מעבר לכל הבשורות או המהלכים שיצאו ממנו, ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון – שכלל גם פגישות אינטימיות עם הנשיא דונלד טראמפ ועם בכירי הממשל – הוא שיא נוסף של התקדמות וקרבה ביחסים בין ישראל לארצות הברית.
ברמה המעשית, אין ספק שהמהלך שטראמפ מנסה להוביל הוא מהלך שיכלול גם את סיום המלחמה, אבל עם אלמנטים נוספים כמו הרחבת הסכמי אברהם, כשהדיון על סוריה עלה בשיחות בין נתניהו לבין טראמפ במקביל למדינות נוספות. מטרת העל של טראמפ היא לנצל את הסיטואציה שנוצרה במזרח התיכון – גם כתוצאה מהמלחמה שניהלה ומנהלת ישראל בצפון ובדרום, וגם בעקבות העימות עם איראן – וליצור תמונה אזורית חדשה.
עם זאת, הפגישה השנייה של נתניהו וטראמפ השבוע עסקה בעיקר בנושא עזה. אחריה לא נמסרו הצהרות רשמיות, וגם בפתיחתה לא ניתנה לעיתונאים הזדמנות לשאול שאלות, אבל ראש הממשלה מסר הצהרה ובה ציין: "התמקדנו במאמצים לשחרור חטופינו. אנחנו לא מרפים מזה לרגע, וזה מתאפשר בגלל הלחץ הצבאי שמפעילים חיילינו הגיבורים. לצערי, המאמץ הזה גובה מאיתנו מחירים כואבים של נפילת טובי בנינו, אבל אנחנו נחושים להשיג את כל יעדינו: שחרור כל חטופינו – החיים והחללים כאחד – וחיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, ועל ידי כך להבטיח שעזה לא תהווה יותר איום על ישראל. נפתחות כאן הזדמנויות להרחבת מעגל השלום, הרחבת הסכמי אברהם. אנחנו עובדים על זה במלוא המרץ".
בהצהרה אחרת שמסר לאחר פגישות בקונגרס הוסיף ראש הממשלה: "החיילים הישראלים נלחמו כאריות. זה שינה את האזור, ויש הזדמנויות לשלום שאנחנו מתכוונים לנצל. עדיין צריך לסיים את העבודה בעזה ולחסל את חמאס. לעזה חייב להיות עתיד אחר. אני מקווה שנחצה את הקו לעסקת חטופים".
גורם מדיני בכיר ציין במהלך הביקור כי ישראל תעמוד על כמה תנאים כדי להגיע להפסקת אש, ולא שלל את האפשרות שישראל תנהל גם את המערכת האזרחית בעזה בשלב ראשון ביום שאחרי: "בעזה צריכה להיות מערכת שלטונית שמנהלת את החיים. אולי אנחנו נהיה אלה לתקופה מסוימת, לא צריך להיבהל מזה. אם לא נהיה שם בשלב הראשון, אין להיות בטוחים שנוכל להעביר את השלטון למישהו אחר".
הגורם העריך שגם אם ישראל תנהל את השליטה, ייתכן שיפעלו מטעמה גורמים בשטח שאינם ישראליים: "המערכת השלטונית בעזה תנוהל על ידי פלשתינים. יהיו שם פלשתינים, בוודאי – אבל לא תהיה שם הרשות הפלשתינית. הרשות לא תנהל את רצועת עזה".
כשנשאל על התנאים להפסקת המלחמה, השיב: "התנאי העיקרי וההכרחי הוא שלא יהיה חמאס בעזה. חמאס חייב להיות מפורק מנשקו, עזה חייבת להיות מפורזת, ואת מנהיגי חמאס צריך להגלות". לדבריו, "כוח אחר ישתלט על השטח וימנע שימוש בנשק. צה"ל בכל מקרה יהיה שם כדי לסכל כל איום. ישראל תהיה אחראית על הביטחון בעזה".
הבעיה העיקרית, לדברי הגורם, היא העובדה שישראל פועלת מול ארגון טרור שאי אפשר לדעת אם בכלל ירצה להשיב את כל החטופים בכל מסגרת שהיא: "המתווה של ויטקוף אומר – 'נשחרר שמונה חטופים, ואז עוד שניים, ואת היתר, אם נגיע להסכמה, תקבלו. אם לא – אלוהים גדול'. חמאס גם רוצה שישראל תצא מכל הצירים ברצועה, וציר מורג – שישראל מתעקשת בשיחות להישאר בו ובמרחב רפיח – הוא ציר חשוב".
לחץ על קטאר
רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר בכירה במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר ליחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, מעריכה שהמסקנה העיקרית היא שארצות הברית דוחפת לסיים את המלחמה בעזה, אבל קשובה מאוד לתנאים שמציבה ישראל.
"ארצות הברית חותרת לסיום המלחמה, לשחרור החטופים ולמימוש יוזמת טראמפ לעזה, הקוראת לעידוד הגירה של עזתים. ישראל חייבת להמשיך לפעול נגד מערך התת־קרקע ברצועה, שרק השבוע גבה מחיר כבד מחיילי צה״ל, עם נפילתם של חמישה חיילים בבית חאנון בעקבות מארב מתוכנן של מחבלים שככל הנראה יצאו ממנהרה. עלינו לעמוד על הקווים האדומים שלנו ביחס להגנת גבולותינו ולשמירה על הנקודות האסטרטגיות הביטחוניות בתוך הרצועה. עלינו להמשיך ולנתב את האוכלוסייה לאזורים הומניטריים מוגדרים וכך לבודד אותם מפעילי חמאס, וזה יאפשר לישראל לפעול ביתר שאת להכריע את חמאס", היא מסבירה.
האם יש סיכוי שטראמפ יגביר את מעורבותו הישירה כדי ללחוץ להגיע להסכם? האם יעשה משהו שישראל מתקשה להסכים לו?
"לדעתי למדנו מהאירועים האחרונים במזרח התיכון שלישראל יש יכולת להגיע להסכמות עם ארצות הברית באשר למדיניות הזירות השונות, שכן יש אינטרסים משותפים וראייה משותפת. להערכתי, ארצות הברית תפעיל לחץ גם על קטאר שתלחץ על חמאס חו״ל להתגמש. לארצות הברית יש כמה מנופי לחץ, גם על ישראל וגם על קטאר, לחתירה לסיום המלחמה, גם בעקבות התקיפה באיראן שמשרתת את האינטרסים של שתי המדינות ושהיא צעד משמעותי מצד ארצות הברית להגנה על בנות בריתה.
"להערכתי, נראה רצון ולחץ אמריקניים לחתור להגעה להסכם הפסקת אש כמה שיותר קרוב לתנאים שמקובלים על ישראל, ולכן ויטקוף נוסע לקטאר, כדי להביא עסקה. השאלה העיקרית כאן היא אם חמאס בעזה ייענה לדרישות, גם במידה שישראל תתגמש בחלק מהנושאים".
ככלל, האם אנחנו מרסנים את עצמנו לפעמים יותר מאשר טראמפ מעוניין? טראמפ היה מאפשר משהו כמו החלת ריבונות בהסכמה שבשתיקה – אבל הוא בעצם מצפה מישראל שתיזום ולא תחכה לאישור?
"לגבי הריסון – ייתכן בפן הצבאי, למשל עם אמירתו בעניין פתיחת שערי הגיהינום על חמאס. מצד שני, הנשיא התבטא מספר רב של פעמים ואמר שאנשים רבים מדי מתים במלחמה ושיש להביא לסיומה. בפן המדיני, איני חושבת שהנשיא היה מעוניין שישראל תנקוט מדיניות חד־צדדית וללא תיאום עם ארצות הברית. ייתכן שבמסגרת הסכמים עם מדינות האזור והרחבת הסכמי אברהם נראה גם הודעה על הכרה בריבונות ישראל, אך אין כל רצון אמריקני לפעולות חד־צדדיות כאלה".
לגבי איראן, היינו יכולים להבין משהו שונה מהעמדה עד כה? נראה שהנשיא להוט להגיע להסכם איתם – אבל מצד שני הוא נתן גיבוי והוביל מתקפה על מתקני הגרעין.
"הנשיא טראמפ מקווה להגיע באמצעים מדיניים להסכם עם איראן שיבטיח שלאיראן אין תוכנית גרעין. טראמפ אמר בהתייחסותו כי הוא נענה לבקשה של איראן להיפגש למשא ומתן – אבל עדיין משאיר את האופציה הצבאית על השולחן. כלומר זו אותה מדיניות שהייתה עד כה ביחס לאיראן. הנשיא טראמפ כזכור נתן להם 60 יום להגיע לעסקה חדשה, וכשזה לא קרה – פעל צבאית.
"לכן גם כאן אני רואה אותה מדיניות – יש רצון וניסיון להגיע להסכמים, אך אם לא יצלחו, קיים האיום שגם מומש כי ארצות הברית תפעל צבאית, או לכל הפחות תגבה את ישראל בפעולותיה".
בכיר אמריקני אמר שייתכנו מהלכים בנוגע להסכמי אברהם, אבל רמז שהסיפור עם סעודיה עוד רחוק. אנחנו יכולים לנסות להבין באיזה אופן חותר טראמפ, בשלב הזה, להרחיב את הסכמי אברהם?
"ראינו את השגריר האמריקני ברק בלבנון, את השיח מול סוריה, את הסרת הסנקציות מעליה ואת הסכמתן של מדינות באפריקה, לרבות סומלילנד ואף אינדונזיה, לקלוט פלשתינים מעזה. להערכתי הסכמי אברהם יורחבו תחילה מול חלק מהמדינות".
אפילו טראמפ התרגש
האם אפשר להבין שאחרי היד החזקה שהפגין נשיא ארצות הברית כלפי איראן, הדינמיקה הבין־לאומית כעת היא שהעולם מתחיל ליישר קו עם טראמפ? או שהדרך לשם רחוקה?
"תלוי איזה חלק של העולם. רוסיה וסין עדיין פועלות באופן עצמאי, ויש לומר בניגוד ללחצי טראמפ ולרצונותיו. אנחנו עומדים בפני העמקת שני הצירים המנוגדים במערכת הבין־לאומית, כאשר מדינות כמו ישראל, אוקראינה ומדינות ערב המתונות ילכו עם הציר המערבי, ומנגד – איראן, פקיסטן, ברזיל וצפון קוריאה ילכו יחד עם רוסיה וסין ויעמיקו עוד יותר את הקשרים ביניהן. ניתן לראות את זה בא לידי ביטוי בפסגת BRICS שהתקיימה בברזיל, ובה חברות הברית הוציאו הודעת גינוי נגד המלחמה באיראן ובעזה.
"מדינות אסיה ימצאו עצמן במלכוד – מצד אחד סין מאיימת עליהן ולכן יתקרבו לארצות הברית עוד יותר, אך מצד שני לא ירצו לעורר את סין עליהן, ועל כן ינסו לשמור על ניטרליות מסוימת. הנשיא טראמפ מנסה לחזק את הבריתות גם מול יפן ודרום קוריאה, כקונטרה לסין, אך כרגע אנחנו רואים עדיין איום מצד ארצות הברית להטלת המכסים הגבוהים על המדינות הללו, כאמצעי להבאתן לשולחן המשא ומתן. מכסים אלו אמורים להיכנס לתוקף באחד באוגוסט, נראה אם הלחץ יצליח. בימים אלו מתארגנת ברית כלכלית של מדינות אירופה ומדינות אסיה ואוסטרליה נגד לחצי ארצות הברית".
בפגישה הראשונה של טראמפ ונתניהו בארוחת ערב רשמית, הפתיע ראש הממשלה את הנשיא והעניק לו מכתב המלצה לקבלת פרס נובל. לכמה רגעים גם טראמפ, שיודע לשחק היטב את המשחק הפוליטי, נראה מופתע ונרגש.
פינס־פלדמן מסבירה כי המחווה הזאת הייתה משמעותית מאוד, בין היתר כי המהלכים של טראמפ מאותתים שהוא מעוניין מאוד להגיע להישגים כדי לזכות בהכרה הספציפית הזאת. "עצם המועמדות לפרס נובל חשובה בפני עצמה. בפן המעשי – כאשר מדינה מעמידה את הנשיא לפרס בפני הוועדה, זה מתניע את התהליך. בפן אישי, אני סבורה כי הנשיא טראמפ מעריך מחוות כאלו, והוא יזקוף זאת לזכותנו גם בעתיד".
אבל יש רובד נוסף שבו ניתן לראות את מכתב ההמלצה: "מבחינה בין־לאומית יש כאן אמירה חזקה – ישראל ניצבת לצד ארצות הברית ולצד מאמצי השלום, בכך שאנחנו מוקירים את פעילות הנשיא אנו למעשה מאותתים לכולם כי פנינו ופני ארצות הברית למזרח תיכון חדש – של שלום ושותפויות ולא של מלחמות".
אין ספק שבכל יום שעובר נראה שישראל מתקרבת לנקודת הפסקת האש ולשאלה הגדולה: האם אחריה, אם לא ישובו כל החטופים, היא תוכל להמשיך את הלחימה בעזה מבלי לספוג ביקורת מארצות הברית? כלי תקשורת ערביים דיווחו השבוע שהנשיא טראמפ מתכוון לתת ערבות אמריקנית לכך שישראל לא תחזור ללחימה עצימה, לאחר 60 הימים שנקבעו להפסקת אש במתווה ויטקוף. בישראל מעדיפים שהדברים יישארו עמומים יותר, בעיקר מתוך ההבנה שחמאס אינו מעוניין בעסקה כוללת למרות הלחץ האמריקני. אבל השאלה היא עד כמה ילחץ טראמפ לכיוון הפסקה מוחלטת של המלחמה, ועד כמה נתניהו יהיה מוכן לריב איתו על כך.
ניכר שנכון לעכשיו יש תיאום והבנה ברמה הכי קרובה בין הצדדים, אבל בירושלים יודעים היטב שבסופו של דבר ההחלטות באשר לעתידה של ישראל צריכות להתקבל בעיקר מתוך השיקול והאינטרס של מדינת ישראל, ביטחונה ועתידה.
