בפתח הדברים ברצוננו להבהיר שאנו מעריכים מאוד את פועלם של רבני מכון פוע"ה ככלל והרב אריה כ"ץ בפרט. עזרתם למשפחות רבות בישראל להביא ילדים לעולם ראויה להערכה גדולה.
ולגופם של דברים.
1.
ההיבט ההלכתי: הרב אריה כ"ץ כתב כי נטילת הזרע מהחלל והשימוש בו אינם אסורים במקרה של הסכמה מפורשת, לפחות לפי דעות מסוימות, על אף שהדבר אינו מומלץ. כמקור לדבריו הפנה למאמרו של הרב ליאור שגב בתחומין מד.
המעיין במאמרו החשוב של הרב שגב יראה כי הוא הציע היתר הלכתי ללקיחת הזרע במקרה של הסכמה (סוגיית ניוול המת), אך כלל לא עסק בשימוש בזרע ובנושאים ההלכתיים הכרוכים בו (איסור ההנאה מן המת, וההפריה לפנויה). ניתן לקרוא עליהם במאמרנו בתחומין מד. איננו מכירים אף פוסק בעל שם שהתיר לקיחת זרע לאחר מיתה והפרייתו לפנויה. בין גדולי ישראל שאסרו זאת נמנים הגרש"ז אוירבך והרב מרדכי אליהו, וייבדלו לחיים טובים גם הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב אשר וייס והרב יגאל שפרן.
2.
מדיניות נכונה: הרב אריה כ"ץ הציג את הדברים כך שהמצב היום פרוץ לחלוטין בכל התחומים, הן בכריתת האשכים, הן בשימוש בזרע החללים לפנויות, והן בתופעה הכללית של פנויות הנוטלות זרע מבנק הזרע. מדבריו עולה שהצעת החוק תגרום אך ורק לצמצום התופעות השליליות.
גם אנו סבורים שיש לתקן את המצב הפרוץ הקיים. אולם בשונה ממכון פוע"ה שעוסק בפוריות, אנו מכון העוסק בעיצוב מדיניות על פי תורה, וככזה אנו רואים את הנזקים שעלולים לצמוח מהצעת החוק בנוסח הקיים.
בשונה מלקיחת הזרע מחללי צה"ל, שהיא אכן פרוצה כיום, השימוש בזרע של חללי חרבות ברזל לפנויות טרם התרחב. למעשה, רק לאחרונה התיר בית המשפט שימוש ראשון בזרע של חלל רווק, וזאת בשני מקרים בלבד. כיום כל מקרה של חלל רווק דורש הליך בבית המשפט והוכחה כי הוא חפץ בילדים, דבר שגורם לשימוש בזרע חלל רווק להיות מצומצם, ולא נגיש לכל דורשת. החשש הוא שאם יהיה מאגר נגיש של זרע מחללי צה"ל, הוא יהיה הרבה יותר אטרקטיבי מבנק הזרע הקיים כיום, ויעודד גם נשים שלא היו משתמשות בבנק הזרע הרגיל מסיבות חברתיות או הלכתיות, להשתמש במאגר החדש. שימוש בזרע של חללי צה"ל עלול להיות מתואר בחברה כמעשה אלטרואיסטי, כביכול בתמיכת מכון פוע"ה, וייתכן שאף ילווה בקצבה מצה"ל (אם שופט יחליט שהילד הוא יתום צה"ל). את התיקון למציאות הרווחת של לקיחת הזרע ניתן לעשות על ידי חקיקת תוספת לחוק האנטומיה שתבהיר שהדבר אסור ללא הסכמה, ולא בצורה של הצעת החוק הזו שמציגה את הדבר כרצוי, ואף מחייבת את הצבא להודיע לכל החיילים על האפשרות לחתום.
3.
הלכות קואליציה: הרב אריה כ"ץ כתב כי מטרתם בהצעת החוק היא להציל את מה שאפשר להציל. אבל גם כשבאים להציל ישנם סייגים: הרב ישראלי טבע כללים לחוק שמצמצם איסורים באופן חלקי, והגביל אותו בכך שהוא לא גורם להתרחבות של תופעות אסורות, וכן שיהיה ברור שהדתיים מתנגדים גם למה שלא יכלו לגדור בחוק. להבנתנו, יש חשש שחוק זה מלבד צמצום האיסורים גם ירחיב את התופעות האסורות, ואף נדמה כתמיכה רבנית בפעולות אלו.
הרב דב ליאור בדברי ההתנגדות שלו להצעת החוק הזכיר את דברי בעל העקדה שכתב כי איסור קטן שנעשה בהסכמת הקהל הוא חמור יותר מאיסור חמור מאוד שנעשה על ידי יחידים, שכן חטאת הקהל עלולה להביא עונש על כל הקהל. על כן תופעה בעייתית שמקבלת גיבוי מהכנסת נציגת העם, היא חמורה יותר מבעיה גדולה יותר שנעשית על יד יחידים, גם אם הם פקידים.
בתפילה שזכות ליבון סוגיות התורה בין תלמידי החכמים בנועם תעמוד לכל ישראל.
הכותבים הם חברי בית המדרש 'תורת המדינה'
–
***** תגובת רבני מכון פוע"ה *****
תודה לרבנים זאגא ומלט על תגובתם החוזרת. נפתח במשפט מתגובתם שלעניות דעתנו הוא לב ליבה של המחלוקת: "בשונה ממכון פוע"ה שעוסק בפוריות, אנו מכון העוסק בעיצוב מדיניות על פי תורה". בניגוד לדברים, מכון פוע"ה אינו מכון "שעוסק בפוריות", אלא עוסק ב"פוריות ורפואה על פי ההלכה". ככזה, אנו משתדלים לשלב ביחד את הבירורים ההלכתיים המקיפים עם הבנה מעמיקה של המציאות.
אחד המשפטים שנהוג לומר אצלנו בפתיחת קורס פסיקה מעשית בטהרת המשפחה הוא שמי שנבחן בהלכות טהרת המשפחה וחושב שמיד לאחר מכן הוא יכול לפסוק למעשה בהלכות אלו, מראה שאינו מבין כלל מהי פסיקה הלכתית. ממכון שמטרתו "עיצוב מדיניות" (ולא רק כתיבה בית־מדרשית) מצופה קודם כול להכיר את המציאות לפרטיה, מה שלצערנו אינו משתקף גם בתגובה זו. בראש ובראשונה, יש לצפות ממי שרוצה להשפיע על החקיקה, שיהיה נוכח במקום שבו מתרחשת חקיקה זו, קרי ועדת הבריאות של הכנסת, שבה התנהלו דיונים רבים בעניין (ובה הצלחנו בשיתוף גורמים נוספים לסכל חקיקת חוק גרוע שהיה פורץ את הגדר כמעט לחלוטין).
לגופו של עניין, הצעת החוק הנוכחית נוסחה בהתייעצות עם גדולי הפוסקים, בהם הרב יעקב אריאל, הרב אליקים לבנון, הרב אליעזר איגרא והרב שמואל אליהו, וזכתה להסכמתם.
המחשבה כאילו אם נחוקק חוק נפתח את הדלת בפני אלפי רווקות שסירבו להשתמש בתרומת זרע ועכשיו תצטרפנה למעגל הילודה החד־הורית היא מחשבה מופרכת ומנותקת מהמציאות. למרבה הצער, המציאות כיום היא שרק נשים רווקות בודדות עומדות בניסיון, וגדר זה נפרץ כבר מזמן. עוד אפשרות חוקית (שברוך ה' אינה קיימת בזמינות גדולה כל כך) בוודאי לא תשנה את התמונה.
הטענה שהאפשרות לזכות במעמד של יתום צה"ל תעודד נשים להשתמש בזרע מנותקת גם היא מהמציאות. נכון לעכשיו, הכרעת בית המשפט העליון מלפני כמה חודשים נותנת מעמד של יתום צה"ל לילד שנולד מזרע החלל, כולל הכרה ותמלוגים כספיים. לעומת זאת, הצעת החוק שהוגשה קובעת בפירוש שלא יינתן לו מעמד כזה.
בניגוד לטענות רבני תורת המדינה, אם הצעת החוק הנוכחית תיגנז, הדבר לא יעצור את שטף תרומות הזרע מן המת. הצעת החוק היא זו שמטרתה לגדור את הדברים. אנו עומדים רגע לפני השיטפון, ובלי הצעת חוק מסודרת – השיטפון יקרה (בקשר לניוול המת בכריתת הזרע אחרי הפטירה – השיטפון כבר אירע).
ונסיים בהתייחסות לדברי בעל העקדה: הפשיעה כאן היא ציבורית, לא פרטית. הטענה שמדובר "רק" בפסיקת בתי המשפט (מדוע זה אינו ציבורי?) מתעלמת מכך שבמקרה הנוכחי פסיקה זו משקפת מוסכמות ציבוריות שכבר קיימות במקרים רבים.
אנא אל תהיו רבי זכריה בן אבקולס המודרני, שחששותיו מגושפנקא לדברים אסורים הביאו את החורבן.
הרב אריה כץ והרב ליאור שגב
–
