ההתנגשות בין הדרוזים לבדואים בסוריה, על רקע אי־הוודאות השוררת במדינה, הביאה להתערבות ישראלית חסרת תקדים: ישראל הפציצה מוסדות שלטון בדמשק בניסיון להעביר את המסר לשלטונו של הנשיא אחמד א־שרע (אל־ג'ולאני), לצד סיוע לדרוזים בא־סווידא. במקביל, צה"ל ניסה למנוע חדירת דרוזים ישראליים לסוריה, באופן שמהווה כאב ראש גדול לכוחות הביטחון.
השאלה המרכזית שעלתה באירוע הייתה עד כמה יש למשטר א־שרע חלק בפגיעה בדרוזים, שכללה תמונות מזעזעות של חטיפה, רצח ואונס. המשטר ניסה לטעון שהוא מגן על הדרוזים, ובשלב מסוים – למרות שראש הממשלה נתניהו הדגיש שישראל לא תאפשר לכוחותיו להגיע מדרום לדמשק – הבהיר גורם מדינתי סורי שבצל חוסר היציבות באזור, הסכימו בירושלים לכניסה מוגבלת של כוחות הביטחון הסוריים למחוז א־סווידא שבו מרוכזת העדה הדרוזית.
בישראל העבירו מסרים נזעמים מאוד לסורים בנוגע להתנהלותם בכל הקשור לעדה הדרוזית. בדמשק, מנגד, קראו לישראל למתן את תגובותיה כלפי הסורים. "אם תפרוץ מלחמת אזרחים בסוריה בעקבות פעולותיה של ישראל, איראן ודאעש יחזרו לפה בכל הכוח. חזרת הגורמים הללו לסוריה תאיים על ביטחון ישראל, שתהיה המפסידה הגדולה במצב כזה", טען גורם סורי בכיר.
גם בממשל בארצות הברית נשמעו קולות שלא היו מרוצים מהדרך שבה הגיבה ישראל לטבח בדרוזים. השגריר האמריקני בטורקיה ושליח הנשיא לסוריה, טום ברק, הכחיש כי המשטר היה מעורב בטבח. הוא קרא לנשיא סוריה החדש, אחמד א־שרע, לשנות את מדיניותו ולהפעיל את משטרו בצורה שתכיל את כל הפלגים כדי לא להפוך את ארצו ל"סוג של אפגניסטן".
ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה במחלקה למזרח התיכון ובמרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן, מזכיר את דילמת ההתנהלות מול נשיא סוריה: "צריך לזכור שהוא יציר כפיה של אל־קאעידה, שנשלח לסוריה על ידי מנהיג דאעש כדי להקים את ארגון ג'בהת אל־נוסרה שתקף בעבר את הדרוזים בדרום סוריה. אחד הדברים המדהימים הוא שהמשבר החל כבר ביום ראשון, והיינו מצפים מנשיא מדינה לצאת בנאום לאומה כדי לנסות להרגיע את הרוחות".
וזה כמובן לא קרה.
"אנחנו לא שומעים ממנו כלום. זה ממחיש בעיקר עד כמה הוא לא שולט בשטח – כי המדינה מפוצלת למרחבי שליטה של מיליציות שונות, שמרגישות שבהיעדר משילות הן יכולות לעשות כרצונן. הנשיא אל־ג'ולאני הציג מתקפת חיוכים למערב כדי לקבל לגיטימציה, במיוחד מבחוץ, אבל ניכר שהוא לא באמת באירוע הזה".
"בעצם המדינה מפוצלת כיום למרחבי שליטה של כל מיני מיליציות, וביניהן גם הכורדים בצפון־מזרח סוריה שיש להם אוטונומיה משלהם – כפי שלדרוזים הייתה, פחות או יותר. ההתנגשויות בין המיליציות מתרחשות דווקא בשל העובדה שארגונים רבים שעדיין נאמנים לדאעש או לארגוני ג'יהאד קיצוניים אחרים, מרגישים שבהיעדר משילות הם יכולים להגיע לכל מקום, להפוך לשליטים בפועל, לחטוף נשים וילדים לשם כופר, לאנוס, לרצוח, לשדוד ולהטיל אימה. אל־ג'ולאני פשוט לא שולט".
האם ההתנהלות של המשטר היא נקמה בדרוזים על תמיכתם בעבר במשטר אסד, שהופל על ידי הנשיא הנוכחי?
"הדרוזים בסוריה תמכו באסד בסוג של תמיכה בשתיקה, כי החלופה הייתה דאעש או ג'בהת אל־נוסרה שרצו להרוג אותם. אסד אומנם היה דיקטטור עריץ שהפחד ממנו היה גדול, אבל בשבעת החודשים האחרונים סוריה עוברת הקצנה דתית, ואם לא תתלבש כמו שצריך או אם תלך עם אישה ברחוב, אתה עלול למצוא את עצמך בכלא".
"אין לדרוזים סיבה להניח את הנשק שלהם. הדרוזים רואים שאין גוף אחד שאחראי על היציבות במדינה, ומי שפועל הן אותן מיליציות שמסונפות לאל־ג'ולאני, אבל לא מקבלות ממנו בפועל הוראות או נשמעות לצווים של המשטר", הוא מוסיף.
רק לפני זמן לא רב השיח עוד היה סביב שיחות נורמליזציה או שלום עם סוריה. פתאום הדברים נראים רחוקים מאוד.
"אל־ג'ולאני הוא הריבון בסוריה כרגע וקיבל את הלגיטימציה גם מאירופה וגם מארצות הברית. טראמפ הרעיף עליו מחמאות וברגע שהסיר מעליו את הסנקציות – כנראה זה השותף שאיתו אנחנו צריכים לדבר. אין לדעת אם הוא ישרוד בטווח הארוך בשלטון".
"נורמליזציה עם סוריה לא יכולה לבוא כעת בחשבון, אבל צריכים להגיע להסדרה ביטחונית בסגנון של הסכמי הפרדת הכוחות מ־1974, שייתנו לצה"ל אוויר לנשימה. אנחנו נמצאים בשטח, באים במגע עם אוכלוסייה אזרחית, זה לא בריא באופן קבוע. צריך להיות שם כוח רב־לאומי שיהיה אחראי מבחינה ביטחונית גם על הדרוזים וגם על הגבול באופן שאפשר לסמוך עליו, לצד פירוז של השטח וערבויות בין־לאומיות. זה יהיה הישג. אין שום סיכוי שנפקיד את הביטחון שלנו בידי איזה צבא סורי או גוף שמכיל בתוכו מיליציות אסלאמיסטיות. זה דבר בלתי הגיוני שישראל לא תסכים לו".
לא לזעזע את המשטר
אלוף משנה במילואים ד"ר ז'ק נריה, קצין מודיעין בכיר לשעבר, יליד לבנון וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מעריך שהתגובה הישראלית בסוריה הייתה קשה מדי ולא לקחה בחשבון את כל המשתנים בשטח. "אילו ההנהגה המדינית והצבאית שלנו הייתה מבינה את המציאות הפנימית של סוריה – אולי לא היו ממהרים כל כך לשלוף נשק, לעבור מאפס למאה ולהפציץ את ארמון הנשיאות והמטכ"ל הסורי, דברים שלא עשינו במשך 50 שנים של מלחמות עם סוריה. אילו ההנהגה הייתה מבינה, למשל, שהשבטים הבדואיים בסוריה מהווים 70 אחוזים מהאוכלוסייה, אולי היו חושבים כמה פעמים לפני התערבות בסכסוך היסטורי בין הבדואים לדרוזים".
גם בינם לבין עצמם הדרוזים חלוקים ונראה שאף אחד שם לא חובב ציון.
"העדה הדרוזית בסוריה חצויה לשניים. יש חלק שרוצה קשר עם ישראל והכורדים, וחלק שמגנה את הקשרים הללו ואף מכנה את הצד השני בוגדים. נוצר מצב של ברית וקרבה בין העדה הדרוזית בישראל והדרוזים בא־סווידא. האם בבלגן הזה ישראל הייתה צריכה להתערב? יכול להיות שכן והיו צריכים לנקוט צעדים. אבל לנצל את המצב הזה כדי לתקוף 200 מטרות בסוריה, מהן סמלי שלטון, ולזעזע את המשטר – כשרק שבוע לפני כן אנשיו של אחמד א־שרע ישבו ודיברו על נורמליזציה עם גורמים ישראליים? זה היה מיותר".
"לרגע שכחנו שיש לנו בסוריה מצב שיוצר חיץ בפועל בינינו ובין איראן לאחר נפילת בשאר אסד, שכחנו את זהות האינטרסים בינינו ובין המצב בסוריה. האם כאוס יעזור למדינת ישראל? לא. זה רק יגרום לאיראן לחזור מהר יותר. הבנה עמוקה יותר של המציאות הסורית הייתה גורמת לנו להגיב אחרת, אולי בצורה מתוחכמת יותר".
ועדיין, אנחנו רוצים להגן על הדרוזים בסוריה.
"אנחנו יכולים וצריכים לעשות זאת, אבל עד גבול מסוים. אנשים שוכחים שבין א־סווידא לגבול ישראל יש ערים נוספות, דוגמת דרעא שבה אין דרוזים. אי אפשר לייצר רצועת ביטחון מהגבול עד א־סווידא לאורך כ־90 קילומטרים. אנחנו לא רוצים לחזור למציאות שהייתה לפני שנים רבות בלבנון".
בכל זאת מדובר בנקודה אסטרטגית לישראל. מה היינו אמורים לעשות? לסמוך על המשטר הסורי?
"אנחנו לא צריכים לסמוך על המשטר אלא לנהוג באופן של 'כבדהו וחשדהו'. מדינות נקשרות דרך אינטרסים ולא מתוך אהבה. צריך לזכור שיש לנו כאן יריב שנוצרה איתו הזדמנות היסטורית של שילוב אינטרסים אסטרטגיים, וצריך לטפח את זה. הרי המשטר הסורי יודע על הקשר שלנו עם הדרוזים והכורדים וגם מכיר את היכולת שלנו לזעזע אותו. מנגד, אנחנו זקוקים למשטר הזה כבלם נגד איראן וכדי שירחיק את המיליציות מהגבול עם ישראל".
"עלינו לסמוך על סידורי ביטחון. מה שרצו הסורים הוא שנחזור לקווי 74' ואז היו מדברים על נושא של אי לוחמה. לדעתי, יש לנו אינטרס עליון בכך. אני לא אומר לזנוח את הדרוזים, אבל יש לנו מספיק אמצעים לשכנע את המשטר לא להשתולל מול אוכלוסייה שחשובה לנו כמדינת ישראל".
מה בעצם האינטרס של הנשיא הסורי בנוגע לישראל?
"המשטר הסורי מבין שהוא זקוק לשיקום ולקשר עם ארצות הברית. שתי המטרות הללו יתאפשרו רק דרך קשר עם ישראל וסעודיה. אנחנו המפתח לוושינגטון, וזו התפתחות היסטורית אסטרטגית שבהתקפות בסוריה כמעט הרסנו במו ידינו".
"צריך לחזור לשיחות עם הסורים ולקבוע כללים מה מותר ומה לא. מצד אחד אנחנו מתנגדים לכניסת הצבא הסורי לא־סווידא, ואחרי יומיים אנחנו מאפשרים להם להיכנס כי אנחנו מבינים שהכוח הזה חייב לחצוץ באופן קבוע בין הדרוזים לבדואים. צריך לפעול לפי המציאות בשטח. אנחנו ברגע שבו נוצר מצב של דינמיקה היסטורית בינינו ובין סוריה, וצריך לנצל אותו".
בארצות הברית עדיין מאמינים שאפשר להגיע להסדרה בין ישראל לסוריה – אבל היא תהיה כנראה רחוקה מהנורמליזציה או מהשיח של "לנגב חומוס בדמשק" שנשמע כאן אך לפני שבועות אחדים. ישראל אינה מוכנה לוותר על ביטחונה – במיוחד לאחר נפילת משטר אסד וכיבוש שטחים שולטים משמעותיים בסוריה – ודורשת שהשטח מדרום לדמשק וסמוך לגבול רמת הגולן יהיה מפורז לחלוטין מנשק, וכן שלישראל תהיה גישה צבאית חופשית אליו.
במערכת המדינית הישראלית כבר מחשבים מסלול מחדש בעניין הסורי. בהתאם לשיחות שנערכו בנושא עם האמריקנים, הכוונה היא להמשיך במגעים להשגת הסדר כלשהו עם משטר א־שרע, שיגובה על ידי הממשל האמריקני ושיאפשר לישראל חופש פעולה כדי להגן על עצמה ועל האינטרסים שלה במידת הצורך. קשה לומר לאן פני הדברים – אבל אין ספק שההתפתחות האחרונה בסוריה, על כל השפעותיה, מעידה שגם בגבול הצפון אתגריה הביטחוניים של ישראל רחוקים עדיין מלהסתיים.
