רגע לפני שהחנויות יתמלאו בשוקולדים ובפרחים, בואו לא נשכח את המובן מאליו: ט"ו באב תשפ"ה אינו דומה לאף יום כזה שהיה לפניו. אולי רק לט"ו באב תשפ"ד. בחוץ חם אש, בתוך המנהרות מתייסרים אהובינו, ובחזיתות נלחמים מיטב בנינו. למי יש כוח לצאת ולחולל בכרמים. מי בכלל רוצה לשיר סרנדות של אהבה.
ט"ו באב מסמל את האהבה הבוסרית והמרגשת. אבל דווקא השנה – במיוחד השנה – חשוב לדבר על אהבה של משפחה. הדבר הזה שמגיע אחרי שמורידים את השמלה הלבנה והחליפה המחויטת ומתחילים להתגלגל עם החיים עצמם.
משפחה היא אהבה עמוקה ויומיומית, כזו שמכילה את השמחות והקשיים, ההצלחות והכישלונות, ומאז שבעה באוקטובר היא מכילה גם את הפחדים, השחיקה, החרדות, הסבבים והחיים בצל אי הוודאות. אהבה בתקופת חרבות ברזל נבחנת במבחן המציאות, והיא מגלה על כולנו אמת פשוטה: המשפחה הישראלית היא הבסיס לכול. היא הדבר האמיתי. היא נקודת החוזקה והחולשה שלנו גם יחד. לכן, הדרך לניצחון המוחלט נמצאת בתוך התא המשפחתי הפרטי והכללי. משפחה מתפקדת היא קו הגנה ראשון מול הפחד, הטראומה, אי הוודאות הכלכלית וחוסר השליטה. חיזוק המשפחה אינו עניין פרטי. בימים אלו מדובר בתשתית של יציבות לאומית.
נתונים רשמיים של צה"ל מגלים כי עוד בשנה הראשונה למלחמה גויסו כ־300 אלף אנשי מילואים. בממוצע כל חייל מילואים שירת כ־61 ימים. כ־45 אלף חזרו מפטור לשירות מילואים. כ־19 אחוזים מהמשרתים אלו משרתות. מאז עברה עוד שנה, וכולנו מכירים את המספרים ואת הלוחמים שיצאו למאות ימים וחייהם השתנו. סיור מהיר בקבוצות פייסבוק של נשות מילואים מגלה את הסיפורים על בני הזוג שחזרו אחרת. עמוסים במראות קשים, כואבים על אלו שלא ישובו, מתמודדים עם חברים פצועים.
הנתונים האלה מחייבים אותנו לזכור ולהזכיר כי השיח על אהבה, גידול ילדים, זוגיות והתמודדות משפחתית הוא לא פחות חשוב מהשיח החשוב על ביטחון, כלכלה וחינוך, והוא זקוק בימים אלו לבמה מחודשת. זה הזמן לדבר על אהבה שנבנית מתוך משבר, על זוגיות שמאפשרת מרחב. זה הזמן ללמוד על שמירת הקשר דווקא כשאין כוחות. זה הרגע לדון בחשיבות חינוך הילדים מתוך ביטחון בחוסן של ההורים שלהם. דווקא בתקופה שבה אין תשובות פשוטות, אפשר להציע לכל הפחות בית שמדבר, מחבק, מציב גבולות ומקשיב. זו לא נוסחת קסם, אבל זו התחלה של ריפוי.
במציאות של השנתיים האחרונות, המשפחה המורחבת והקהילה העוטפת מוכיחות שהן עוגן חברתי, ולעיתים הן הגורם המשמעותי בשיבה לחיי שגרה. בשל כך חיזוק הקשרים הללו הוא חלק מחיזוק המוגנות. השנה לצערנו נוספו עוד אלפי משפחות לשכול ולכאב. זה רגע שבו משמעות המילה 'משפחה' מתחדדת. לא רק במובן הביולוגי, אלא גם כקהילה תומכת, כחיבוק של עם שלם.
ט"ו באב תמיד סימל התחדשות: תחילתה של עונת שידוכים, פתיחת השער לחיים חדשים. דווקא עכשיו, כשכולנו מותשים, הוא מזמין לחשוב מחדש: מה נרצה לשמר מהמשפחה שלנו, איך תיראה הקהילה שלנו ביום שאחרי ואיפה יש לכולנו רגע אחד של חסד והזדמנות לשנות ולתקן, להוסיף קומה נוספת של חיים מתוך קושי ולהבטיח לכולנו עתיד בהיר יותר. ובסוף הדרך, אולי כבר בט"ו באב הבא, נחזור כולנו ללבוש לבן ולהתפלל לטוב.
הכותבת היא יושבת ראש תנועת 'אמונה' – נשים דתיות ציוניות
