מצוות התפילין
השבת נקרא בפרשת ואתחנן את פרשת "שמע", שבה מופיעה מצוות התפילין, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך… וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו, ד-ח). לפיכך נעסוק במצוות תפילין תוך התמקדות בהלכות מקום התפילין.
מצוות עשה מהתורה לקשור בכל יום תפילין של יד על הזרוע, ומצווה נוספת לקשור תפילין של ראש על הראש כנגד בין העיניים, כדי לזכור תמיד את יסודות האמונה. בתפילין מניחים ארבע פרשיות שבהן מופיע הציווי להניח תפילין, ואלו הן: "קדש" (שמות יג, א-י), "והיה כי יביאך" (שמות יג, יא-טז), "שמע" (דברים ו, ד-ט), "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-כא).
תוכן פרשיות התפילין
בארבע פרשיות אלו נזכרו עיקרי אמונת ישראל ותורתו. בשתי הפרשיות הראשונות מבואר עניין קדושת בכורות, ארץ ישראל, יציאת מצרים וחג הפסח, המבטאים את קדושתם וסגולתם של ישראל, שעל כן הוציאנו ה' ממצרים באותות ומופתים, ותוך כך נתגלה לנו ולעולם כולו שה' משגיח על כל העולם והכול בידו. מכיוון שיציאת מצרים היא יסוד אמונת ישראל, בפרשיות אלו נאמרה גם המצווה לקיים את חג הפסח ולספר לילדים בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים.
בשתי הפרשיות האחרונות שבתפילין מבוארים יסודות אמונת ישראל וייעודם. בפרשת שמע מופיעות המצוות היסודיות המוטלות על כל יחיד ויחיד, האמונה באחדות ה' ואהבתו בכל הלב והנפש, והמצווה להגות בתורה בכל עת, בשוכבנו ובקומנו, בבית ובדרך, ולהנחילה לבנינו אחרינו. בפרשה האחרונה מבואר הייעוד הגדול של עם ישראל לנחול את הארץ הטובה, ולקיים בה את כל המצוות, וליהנות מהברכה האלוקית. עוד מבואר בה יסוד השכר והעונש, שה' משגיח על ישראל, ואם נחטא – נאבד מעל הארץ הטובה, ואם נשמע בקול ה' נתברך ונאריך ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותינו.
מקום תפילין של יד
מקום תפילין של יד הוא על השריר התפוח שביד בהטיה קלה פנימה לכיוון הלב. שנאמר בפרשת "שמע": "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ו, ח), וכן נאמר בפרשת "והיה אם שמוע": "ושמתם את דבריי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על ידכם" (דברים יא, יח). למדו מזה חכמים (מנחות לז, ב) שצריך להניח את התפילין במקום הגבוה ביותר שביד, שהוא על מקום הקיבורת, היינו השריר הבולט שבין הכתף למרפק. בנוסף לכך, נאמר להניח את התפילין "על לבבכם", כלומר, על השריר שביד שהוא כנגד הלב. עוד למדנו מזה שנכון להטות את התפילין מעט לצד הלב, אבל אין להטות הרבה, מפני שאז התפילין לא יהיו על השריר.
כטעם למצווה אפשר לומר שקשירת תפילין של יד נועדה לרמז לנו שני דברים. האחד, שמעל כל המעשים הכבירים שהאדם עושה בידיו ובשריריו עומדת האמונה במי שנתן לנו את הכוח לעשות את כל החיל הזה. השני, שהלב, עם כל העוצמה הרגשית שלו, צריך להיות מכוון ומודרך על ידי התורה, לכן אנו מניחים את התפילין על שריר היד וכנגד הלב.
האם דווקא על המחצית התחתונה של העצם?
כתב רבנו פרץ שלא כל מקום השריר כשר לתפילין, אלא רק מקום השריר שנמצא על המחצית התחתונה של העצם שבין המרפק לכתף. וכן נפסק בשולחן ערוך וברמ"א (אורח חיים כז, א; ז), שהתפילין צריכות להיות על המחצית התחתונה של העצם. וכן כתבו אחרונים רבים (לבוש, מגן אברהם, שולחן ערוך הרב, ארצות החיים). ויש סוברים שאף בדיעבד אם אינו יכול להניח על החצי התחתון והוא מניח על החצי העליון – לא יברך (חיי אדם יד, י; יחוה דעת ה, ג).
אולם קשה על כך מאוד. ראשית, משום ששאר הראשונים שקדמו לרבנו פרץ לא הזכירו עניין זה אלא רק שמקום התפילין על הקיבורת. כמו כן, אמרו חכמים שהתפילין צריכות להיות כנגד הלב, והלב אינו נמצא כנגד החצי התחתון של הזרוע, אלא כנגד אמצע הזרוע או מעט יותר גבוה. זאת ועוד, רבנו פרץ כתב את דבריו בפשטות בלא לבאר את מקור חידושו, וגם אמרו חכמים שמקום יש בזרוע להניח שני תפילין, ולפי רבנו פרץ אין שם מקום לכך. ולבסוף, אצל נערים צעירים החצי התחתון מחוץ לשריר, ולפי פשט הגמרא ורוב הפוסקים, חובה להניח על מקום השריר.
ביאור שאין מחלוקת
אפשר לומר שרבנו פרץ התכוון לבאר את המובן והמוסכם, וכיוון שלא ראה בזה חידוש לא הוצרך לנמק את דבריו. וכוונתו שמקום הקיבורת הוא בחצי התחתון של כל העצם, היינו העצם שנמשכת מהכתף למרפק. ומקום הקיבורת כשהיד ישרה, שזוהי תנוחתה הרווחת של היד, ואז מקום השריר ארוך יותר (אורח משפט ד). ואין לטעון שצריך לחשב את העצם מבית השחי, שכן כאשר מרימים את היד, אותו שיעור יצא בין המרפק למרכז בית השחי. באופן זה יוצא שעיקר מקום הקיבורת בחצי התחתון וכנגד הלב. בכך נפתרות עיקר הקושיות על רבנו פרץ. אומנם עדיין קשה שיש מעט מקום שריר מעל החצי העליון, וייתכן שלא התכוון לחשב את העצם בדייקנות אלא לבאר שככלל מדובר בחצי התחתון.
הלכה למעשה
אומנם היו שלא פירשו כך את שיטת רבנו פרץ, ומחמת כל הקושיות על שיטתו פסקו שאין להתחשב כלל בדעתו (גר"א כז, א; מעשה רב תפילין כא). להלכה ולמעשה, דעת רוב האחרונים שהעיקר שמקום התפילין הוא על השריר, ואף שלכתחילה יש לחוש לדעת רבנו פרץ להניח על החצי התחתון, מי שיש לו קושי להניח את התפילין בחצי התחתון, מפני שיש לו שם מכה או מפני שהוא נער וידו קצרה והתפילין שלו גדולות, יניח את התפילין בברכה על מקום השריר ואפילו מעל למחצית התחתונה של העצם (העמק שאלה קמה, ג; משנה ברורה ד; בן איש חי חיי שרה ו, ועוד רבים).
מקום תפילין של ראש
מקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחילת המקום ששערות הראש גדלות בו מעל המצח ועד למקום שמוחו של תינוק רופס, היינו סוף המקום הרך בראשו של תינוק. וצריך לכוון את התפילין שיהיו באמצע הראש כנגד בין העיניים (שולחן ערוך כז, ט-י). אם התפילין אינן מכוונות בדייקנות באמצע הראש, אלא זזו מעט ימינה או שמאלה, כל זמן שהן מונחות כנגד בין העיניים – עדיין הן במקומן. לכן אין צורך להשתמש בראי כדי לכוונן בדיוק, אלא די לכוונן על ידי מישוש היד (דברי חיים ב, ו; ציץ אליעזר יב, ו, ב).
כל התפילין על מקום גדילת השיער
צריך להיזהר שאפילו מקצת מן התפילין לא יהיה מתחת למקום גדילת שערות הראש לכיוון המצח, מפני שלדעת רבים, אפילו אם קצת מן התפילין יהיה מונח כנגד המצח – לא קיים את המצווה וברכתו לבטלה. כיוון שצורת הראש עגולה מעט, ותחתית התפילין ישרה, נמצא שקצה התפילין אינו נוגע ממש במקום צמיחת השיער, ולכן צריך לבדוק כנגד מה מונחות התפילין, ואם אפילו קצת מהן מונח מעבר למקום גדילת השיער – אינן במקומן ולא קיים את המצווה. מי שברבות השנים הקריח, יכול להניחן על המקום ששערותיו גדלו בהיותו צעיר, שכן העיקר הקובע הוא מקום גדילתן לפי הרגיל אצל רוב בני אדם.
על מה ההקפדה
יש אומרים שרק הבית עצמו (ה"קציצה") צריך להיות על מקום השיער ואילו התיתורא יכולה להיות כנגד המצח (עולת תמיד כז, ח, ט"ז לפי בית יעקב). אולם רבים פירשו שגם התיתורא צריכה להיות מעל מקום השיער (שו"ת בית יעקב קלא; מאמר מרדכי כז, ח; פרי מגדים משבצות זהב כז, י; שבילי דוד כז, ד; אמרי יושר חדשות ג; משנה ברורה כז, לג; יחוה דעת ה, ג). הרב קוק בצעירותו כתב את הקונטרס 'חבש פאר' כדי לחזק בחריפות את החובה שגם התיתורא תהיה על מקום צמיחת השיער, וכיוון שמי שאינו נוהג כך מפסיד את המצווה ומברך לבטלה יש להעיר לו על כך.
הסוברים שדי שרוב התפילין יהיו על מקום השיער
אומנם היו שנהגו להניח חלק מהתפילין מחוץ למקום צמיחת השיער, וכפי שהעידו לדוגמה על אדמו"רי בעלז. שלושה צדדים לכך.
א) יש פוסקים כמו הט"ז ועולת תמיד שהתיתורא אינה צריכה להיות על מקום צמיחת השיער. וכן כתב תורת חיים סופר (כז, י).
ב) יש אומרים שדי בכך שרוב הקציצה תהיה מעל מקום צמיחת השיער (תפארת זיו א, א; דבר יהושע ד, יא).
ג) יש אומרים שכל מה שבאוויר אינו נחשב, ודי שהחלק שנוגע בראש יהיה על מקום צמיחת השיער (דבר יהושע שם; אומר ודעת א).
ויש שהורו לכתחילה להקפיד כדעת המחמירים, אלא שלימדו זכות על המקילים בסברות אלו, ולכן הורו שלא להעיר להם (דעת קדושים כז, ט; מחשבות בעצה א).
הלכה למעשה שכל התפילין יהיו על מקום השיער
למעשה, מכיוון שדעת רבים שכל התפילין צריכים להיות על מקום השיער, ואם אפילו מקצתן אינו על מקום השיער לא קיים את המצווה וברכתו לבטלה, יש להחמיר ולהקפיד על כך. מכיוון שבכל יום מהדקים את הרצועה סביב הראש, הרצועה נמתחת ומתארכת מתוך הקשר, והתפילין נוטות להישמט לצד המצח. לכן צריך לבדוק את מצב הרצועות אחת לחצי שנה או שנה. ככלל, עדיף שהרצועה תהיה קצרה יותר, כדי שאם תימתח מעט עדיין יהיו התפילין במקומן (משנה ברורה כז, לג).
***
