האם ישראל בדרך לכיבוש הרצועה? מאז שחמאס פרסם את הסרטונים שבהם נראים החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי במצב גופני ונפשי ירוד ביותר, הלב מתקשה לעכל. המראות המטלטלים של חטופינו במחשכים מזכירים ימים אפלים אחרים, והדאגה לגורלם הפכה ממשית. בינתיים חמאס מקשיח את עמדותיו ואף ניתק קשר במשא ומתן, ככל הנראה בעקבות הצלחתו בקמפיין הבין־לאומי של ההרעבה בעזה.
כך או כך, השבוע קיים ראש הממשלה דיוניים ביטחוניים בנוגע לדרכי הפעולה האפשריות במערכה בעזה, בהיעדרה של עסקה. אבל למרות ההבנה כי ישראל ניצבת בפני הכרעה דרמטית בנוגע לגורל המלחמה, הדעות של הצבא ושל הדרג המדיני חלוקות. לעומת ראש הממשלה, שתומך במהלך של כיבוש מלא של הרצועה – כולל באזורים שבהם, לפי ההערכות הצבא, מוחזקים החטופים – הרמטכ"ל זמיר מתנגד באופן נחרץ לכיבוש מלא, ומזהיר מפגיעה ממשית בחיי החטופים ובשחיקת הצבא. תוכנית חלופית שהציגו הרמטכ"ל ובכירי צה"ל בדיון השבוע (שלישי), עיקרה כיתור העיר עזה ומחנות המרכז, וירי אש כבדה על יעדים מעל הקרקע ומתחתיה. לעומתו, ראש הממשלה נתניהו טען בפני הנוכחים כי להערכתו רק שינוי בשיטת הלחימה עשוי להגדיל את הסיכוי לשחרור החטופים. בתום הדיון, שארך כשלוש שעות, הוחלט להביא עוד השבוע לאישור הקבינט המדיני־ביטחוני את התוכנית לכיבוש הרצועה.
"צריך קול אחיד"
בתוך כך, הקריאות לעצירת המלחמה ולשחרור החטופים נמשכות. מנחם קלמנזון, אח שכול וחתן פרס ישראל, שב־7 באוקטובר לחם וחילץ מהתופת יותר ממאה מתושבי בארי, מתריע מפני ההשלכות הביטחוניות הרות האסון לסיום המלחמה בעזה בתנאי חמאס. בפתח דבריו, קלמנזון משתף בזעזוע הרב שחש השבוע כשצפה בסרטונים הקשים של החטופים: "המראה הנורא של החטופים שובר את הלב, מזעזע, מטלטל וגורם לך לשאול את כל השאלות מחדש, אותן שאלות שאנחנו שואלים מהיום הראשון של המלחמה. מה נכון לעשות? מה לא נכון לעשות? איזה ערך עולה על איזה ערך? ולפני הכול אתה פשוט רוצה לעזוב הכול ולהוציא אותם כמה שיותר מהר מהתופת. זה האינסטינקט", הוא משתף בתחושותיו, "הצעקה שעלתה לי מהלב כשראיתי את התמונות הייתה 'עזוב הכול, תשכח מהכול, רק תוציא אותם מהגיהינום'. ואחרי עוד רגע עלו המחשבות, ובמשך שעות הלכתי עם זה".
ומה חשבת?
"שעם כל הזעזוע הגדול שאני חווה, והוא בהחלט קשה ומטלטל, אני צריך לזכור טוב מאוד גם את התמונות האחרות שעולות במוחי מצעדים פזיזים ולא אחראיים שנעשו בעבר".
כמו מה?
"אני זוכר תמונות אחרות של אנשים שנרצחו, למשל התמונה של אחי אלחנן בידיים שלי, נושם את נשימותיו האחרונות, תמונות של הגופות, גברים ונשים, שאני הולך ביניהן בשבעה באוקטובר ומחפש שורדים, התמונה של דודי האהוב מיכי מרק שנרצח בדם קר מול ילדיו על ידי משוחררי עסקת שליט, ותמונת ילדיו היתומים ואשתו חוי, דודתי, שעדיין סוחבת בכל רגע בחייה את הניסיון שלהם לבצע בה וידוא הריגה. עולות כל התמונות שמתחוללות כשמורידים את ההגנות ולא נערכים כמו שצריך מול האויב, וכשחושבים שנדע להתמודד ונותנים לאויב להתחמש", הוא קובל, "אני בקשר עם תושבים משדרות ומהקיבוצים בעוטף במשך כל השנתיים האחרונות, גם אנשים שקוראים עכשיו לעסקה ולסיום המלחמה, ואני שואל אותם: תגידו, אם נחתמת עסקה עכשיו, אתם תחזרו הביתה? עם עסקה שכוללת את כל הדרישות של חמאס – אתם תחזרו הביתה? חלקם עונים בגלוי שלא, וחלקם עונים לי בשקט, כי הם באמת קרועים מול השכן שלהם שחטוף בעזה לבין מה שאנחנו יודעים שתכלול עסקה כזאת. השאלה שחייבת להישאל היא אם במציאות כזאת שהמלחמה מסתיימת היום, אנשים יהיו מוכנים לחזור לעוטף, ואם יחיו שם בביטחון".
בעצם יש כאן דילמה שלא ברא השטן.
"כן ברא השטן, יחיא סינוואר", הוא משיב, "אנחנו בדיוק בנקודה שסינוואר רצה שנהיה בה. הוא רצה שנאכל אחד את השני. הוא האמין בקורי העכביש של נסראללה. ואחר כך אומנם התוודה שהופתע שעם כל המחלוקת וכל הדילמות הבלתי אפשריות, בסוף החברה הישראלית מחזיקה את הסיפור הזה".
קלמנזון מונה את דרישות חמאס כפי שפורסמו: "בכל כרוז שלו, חמאס מתעקש על ארבעה דברים ברורים: סיום המלחמה עם ערבויות בין־לאומיות חזקות שימנעו מאיתנו לחזור להילחם ונסיגה מלאה של צה"ל לגבול 6 באוקטובר, כולל נסיגה מהפרימטר ומציר פילדלפי. הוא דורש גם שיקום מלא של הרצועה, מה שיאפשר לו להתחמש ולהשתקם מחדש, וגם אי פירוז ומסירת הנשק. וזה עוד לפני שאני מדבר על אלפי הרוצחים שישוחררו", הוא אומר, ומציין כי "חמאס חכם, הוא יודע לדרוש בדיוק את הקצה שהוא חושב שהחברה הישראלית מסוגלת לתת. וככל שאנחנו נהיה ברורים במה שאנחנו לא מסוגלים ולא מוכנים לתת לו ויהיה קול אחיד בתוך החברה הישראלית, הוא לא ידרוש דברים שהוא ידע שלא ניתן לו", הוא מבהיר, "דווקא חוסר השיח על המחירים בתוך החברה הישראלית מגדיל את התיאבון של חמאס".
"תסתכלו בעיניים, של כולם"
קלמנזון מבקש לעורר שיח ציבורי על המחירים שישראל מסוגלת לשלם להשבת החטופים ועל אלה שלא, וקורא להגדרת גבולות ברורים בנדון: "הבעיה הכי גדולה היא שלא מתנהל בכלל שיח אמיתי על הגבולות שלנו כחברה וכמדינה להשבת החטופים. הם אומרים כן עסקה, לא עסקה, אבל לא מתייחסים בכלל למהות הדברים. אף אחד לא מוכן לדבר על מה אנחנו לא מוכנים לשלם או לא מסוגלים לשלם. השיח הוא רק אם אכפת לך או לא אכפת לך מהחטופים. אם אתה איתנו או נגדנו. וזה ממש לא צריך להיות השיח. השיח שצריך להיות בתוך החברה הישראלית הוא למשל אם אנחנו מסוגלים לשלם איקס אסירים עם דם על הידיים, כי אנחנו מבינים שיהיו לכך מחירים כואבים בחיי אדם של אזרחים וחיילים.
"אני, בתור מי שאיבד בני משפחה מרצח שביצעו משוחררי עסקת שליט בקיץ 2016, מכיר את המחירים על בשרי", אומר קלמנזון, "יותר מכך, חלק מחברי חוליית הרוצחים שוחררו שוב בינואר במסגרת עסקה לשחרור חטופים. שיהיה ברור, לבני המשפחה של הנרצח זה דבר מאוד קשה ומטלטל. זה עינוי לדעת שאותם מחבלים חזרו לבית ולחיים שלהם בלי לרצות עונש מאסר מינימלי, ודוד שלי כבר לא יחזור. ועם כל זה, אנחנו שמחנו שחטופים חוזרים, אבל יש דברים שאנחנו לא יכולים לקבל", הוא שב ומחדד, "אנחנו לא יכולים לקבל שילד בשדרות יחזור לרוץ למיגונית. אנחנו לא יכולים לקבל שחמאס יחזור לגדרות, ולא יכולים לאפשר לחמאס להתחמש. אנחנו צריכים לדון בגבולות הגזרה שלנו, באומץ לב", הוא מבקש.
"גם האמירה של 'בואו נוציא את החטופים ואחרי זה נחזור להילחם' צריכה להיבחן באמת. הרי חמאס לא פראייר, הוא דורש ערבויות בין־לאומיות. ודבר שני, זה אומר שעוד חיילים ייפלו בנקודות שנצטרך להיכנס אליהן שוב. צריך לשים את הדברים על השולחן", הוא קורא, "20 חטופים הם 20 עולמות מלאים. חשוב לי לומר את זה. אני זה שהיה צריך לחזור להורים שלי ולהסביר להם למה הבן שלהם אלחנן לא חזר. ואני חושב שאין טוב ממני שמבין מה זה רצון לראות בן משפחה שחוזר, ועד כמה מדובר בעולם ומלואו, ומה ההשלכות המטורפות של אובדן כזה על המשפחה וכמה מעגלי אבל וכאב ישנם", הוא נאנח, "ועם כל זה, אנחנו צריכים עכשיו לדון באמת מה אנחנו מסוגלים כחברה לשלם למען עסקה. האם כחברה אנחנו מסוגלים לוותר על שיקולים מדיניים? האם גבולות המדינה וביטחונה ייקבעו על בסיס עסקת חטופים? אנחנו חייבים לעצור ולחשוב על ההשלכות הדרמטיות של עסקה לשחרור חטופים", מבהיר קלמנזון.
"זה לא פשוט לעמוד ולומר את הדברים האלה, אבל אני מכיר גם את מחיר השתיקה. אני מכיר את המחירים כשלא נעמדנו על הרגליים האחוריות ואפשרנו לדברים לקרות. אף אחד לא רצה לפוצץ את המסיבה בעסקת שליט, ועשרות רבות של אזרחים נרצחו. משוחררים של עסקת שליט רצחו בידיים שלהם יהודים, שלא לדבר על סינוואר ששוחרר בעסקה ההיא", הוא מדגיש, "והמלחמה הנוכחית נבנתה סביב התפיסה של אותם משוחררי עסקת שליט, שאם יש לנו חטופים אין לישראל ברירה אלא להיכנע ולשלם מחירים. מה לעשות, אנחנו לא יכולים להמשיך לטפח את נקודת התורפה הזאת. וכמו שאתם דורשים וצועקים לכולם להסתכל בעיניים של אביתר ורום, תסתכלו גם בעיניים של הנשים, הילדים, ההורים והאחים של הלוחמים שנפלו, תסתכלו בעיניים של התושבים בעוטף ושל הנרצחים העתידיים. אנחנו לא יכולים להמשיך לשהות בהווה ולשכוח את העתיד".
מה אתה משיב לטענה שברגע שנפקיר חטופים, החוסן הלאומי שלנו והערבות ההדדית שלנו ייפגעו?
"הערבות ההדדית כשמה כן היא. היא הדדית. היא הדדית גם לאנשים אחרים שהם לא החטופים. ובשביל זה נועדה השאלה איך הדברים יקרו. אני כמובן מקווה שנצליח להוציא את כולם. אני מתפלל ומייחל לכך, אבל אני לא מוכן להפקיר את העתיד של כולנו, להפקיר את תושבי העוטף, הקיבוצים, המושבים והערים. ומה לגבי מאות החיילים שייפגעו בסבב הבא שבוא יבוא? המחשבה שזה לא יקרה שוב זו התפיסה של 6 באוקטובר, וכל איש צבא יודע שקו ההגנה לעולם ייפרץ. לכן צריך לזקק בינינו מה אנחנו לא מוכנים לשלם ומתי לא נתמוך בזה מקיר לקיר. אין שאלה אם צריך להוציא אותם, אבל ה'איך' חייב לעבור דרך השאלות הללו. אנא תסתכלו בעיניים, בעיניים של כולם".
לסיום דבריו, קלמנזון מבקש לציין כי "החוסן של החברה בישראל תלוי לא רק בתוצאה הסופית אלא גם בדרך שהגענו אליה, ואם זה יהיה מתוך חוסר אמון הדדי אז חוסר האמון יעמיק, ולא חשוב איזה צד יגבר. אבל אם זה יהיה מתוך שיח, אז התוצאה תצא מאוזנת יותר והאמון יגבר".
"מדינה לא יכולה לקבל כאלה דרישות"
גם תת־אלוף במיל' אביגדור קהלני משוכנע כי במצב הדברים כיום, מדינת ישראל חייבת להמשיך במלחמתה בחמאס ולא לעצור: "אם התנאים האחרונים שחמאס הציב הם הכרזה על מדינה פלשתינית, שבע שנים של הפסקת אש עם ביטחונות של כל אומות העולם, כסף חופשי לבנות את עזה מחדש ושלטון חמאס – אז אין מה לעשות, אנחנו חייבים להמשיך במלחמה. עם כל הכאב, מדינת ישראל לא יכולה להתאבד ולהעניק להם מדינה פלשתינית, שיקום הרצועה והבטחה שציר פילדלפי יהיה פתוח. התנאים האלה לא משאירים למדינה נורמלית שום אפשרות לקבל את הדברים. מדינה לא יכולה לקבל כאלה דרישות ולא לדאוג לעתיד שלה. לכן אני חושב שעוד לחץ כזה או אחר יכול להיות שיביא שינוי במשא ומתן מול חמאס, אבל בעיקרון אם אלה התנאים שלו – צריך להמשיך את המלחמה בכל הכוח".
ומה עם החטופים?
"בואו לא נשלה את עצמנו. אני כבר אומר את זה שנה שלמה, חמאס לא ישחררו את כל החטופים. לצערי, אני מאמין שחמאס לא ייתנו את כל החטופים. הם רק משחקים את המשחק. ומה שחשוב כרגע זה עתידה של מדינת ישראל", הוא מחדד, "כמובן צריך לעשות הכול כדי למצוא את החטופים. אני מעריך שאם יחליטו להיכנס לתוך העיר עזה ולעומק השטח, אז ייכנסו גם למנהרות ויעשו כל מיני דברים שמדינת ישראל יודעת לעשות כדי לשחרר אותם, עם מודיעין כזה או אחר. אבל אתה לא יכול בשום אופן לעצור הכול ולהסכים לדרישות חמאס, כי אם תיעתר לדרישות של ארגון הטרור, אז מה עשינו? 900 חיילים נהרגו ועוד מאות אזרחים, ומה עשינו אם כך?".
מה אתה עונה לאנשים שאומרים שעכשיו נעצור את המלחמה כדי להציל את החטופים ואחר כך נחזור להילחם?
"זה לא יעבוד. זה לא יקרה. חמאס דורש ביטחונות בין־לאומיות, וזה אומר: קהיר, קטאר, רוסיה, בריטניה, צרפת וארצות הברית. הוא דורש שאנחנו נתחייב שלא ניכנס לרצועה במשך שבע שנים. יש פה דברים שהם בלתי אפשריים מבחינתנו. מאות חיילים נהרגו על מנת להציל את החטופים, ואנחנו מוכנים לסכן עוד חיילים רק כדי להציל אותם, אבל אי אפשר שמדינה תתאבד".
איך אתה מסביר שעוד מעט שנתיים שאנחנו נלחמים בעזה, וחמאס רק מקשיח עמדות והדרישות שלו גדלות?
"אם לא היו חטופים, המלחמה הייתה נגמרת תוך חמישה חודשים. רצועת עזה היא לא שטח גדול. מדובר ב־47 קילומטרים על חמישה קילומטרים בסך הכול, אז אם לא היו חטופים המלחמה כבר הייתה נגמרת. לאורך המלחמה אנחנו הולכים בזהירות בגלל החטופים, וזה בסדר, ככה צריכה לנהוג מדינה הומנית שדואגת לילדיה. אבל מצד שני, הגענו למצב שבו שמים לנו אקדח על הרקה ואנחנו אומרים: 'טוב, תלחצו…'. זה לא מתקבל על הדעת", הוא הודף את הקריאה לעצירת המלחמה, "אנחנו לא יכולים להפקיר את הביטחון הלאומי שלנו. צריך ללכת ולחפש שיטות אחרות לשחרור החטופים אבל גם להכריע בשדה הקרב", הוא פוסק, "לא יכולה להיות מציאות שחמאס ימשיך לשלוט שם, לא יכול להיות שהתחמושת תיכנס לשם. במקרה כזה עוד שנתיים או שלוש שנים יהיו לנו לא 900 הרוגים אלא 3,000 הרוגים, יהיו ברצועה מצבורי רקטות ואלפי כטב"מים, ולא נוכל להיכנס ולטפל באיום נגדנו, כי העולם יעצור אותנו".
ולכן, כשאתה שומע את ראש הממשלה אומר שנכבוש עכשיו בכל הכוח, אתה מבין את הצורך?
"כן, בהחלט. זו החלטה כואבת, אבל מנהיגות לאומית חייבת לקבל את ההחלטה מתוך הבנה מה כרגע חשוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני מבין את ההחלטה והשלכותיה. זה כואב מאוד. זה מעלה דמעות. הרי כולנו מזועזעים מהסרטונים שראינו השבוע, אבל אני מבין את הצורך האסטרטגי בהכרעת חמאס".
