא אופה, הייתי אולי מוזיקאי, נגן ג'אז או מוזיקה חסידית".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם בשש, מעיר את אשתי ומארגנים את רחלי להסעה לבית הספר המיוחד. אני מגיע לבית הכנסת חצי שעה לפני שחרית, לוקח את הזמן לומר קורבנות כמו שצריך. כל יתר היום בפריזמה של מציאות המקדש. בזמן שהידיים בבצק, הראש מרוכז בשיעורים מוקלטים מבוקר עד ערב. מעין עולם הבא".
פלייליסט// אוהב את כל סוגי המוזיקה, אך חביבים במיוחד ג'אז ומוזיקה חסידית.
השבת שלי// "קם מוקדם להשלים שניים מקרא ואחד תרגום וללמוד. כל דקה של לימוד בשבת שוות ערך לאלף דקות לימוד במשך השבוע – יותר תענוג משינה".
דמויות מופת// פרופ' זהר עמר. "המנטור שלי. האינדיאנה ג'ונס של חקר המקדש. אדם צנוע ורב פעלים".
מפחיד אותי// "חוסר האחדות בעם ישראל ויהירות".
משאלה// "לחזור במכונת זמן אלפיים שנה לאחור ולראות אם לחם הפנים הוא בצורת תיבה פרוצה או ספינה רוקדת".
כשאהיה גדול// "עוד ספרים, עוד חינוך, להכיר לכולם את נפלאות המקדש שגיליתי".
