בשנת 1992 הצטרף איתמר בן ה־16 לפעילות רבת השנים של גרשון סלומון ותנועת נאמני הר הבית, והגיע למתחם הר הבית באחת העליות להר שארגנה התנועה. בימים ההם נרשמו לא מעט מהומות אלימות שארגנו הערבים בהר הבית בעקבות הפעילות של סלומון. האחרון הכריז בין היתר על הכוונה לערוך טקס הנחת אבן פינה לבית המקדש השלישי. בשלב הזה המשטרה כבר אסרה על סלומון לעלות להר על רקע פעילותו. עליות היהודים להר היו נתונות באותה תקופה תחת מגבלות חמורות, כשהמשטרה אף אסרה על מלמולים, מתוך "חשש" שמא מדובר בתפילה נסתרת. המצב היה כל כך מוטרף עד שאפילו אסרו על שתיית מים, מתוך חשד שהמטרה היא בעיקר לברך על המים בתוך ההר ולא רק להרוות את הצימאון. באינקוויזיציה הספרדית לא יכלו לנהל את זה בצורה יעילה יותר. באחת מאותן עליות להר פנה איתמר הצעיר לאחד השוטרים ושאל אותו למה הם מתנהגים ככה ליהודים שעולים להר. אותו שוטר השיב לו שזו ההחלטה של שר המשטרה. "כשתהיה שר המשטרה תחליט אתה", הוסיף בזלזול. המשפט הזה נצרב בראשו של הנער. יותר מ־30 שנה עברו מאז, והשבוע עלה אותו נער, הפעם כשר המשטרה (או בשמו המעודכן השר לביטחון לאומי), וניהל את התפילה והשירה במתחם הר הבית במהלך צום תשעה באב.
שנתיים וחצי אחורה, בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני בין עוצמה יהודית והליכוד, כשכל ההסכם כבר פחות או יותר היה סגור, התיישבו נתניהו ובן גביר לשתות כוס קפה בנחת. השיחות הקואליציוניות נערכו במלון לאונרדו, בסוויטה שמשקיפה על הר הבית. בן גביר הצביע לעבר המקום הקדוש ביותר ליהודים, והודיע שבלי הסכמות שנוגעות אליו לא יהיה אפשר לסגור הסכם. "מה אתה רוצה? להקים את בית המקדש השלישי?", שאל ראש הממשלה לעתיד. "זה רעיון לא רע בכלל", ענה בן גביר והתעלם מהנימה הצינית של נתניהו, "אבל אפשר להתחיל עם כמה דברים יותר קטנים".
בעקבות אותה שיחה החלו להתקיים דיונים בין הצדדים סביב הנושא. באחד מאותם דיונים, לאחר שבן גביר הבהיר לבן שיחו שלא יסכים להתנהלות שאפיינה את נתניהו בעבר בעניין הר הבית, נכנסה לפתע אשתו של בן גביר, אילה. עוד לפני שבן גביר מונה לשר, אשתו לקחה חלק בצוות היגוי שהוקם בשיתוף עם משטרת ישראל ועם נציגי הארגונים שפעילים בנושא הר הבית, שעוסק בשאלה איך אפשר להקל על העולים היהודים להר הבית ולשפר את התנאים שם. לאחר אסון שפקד את משפחתה, היא החלה לעלות יותר ויותר להר ומצאה שם נחמה ומרפא לכאב שחוותה. בפגישה ההיא עם נתניהו, דווקא בחלק שבו השתתפה אשתו של בן גביר ותיארה בפניו את מצבם של העולים להר הבית ואיך היהודים מופלים לרעה וזוכים ליחס מבזה ומשפיל, דווקא בנקודה הזאת החל משהו לזוז אצל ראש הממשלה. האסימון ירד סוף כל סוף, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה היה נראה שמצבם של היהודים בהר הבית מפריע לנתניהו. באותה פגישה גם הזכירו השניים את דבריו של אורי צבי גרינברג, שהיה בידידות קרובה עם אביו של ראש הממשלה, ביחס להר הבית ולחשיבותו. לנוכחים בחדר נוצר הרושם שזה באמת נגע בנתניהו.
ריבונות בהדרגה
קשה להגיד שהוא נתן אור ירוק רשמי לשינוי המדיניות בהר באותה שיחה, אבל כן נוצרה התחושה שמאותו רגע נתניהו הפסיק להילחם נגד שינויים לטובת היהודים בהר הבית, לאחר כל השנים שבהן נהג אחרת. אנשים שהיו עדים לשיחה ההיא התרשמו שראש הממשלה הבין היטב לאן הדברים צפויים ללכת מכאן והלאה בהר הבית, וזה היה נראה שהוא הרבה פחות מוטרד מכך מבעבר. מה שמעניינת לא פחות זו העובדה שהשינויים במקום נעשו בהדרגתיות ובאיטיות שמנוגדות למה שהכרנו בעבר מבן גביר, שכמעט תמיד רצה ודרש את הכול כאן ועכשיו. זה התחיל משינוי קטן של רבע שעה נוספת בשעות הביקור ליהודים בהר הבית. בעבר שעות הביקור בהר היו בין שבע לעשר וחצי בבוקר ובין אחת וחצי לשתיים וחצי בצהריים. לאחר שבן גביר מונה לשר לביטחון לאומי, זמני הביקור הוארכו בהתחלה ל־10:45. מה שנקרא בקטנה, רבע שעה בלבד. בהמשך שעת הביקור הוארכה ל־11:00, והיום יהודים יכולים לסייר בהר עד 11 וחצי. כך עשו גם בצהריים, כשהוסיפו בהתחלה עוד עשר דקות, ועכשיו זמן הביקור כבר הוארך לשעה וחצי, במקום שעה.
אבל עם כל הכבוד לשעות הביקור, נושא המשילות בהר הוא הסיפור האמיתי. אם בעבר היה ידוע שהמשטרה פחות או יותר נעלמת מההר בזמן התפילות של המוסלמים, בעיקר בתפילות יום שישי ההמוניות, היום היא כבר עוצרת מתפרעים ומסיתים גם בזמן התפילה עצמה. לאחרונה אף נעצרו דרשנים בימי שישי בתוך הר הבית, בעקבות דברי הסתה, בעיצומן של התפילות. כשמוסיפים לזה את התפילות הפומביות של יהודים, ההשתחוויות והשירה, נותר רק לשאול בתמיהה לפשר ההודעה הקבועה שמוציא ראש הממשלה לאחר כל ביקור מתוקשר של בן גביר בהר – הודעה שטוענת שהסטטוס קוו במקום נותר יציב וימשיך להיות כזה גם בעתיד.
בלי טלפונים בזמן התפילה
התשובה לכך נמצאת בכנס שהתקיים בכנסת לפני צום תשעה באב של השנה שעברה, בנושא הר הבית. באותו אירוע הודיע בן גביר שמבחינתו, כדרג מדיני, מותרות תפילות בהר הבית. ואכן, בתשעה באב של השנה שעברה התפילות בהר הפכו לאירוע שלא נעשה יותר במחתרת. וכשנתניהו מוציא הודעה שהסטטוס קוו נשמר ויישמר בהר הבית הוא בהחלט צודק, מכיוון שאת תוכנו של אותו סטטוס קוו קובע הדרג המדיני, במקרה הזה השר לביטחון לאומי. לפעמים הסטטוס קוו יכול להיקבע גם באמצעות מחדל וחוסר עשייה של שר. כך קרה לפני כמה שנים (באחת הקדנציות הקודמות), כשהווקף החליט על דעת עצמו להקים מסגד חדש בהר, במתחם של שער הרחמים, ומדינת ישראל נחשפה בערוותה כשעמדה חסרת אונים וללא יכולת להתנגד למהלך. שלא יהיה ספק, איש מבין המוחים היום נגד השינויים בסטטוס קוו לטובת היהודים לא מחה אז, כשהמוסלמים רמסו ברגל גסה את אותו סטטוס קוו.
אם נחזור לתשעה באב של השנה שעברה, בשב"כ פנו בזעם לאבשלום פלד, שהיה ממלא מקום המפכ"ל, ודרשו להוציא מהר הבית את היהודים שמתפללים פומבית, מכיוון שהם מפרים את הכללים. רונן בר עוד עמד אז בראש השב"כ. תשובת המפכ"ל הזמני הייתה שיש מעליו ראש ממשלה ושר לביטחון לאומי. "אתם מוזמנים לפנות אליהם". והפנייה אכן נעשתה לנתניהו, שמצידו התקשר לבן גביר, אך זה בתחילה לא ענה לטלפון. כשלבסוף ענה, שאל אותו נתניהו מדוע לא ענה לטלפון. "בדיוק הייתי בתפילה על הר הבית", השיב לו בן גביר. לאחר שתיקה שנמשכה כמה שניות, אמר נתניהו שבדיוק על זה הוא רצה לדבר איתו. "אמרתי לך כבר בתחילת הדרך שלא אאפשר מדיניות של אפרטהייד נגד יהודים בהר הבית", החזיר אותו השר לביטחון לאומי לשיחה ההיא מימי המשא ומתן הקואליציוני. ביום תשעה באב השבוע, כעבור שנה, כבר נשמעה שירת יהודים במהלך התפילה בהר הבית, ובדיוק כפי שנכתב בהודעה הנחרצת שהוציא ראש הממשלה – הסטטוס קוו בהר הבית נשמר בדייקנות, בדיוק על פי השרטוט של השר שאחראי עליו. ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם, כפי שאמר מנחם בגין בזמנו, אז שיהיה להם אף עקום.
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
