לאורך כל חודשי המלחמה עלה שוב ושוב הצורך הדחוף בניתוק אוכלוסיית עזה משליטתו של ארגון הטרור חמאס.
במערכת הביטחון ובדרג המדיני הבהירו כי הכרעת חמאס תהיה חייבת לכלול גם את מיטוט שלטונו האזרחי. בעקבות זאת עלה רעיון הקמתה של עיר הומניטרית חדשה בדרום הרצועה, שתשמש מרחב הומניטרי בטוח לאוכלוסייה העזתית, תוך דאגה לצרכיה והפרדתה מחמאס.
שר הביטחון ישראל כ"ץ חשף לפני כשבועיים כי ישראל אכן מתכננת להקים עיר הומניטרית כזו מדרום לציר מורג, באזור העיר רפיח שבדרום הרצועה. על פי המודל, העיר ההומניטרית תהיה מתחם אוהלים גדול עם תשתיות בסיסיות ומבני קבע, והיא עתידה לאכלס יותר מחצי מיליון בני אדם שיפונו מאזורי המלחמה. מטרתה כאמור להפריד בין האוכלוסייה העזתית לבין מחבלי חמאס, והכניסה אליה תתבצע באמצעות נקזים שבהם יעברו הנכנסים בידוק מוקפד, כדי לוודא כי אין מדובר בפעילי חמאס. לאחר מכן תיאסר יציאתם. זאת ועוד, לאחר פינוי האוכלוסייה משטחים בצפון הרצועה, תיסלל הדרך להטלת מצור אפקטיבי על מחבלי חמאס והכרעתו.
השבוע, במהלך דיוני הקבינט המצומצם בנוגע לדרכי יישום התוכנית, נחשפו חילוקי דעות חריפים בין השרים לדרג הצבאי. בכירי המערכת הצבאית הציגו למשתתפים את התוכנית שגובשה. על פי הפרסומים הביעו בכירי הצבא את הסתייגותם וציינו כי הזמן שיידרש כדי להקים את המרחב ההומניטרי מוערך ביותר משנה, ועלות ההקמה עומדת על עשרות מיליארדי שקלים. הדברים עוררו דיון סוער בין הצדדים. נתניהו זעם והורה לרמטכ"ל להציג אפשרות זולה, יעילה ומהירה יותר. בהמשך השבוע (שלישי) נערך עוד דיון לבחינת אופציות נוספות שעל הפרק, והשרים אף עודכנו על התקדמות בדרך לעסקה לשחרור חטופים. למרות הסתייגויות הדרג הצבאי, גורמים בכירים המעורים בפרטים, ששוחחתי עימם, משוכנעים כי מדובר בתוכנית שבכוחה לשנות את המציאות בעזה ולערער את שלטון חמאס, וכי יש לכפות אותה על הדרג הצבאי.
"דיונים על פרישה מהממשלה"
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, השרה אורית סטרוק, חברת הקבינט המדיני־ביטחוני, מפרטת את הנחיצות הרבה בהקמת העיר ההומניטרית: "המרחב ההומניטרי מאפשר לנתק את האוכלוסייה מחמאס, ובכך להתקדם משמעותית למימוש מטרת המלחמה שהוגדרה כהשמדת היכולת השלטונית של חמאס. זה גם מאפשר למנוע ממחבלי חמאס כל סיוע הומניטרי ובכך להביא לקריסתו המהירה, ללא שום הרעבה של האוכלוסייה העזתית", היא מצביעה על ליבת הדברים, "לעומת זאת, הזרמת הסיוע בשיטה הקיימת היום מחזקת מאוד את חמאס, גם צבאית, גם כלכלית וגם שלטונית, ויוצרת 'מעגל שוטה' שבמסגרתו ביד האחת אנחנו מנסים לחסל את חמאס, וביד השנייה אנחנו מחזקים אותו".
האם התוכנית כבר הייתה כלולה במבצע 'מרכבות גדעון'?
"הקבינט קיבל את תוכנית 'מרכבות גדעון' בתנאי ועל דעת כך שתוכנית ההפרדה ההומניטרית תוטמע לתוכה".
דווקא בשל כך, השרה סטרוק מוטרדת ביותר מהעיכוב המתמשך ביישום החלטת הקבינט להקמת העיר. "מלכתחילה הסכמנו לקבל את מבצע 'מרכבות גדעון', שהוא מבצע חלקי כי הוא משאיר בחוץ 25 אחוז מעזה, בתנאים מסוימים. ואם למישהו 25 אחוז נשמע מעט, אז כדאי שישים לב למרחק הקצר של ה־25 אחוז האלה מיישובי דרום הארץ. אנחנו מדברים על העיר עזה, על מחנות המרכז ועל חלק מח'אן יונס, אזורים שלכתחילה מבצע 'מרכבות גדעון' הוציא מיעדיו, וזה בעייתי מאוד. ולמרות זאת הסכמנו לאשר את המבצע, בכפוף לכך שתוכנית ההפרדה ההומניטרית והטלת המצור תצא לפועל. וזה לא קרה", היא קובלת.
"בעקבות כך, גם בצלאל וגם אני יצאנו בביקורת נוקבת. קבינט יכול לשבת, לדון ולקבל החלטות, אבל בסוף יש שני אנשים שתפקידם הוא לוודא שמה שהקבינט החליט זה בדיוק מה שגורמי הביטחון לכל סוגיהם מבצעים – ראש הממשלה ושר הביטחון. אחרת אנחנו גמרנו להיות מדינה והפכנו להיות שלטון צבאי. אנחנו מכבדים, מוקירים ומעריכים מאוד את קציני צה"ל ואת כל ראשי מערכת הביטחון, מקשיבים להם ושוקלים בכובד ראש את הכיוונים שהם מציעים, אבל בסוף הדרג המדיני והנבחר הוא שצריך להחליט, וצה"ל צריך לבצע".
אם זה נכלל במבצע, אז למה רק עכשיו? הרי לטענתכם זה אקוטי להכרעת חמאס.
"אני מסכימה שזה אקוטי, אני מסכימה שזה חשוב, ומה שצריך לעשות זה לוודא שהצבא באמת עושה את מה שהדרג המדיני החליט. לוודא שהרמטכ"ל מיישם את התוכניות שנקבעו, או שלחלופין יביא תוכנית אחרת שמאפשרת את מימוש מטרות המלחמה. כי המטרות הן מטרות הכרחיות, ואנחנו לא נוותר עליהן בשום אופן", היא מתעקשת.
"ועל גבי זה יש להוסיף גם את סוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי והחלטת הקבינט שהייתה לפני שבועיים. אנחנו התנגדנו לסעיף הראשון בהחלטה, שאומר שעד להקמת המרחב ההומניטרי ימשיכו להזרים סיוע גם לאזורים שבשליטת חמאס בשיטה הישנה והרעה, שמביאה את הסיוע היישר לידי חמאס", אומרת סטרוק, "אנחנו לא הסכמנו להצביע בעד זה ודרשנו שלכל הפחות יקימו עוד מרכזי חלוקה. אומנם מרכזי החלוקה הם לא הפתרון האופטימלי, אבל הם בוודאי פתרון טוב יותר מהפתרון של המשאיות שמגיעות ישירות לחמאס. אני פניתי כבר, ואני אמשיך לפנות לחברי הקבינט, כדי להציע להם לשנות את הצבעתם לגבי הסעיף הזה של הכנסת הסיוע ההומניטרי, כי בעיניי מדובר בסעיף חמור ביותר".
השרה סטרוק מזהירה כי התוכנית שעל הפרק לשחרור חלקי של חטופים והפסקת אש בעזה, יחד עם הגברת הסיוע, היא מסוכנת. "הכנסת סיוע לרצועה מזרימה חמצן וכוח לידי חמאס, באופן שאחר כך ייקח הרבה יותר זמן עד שהכלי הזה של ההפרדה ההומניטרית שאנחנו חותרים אליו ישפיע עליו, כי תהיה לו הרבה סחורה במחסנים".
את טוענת שבזה למעשה נאריך את המלחמה ונאבד זמן יקר, שאולי אין לנו?
"בדיוק. ויותר מכך, יש קווים אדומים, שראש הממשלה בעצמו קבע אותם, והם: קודם כול, לא יוצאים בשום אופן מציר מורג. דבר שני, ההחלטה להפרדה הומניטרית, שלא מפסיקים את יישומה גם במהלך הפסקת האש. וכמובן, הקו האדום השלישי, שאנחנו לא מסיימים את המלחמה בלי הכרעת חמאס. אז מהקו הראשון והשני עולה חשש שראש הממשלה מוכן לסגת, אחרי שהוא בעצמו קבע את הקווים האדומים האלה והתחייב עליהם בפני עם ישראל והתחייב לחיילים – וזה בעייתי מאוד".
אבל אתם בקבינט, אתם אמורים להשפיע, לא?
"אנחנו מיעוט בקבינט. יש לנו כמה דרכים להשפיע. דרך אחת היא לשכנע, ואני חושבת שעשינו לא רע בשכנועים כאלה עד היום, כמו למשל ברעיון ההפרדה ההומניטרית, שאנחנו אלה שהגינו אותו בהתחלה, והוא הפך להיות תוכנית של הקבינט כולו. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו מצליחים להשפיע מתוך שיח בתוך הקבינט. דרך נוספת להשפיע היא להביא רעיונות חדשים ושונים ולהציב כל מיני תנאים כאלה ואחרים כתנאי שלנו, ולפעמים גם דרך הדברים האלה אנחנו מצליחים להשפיע לא מעט. ותמיד יש כמובן גם הכלי של הפרישה".
איום פרישה עומד כרגע על הפרק?
"אנחנו בדיונים על האפשרות הזאת. זו דילמה משמעותית. בעיניי לפחות זה ברור, חד וחלק אנחנו לא נישאר בממשלה אם חלילה ישראל עוזבת את עזה בלי שמומשו מטרות המלחמה. זה קו אדום שאני חושבת שאנחנו לא נחצה אותו בשום פנים ואופן", היא מתחייבת, "כל מה שבאמצע נמצא כעת בדיונים, ואין בשלב הזה החלטה".
עושה רושם שזה אולי בדיונים, אבל שאתם לא לגמרי החלטיים.
"זאת דילמה מורכבת מאוד. בסוף את רוצה להשפיע על מה שקורה שם, ואת גם לא רוצה להגיע למצב שבו כשהממשלה נופלת אז היועצת המשפטית תודיע שמעכשיו מי שמקבל את ההחלטות במלחמה זה הדרג המקצועי בלבד. לכן האחריות היא עצומה, מה שלא נחליט".
מה לדעתך ניתן לעשות עם חוות הדעת של הפצ״רית, שקובעת שיש להכניס סיוע הומניטרי לכל הרצועה?
"זה הכול אותו דבר. הרי יש מספיק חוות דעת מקצועיות רציניות בתחום הדין הבין־לאומי, שאומרות שלא להכניס סיוע הומניטרי לאויב בשעת מלחמה זה מאה אחוז מותר", היא מסבירה, "ויש מדינות שהצבא מנהל אותן. אני חושבת שאנחנו עדיין לא נמצאים במקום הזה. אנחנו לא צבא שיש לו מדינה, אנחנו מדינה שיש לה צבא. וכמו שאמרתי, אנחנו מעריכים מאוד את הצבא, אבל בסופו של דבר מי שמקבל את ההחלטות זה הדרג המדיני, שהוא הדרג הנבחר".
ולאן הדרג המדיני חותר? לאן פנינו?
"אני באמת לא יודעת. אני שומעת מראש הממשלה כל הזמן שחשוב לו מאוד לנצח בעזה, שחשוב לו מאוד לממש את מטרות המלחמה, ושאין מצב שאנחנו יוצאים מהרצועה לפני שהכרענו את חמאס. אני שומעת ממנו כל הזמן, כמעט בכל ישיבת קבינט, שהוא מבין שמכל המלחמה הרב־זירתית הזאת, שאנחנו נתונים בה, יש שתי זירות אסטרטגיות, אחת היא איראן ואחת היא עזה. ראש הממשלה מחשיב את עזה כזירה אסטרטגית, והוא לא מוכן לוותר על הניצחון בה".
"השבת החטופים תלויה בהכנעת חמאס"
גם אלוף משנה במיל' פרופ' גבי סיבוני, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מאמין בחיוניות הרבה שבהקמת מרחב הומניטרי לצורך השגת יעדי המלחמה. פרופ' סיבוני קובל על גרירת הרגליים של ישראל: "הרעיון להקמת מרחב הומניטרי הוא חיוני מאוד, והיה אמור להיכלל כבר במבצע 'מרכבות גדעון'. על פי התוכנית של המבצע, הרעיון היה לפנות את האוכלוסייה ממרחבים שנמצאים בשליטת חמאס, להטיל מצור על המרחבים האלה ולמנוע הכנסה של כל סיוע ומים לשם, וכך להכניע את חמאס", הוא מסביר את הרציונל מאחורי התוכנית, "למעשה מדובר בפינוי האוכלוסייה לשם הגנה עליה, כי אנחנו הולכים להילחם באותו אזור כדי להשמיד את חמאס, ולהעביר את האוכלוסייה למרחב מסודר שיהיה נקי ממחבלי חמאס ובשליטה של צה״ל. מרחב שיספק לאוכלוסייה שתימצא בו מחסה ומזון באמצעות צה"ל או גורמים אחרים".
זה נשמע רעיון כל כך מתבקש למהלכי המלחמה. אז למה זה לא מתקדם?
"כי הרמטכ״ל, מסיבותיו שלו, ואני לחלוטין לא מצליח להבין את זה, שינה ורידד את התכנון המקורי של מבצע 'מרכבות גדעון' ויצר מצב שבו הוא נענה לחוות הדעת של הפצ"רית, שחייבים להכניס סיוע הומניטרי למרחבים בצפון הרצועה שבשליטת חמאס, למרות שחמאס משתלט על אותו סיוע", הוא מלין, "והתוצאה היא שקיבלנו אותו דבר ממה שכבר עשינו שנה וחצי קודם, וחמאס הולך ומתחזק. אז אנחנו מחזקים את חמאס ומתפלאים למה אנחנו לא מצליחים להכניע אותו, ולמה אנחנו לא מצליחים לגרום לו לשחרר חטופים. למה אנחנו מתפלאים כשאנחנו במו ידינו מחזקים אותו?", הוא תמה, "זה כמו לנסות לכבות שרפה כשיש לך בדלי אחד מים ובדלי שני דלק. בוא נראה אותך מצליח ככה לכבות את השרפה".
הדרג הצבאי לא מבין את זה?
"האחריות היא בעיקר על הדרג הצבאי", הוא פוסק, "הדרג הצבאי, אני לא יודע אם הוא מבין או לא מבין, אבל אני יודע שהרמטכ״ל אימץ את חוות הדעת של הפצ״רית והולך לאורה, והוא לא מוכן לקחת אחריות. הוא אימץ את ההפחדות של ניצן אלון שאומר לו: תשמע, כל תזוזה שלך בעזה תסכן את חיי החטופים. אבל הרי אי אפשר לשחרר חטופים מבלי לסכן אותם, ובוודאי לא תצליח לשחרר חטופים כאשר בד בבד אתה מחזק את חמאס. אני לא מצליח להבין את זה. לכן ההפחדות האלה הן כל כך בעייתיות. הרמטכ"ל אייל זמיר פשוט הפך להיות הרצי הלוי, כאילו קיבלנו את אותו הדבר, וזו בעיה קשה מאוד".
ומה בנוגע לדרג המדיני?
"הדרג המדיני מנסה לכפות את דעתו, אבל זה קשה מאוד כשהדרג הצבאי עומד על הרגליים האחוריות, מהלך אימים, לוקח את זה למקומות קיצוניים וזורק מספרים מופרכים. כמה תעלה ההקמה, כמה זמן זה ייקח. משתמשים במושג 'עיר הומניטרית', כאילו אנחנו הולכים לבנות עכשיו את פתח תקווה מחדש. שום עיר, מדובר במתחם כמו המואסי", הוא מחדד, "הרי המואסי הוא מתחם שהוא למעשה מתחם הומניטרי. רק מה הבעיה שלו? שחמאס שולט בו. אנחנו צריכים לשנע את האוכלוסייה למתחם שאנחנו שולטים בו ושמים בו תשתיות מינימליות כמו במואסי. זה דבר שיכול לקום תוך שבועות, לא חודשים. טוענים שזה יעלה עשרות מיליארדים, מאיפה ההמצאה הזאת? נו, באמת. זה אפילו לא יעלה מאות מיליונים".
מה מדינת ישראל צריכה לעשות מחר בבוקר?
"קודם כול מקבלי ההחלטות שלנו, ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט, צריכים לכפות על הרמטכ״ל לממש את התוכנית הזאת, ושלא יספר סיפורים על זמן בנייה או עלויות. מה זאת הבדיחה הזאת? ואחרי שהם כופים את זה על הרמטכ"ל, אם הוא לא מסוגל לממש את זה או לא מוכן לממש את זה, אז בבקשה שיניח את המפתחות. כמובן, יש לזכור שיחד עם פינוי התושבים מאזורים שבשליטת חמאס והטלת מצור על האזורים האלה, כדי שחמאס יפסיק להצטייד ולהתעצם צריך להפסיק להביא לשם סיוע הומניטרי. אם המפקדים של הצבא לא מסוגלים לעשות את זה – אז צריך להחליף אותם. אין פה דרך אחרת. ואם הרמטכ״ל לא מסוגל להביא את התוצאות האלה ולעמוד מאחורי מה שהוא עצמו התחייב לו בתחילת מבצע 'מרכבות גדעון', אז שייקחו לו את המפתחות. אין דרך אחרת. ככה אנחנו לא נצליח להכניע את חמאס, אין סיכוי", הוא מתריע, "אנחנו כל הזמן מתפלאים שאנחנו לא מצליחים לשחרר את החטופים ולהכניע את חמאס, כשאנחנו נותנים לחמאס סיוע הומניטרי ושופכים דלק לתוך המדורה. אני לא מצליח להבין את הפליאה הזאת".
ומה אתה משיב לביקורת שעלתה, שמרחבים סטריליים הם קונוטציה לגטו ולסלקציה? אולמרט האשים שמדובר במחנה ריכוז…
"ישנן אמירות שלא שוות אפילו את האוויר שאני אוציא מהפה, באמת", הודף סיבוני בשאט נפש את הטענות, "זו השוואה לא ראויה ומופרכת בכל קנה מידה. מי שמרחב הומניטרי מעלה לו את הקונוטציה הזאת, אני אשלח אותו לקרוא מעט ספרי היסטוריה, כדי שיבין על מה הוא מדבר. שיפסיקו לבלבל את המוח. הרי את מבינה שזה לא בא ממקום של רדיפת צדק, אלא זה קרדום לחפור בו. הם חושבים לנגח את התוכנית כי הם לא רוצים שהיא תצליח. הם לא רוצים שננצח את חמאס, נקודה. יש אנשים בתוכנו שפשוט לא רוצים שנכניע את חמאס, ולא מבינים שאם לא נכניע את חמאס, גם החטופים לא ישוחררו. זה ההיגיון שלהם. איש איש והגיונו. אנחנו לא צריכים להתמודד עם כל שטות שאנשים אומרים".
האם לשיטתך הקמת מרחב הומניטרי היא הדרך לניצחון?
"חד־משמעית. אני שומע שצה״ל תוקף ומפציץ והורס. זה חשוב, ואנחנו עושים דברים חשובים ברמה הטקטית, אבל זה לא הסיפור האסטרטגי", הוא מסייג, "הסיפור האסטרטגי הוא ההפרדה בין חמאס לאוכלוסייה, באמצעות המרחב ההומניטרי כמובן, הטלת מצור אפקטיבי והפסקת מתן סיוע לחמאס. זה הנתיב הקריטי שצריך לחתור אליו. ואני רוצה לומר שאם נעשה את זה, אנחנו נצטרך להפעיל פחות כוח, אנחנו נוכל לפעול ביתר סבלנות, כי כשאין אוכלוסייה נוכל לפעול בצורה הרבה יותר אגרסיבית וגם זהירה יותר לכוחותינו. בכל הפרמטרים, זו הדרך הנכונה ביותר לישראל בכל מצב. ויפה שעה אחת קודם".
מדברים על עסקה ועל סיום המלחמה, לא פספסנו כבר את הרכבת?
"היינו צריכים לעשות את זה לפני ארבעה חודשים. עכשיו שואלים אם זה לא מאוחר מדי, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. צריך לעשות את זה כבר. ואני רוצה להגיד שאני קורא לציבור להפגין ולהפעיל לחץ ציבורי על הרמטכ״ל שיפסיק לאמץ את העמדות ההזויות של הפצ"רית", הוא מתרעם, "אני אומר לאנשים, תצאו להפגין מול הקריה על אימוץ חוות הדעת של הפצ"רית להכנסת הסיוע. הרמטכ"ל אומר שהוא חייב להכניס סיוע הומניטרי לצפון הרצועה, כי הפצ"רית קבעה שזה בלתי חוקי, וזה לא נכון. הטלת מצור היא כלי חוקי בדין הבין־לאומי. כל צבאות העולם עושים את זה, רק לצה״ל פתאום יש פטנט חדש, כי יש לו פצ"רית הזויה שנותנת חוות דעת הזויה. מבצע 'מרכבות גדעון' התחיל כדי להכניע את חמאס, ואנחנו לא מצליחים להניע שום תהליך. לכן טוב מאוחר מאף פעם, וכדאי שנקים את המרחב ההומניטרי בדרום הרצועה בהקדם האפשרי, אחרת לא נוכל לא להביא את החטופים ולא להכניע את חמאס".
