זה נכון שיש מחלוקת עמוקה בין הדרג הצבאי לדרג המדיני סביב צורת המלחמה נגד חמאס בעזה, מחלוקת שהובעה היטב ובאופן שאינו משתמע לשני פנים בישיבת הקבינט האחרונה. אלא שהניסיון להציג את המחלוקת האמיתית כסוג של מרד, או כחוסר אמון של הצבא בתוכנית לכיבוש עזה, הוא לא יותר משקר גס. ניסיון מסוכן של חלקים חסרי אחריות בתקשורת שמבקשים לזרוע מורך בעם, לפגוע במורל הלאומי ובמוטיבציה של חיילי המילואים, ועושים ככל יכולתם כדי לפגוע במערכה שישראל יצאה אליה בעקבות טבח שבעה באוקטובר. זה כמעט בלתי נתפס שהניסיונות האלה מגיעים מתוכנו, בשר מבשרנו, אבל זה המצב לצערנו.
יובהר כבר עכשיו, גם לאחר ישיבת הקבינט האחרונה אין גורם אחד במערכת הביטחון שסובר שצריך להסכים למתווה לסיום המלחמה. המחלוקת שכן קיימת נוגעת לשאלה אם לפני כיבוש עזה נכון ללכת לאותה עסקת חטופים חלקית או שלא. אבל המחלוקת היא לא על עצם הצורך לכבוש את עזה ולהכריע את המעוזים האחרונים שנותרו לחמאס. עמדתו של הרמטכ"ל אייל זמיר בעניין הזה אינה סוד. בכל ישיבת קבינט הוא מבהיר אותה חזור והבהר. וכך קרה גם בישיבה הזאת. הרמטכ"ל הגיע עם מצגת שמראה את תוכנית התקיפה על העיר עזה, לקראת התמרון המחודש. אלא שתוך כדי שהוא הציג את התוכנית, הוא גם פיזר לא מעט אזהרות והוסיף סימני קריאה שנועדו לשכנע את הקבינט לחכות עם התמרון עד לאחר העסקה החלקית שעומדת על הפרק. במילים אחרות, קודם עסקת חטופים ורק אז כניסה לעזה.
בפעם הקודמת שבה דנו בקבינט על כיבוש עזה מול האפשרות לאותה עסקה, השרים סמוטריץ' וסטרוק היו כזכור בעמדת מיעוט נגד עסקה חלקית. הפעם כמעט ולא היה צורך לשמוע את הטיעונים של שרי הציונות הדתית, מכיוון שראש הממשלה, שר הביטחון וגם השר דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, לקחו את התיק הזה על עצמם ונלחמו כדי להסביר עד כמה אין באמת אפשרות אחרת. רק לפני שבועיים עוד נמנע נתניהו מהתחייבות שלא ילך למסלול של עסקה חלקית, ואילו הפעם הוא זה שטען בלהט מדוע עסקה שכזו תהיה טעות איומה.
נקודה חשובה נוספת, והיא שוב חוזרת לרמטכ"ל זמיר, נוגעת לאמירה הברורה והחדה שהוא הוסיף אחרי כל זה, שמבהירה שבסופו של דבר כל מה שיוחלט, הצבא יבצע ובהצטיינות. לפעמים גם המובן מאליו צריך להיאמר, במיוחד אל מול המופע חסר האחריות שמנסה להשרות תחושה כאילו בצבא נמצאים רגע לפני שבירת כלים. אז לא היה ולא נברא. מה שכן היה זה ביקורת של ראש הממשלה ושל שרים אחרים על הניסיון לייצר תחושה בציבור כאילו הצבא לא מאמין בתוכנית לכיבוש עזה ועל אווירה כביכול של חוסר אמון במערכת. בנקודה הזאת הרמטכ"ל אכן אמר את המשפט המפורסם שיוחס לו השבוע, שאם מישהו מחפש משמעת עיוורת אז זה לא יקרה אצלו. "אני לא מבקש משמעת עיוורת, אבל אני כן מבקש משמעת", הגיב ראש הממשלה לדברים.
וזו ליבת העניין. ציות עיוור ללא הבנת המשמעויות וללא השמעת דעות באופן חופשי ומגוון, מוביל לאסונות מהסוג של שבעה באוקטובר. אבל גם אווירה של מרד ושל ערעור יסודות המבנה של מדינה דמוקרטית – של דרג מדיני שבסופו של יום מכריע ודרג צבאי שמבצע – גם ערעור של המבנה הזה יכול להוביל לאותה אווירת כאוס וסרבנות שעודדה את חמאס להתנפל עלינו בשבעה באוקטובר. והדיוק הזה, על האווירה האמיתית בישיבות הקבינט, הוא קריטי בשביל האמון של אזרחי מדינת ישראל במערכת. וראוי שיֵדעו כולם שגם בישיבה ה"סוערת" הזאת היה דיון וגם היה ויכוח, אבל כל זה רחוק מאוד מאווירת המרד שניסו לצייר חלקים בתקשורת. הרמטכ"ל אכן ניסה לשכנע, אפילו בעקשנות, אבל לא נרשם שום ניסיון לייצר דה לגיטימציה לתוכנית של הממשלה לכיבוש עזה או כלפי הגורמים הממונים שהורו עליה.
המפתח בעיר עזה
נושא העסקה החלקית כלל לא היה על סדר היום של הקבינט. מי שהעלתה אותו הייתה בכלל השרה גילה גמליאל. תוך כדי הסקירה של גורמי המקצוע על תוכנית המלחמה ביקשה גמליאל לדעת למה לא מתקדמים לעסקה חלקית לאחר הסכמת חמאס. וכאילו רק חיכה לרגע הזה, הרמטכ"ל זמיר מיהר להגיב ואמר שהשרה גמליאל צודקת ויש פה הזדמנות שצריך לנצל. "את כל מה שרוצים לעשות בעזה אפשר לעשות גם אחרי העסקה", טען. כשגמליאל התעקשה גם היא, הודיע נתניהו שאין עסקה בלי הליכה אחורה עד הסוף וחזרה לפרימטר. "ואת כל זה צריך לכבוש אחר כך בחזרה", הוסיף. "ויהיו גם 60 ימים שחמאס ימלכד את כל השטח, כבר ראינו שזה קרה. נצטרך לכבוש את הכול מחדש ועם אבדות רבות".
ואז הודיע ראש הממשלה, אולי בפעם הראשונה, שיש גם את סיפור טראמפ, שאומנם נותן לנו הזדמנות לסגור את המלחמה כמו שצריך, אבל לא לאורך זמן. עד היום אלו היו אחרים, כמו השר דרמר ונוספים, שהזהירו מפני מגבלת זמן אמריקנית. הפעם זה כבר היה נתניהו שהודה בכך. "כל הצעה ללכת לעסקה זה לברוח מהדילמה שאנחנו עוסקים בה", המשיך ראש הממשלה. "אם אתה הולך לעסקה אתה בעצם אומר שאין דרך לכבוש את העיר עזה. וזו מסקנה קטלנית. יש מאמץ אין־סופי, כולל הדהוד מבית, שלא נעשה את זה ושלא נלך להכרעה בעזה". דברים כאלו לא נאמרו מפיו של ראש הממשלה עד היום, כמעט שנתיים מאז שהחלה המלחמה.
בשלב הזה אחד מראשי מערכת הביטחון הודה שהפעם היחידה שבה חמאס חתר להגיע להסכם הייתה רק כשהבין שאנחנו נחושים לכבוש את עזה. "כל עוד הוא חשב שאנחנו רק רוצים הסכם, אז הוא לא הלך להסכם", הסביר. "אבל עכשיו כשהוא כבר שם, למה לא לבצע את ההסכם?". לאחר מכן הוסיף שאפשר לקבל מארצות הברית את האישור לחזור ולהילחם לאחר מכן. "אתה לא מבין מה שאתה אומר", הגיב נתניהו כשהאחרון סיים את דבריו. "אין סיכוי כזה ולא נקבל אישור כזה. ויש לזה משמעות נוראה שבעצם אומרת שאי אפשר להכריע את ישראל עם טילים ואי אפשר להכריע את ישראל עם גרעין, אבל כן ניתן להכריע את ישראל עם חטיפות. כשאתה הולך לשם אתה מקדש את הנשק האסטרטגי של החטיפות".
קצין בכיר שנכח בישיבה אומנם הסכים עם הדברים ואמר שאין חולק שלמצב שבו חמאס אינו מובס בעזה יהיו השלכות חמורות מאוד לביטחון ישראל. "אי אפשר להשלים עם מצב כזה", הבהיר. "אבל זו מלחמה שאפשר לנהל במשך דורות ולא חייבים להכניע אותם דווקא עכשיו". כאן המקום להדגיש שגם הרמטכ"ל זמיר וכל שאר ראשי מערכת הביטחון הבהירו שגם מבחינתם אין אופציה לקדם מצב שבו לא ניתן להכריע את חמאס. כל המחלוקת התמצתה בזה שהם חשבו שאפשר לעשות את זה לאט יותר, ונתניהו הבהיר שמבחינה מדינית פשוט עומד להיגמר הזמן.
למי קראת ירא?
והיה כמובן גם הפסוק המפורסם מפרשת השבוע הקודמת, שהיו כאלו שביקשו לעשות ממנו מטעמים, על "הירא ורך הלבב". הלוואי שנזכה שכלי תקשורת יעסקו יותר בפרשת השבוע ובציטוטים מהמקורות, ולא רק כשהם מזהים אפשרות למריבה ושיסוי. אבל דבר אחד לא היה שם. אף אחד לא קרא לרמטכ"ל ירא ורך לבב. "אל מול קמפיין ההחלשה אסור לנו להיחלש", אמרה השרה סטרוק בשלב התייחסויות השרים. ואז הקריאה את הפסוק המדובר על כך שהתורה מוכנה לוותר על חיילים שמחלישים חיילים אחרים ובלבד שלא יחלישו. "ולכן צריך להיות חזקים מול קמפיין ההחלשה", הוסיפה. "מי זה הירא ורך הלבב?", תהתה השרה גמליאל. "אל תגררי אותי למקומות האלה", ביקשה סטרוק. "אני מדברת על אקט ההחלשה ולא על הירא ורך הלבב". אלא שזה כבר לא שינה בשלב הזה, מכיוון שהרמטכ"ל כבר היה עמוק בתוך העלבון והחליט שדיברו עליו. בסיום הדיון ניגשה אליו סטרוק והסבירה לו שהפרשנות שלו והכוונה שלה רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. בסוף הוא קיבל.
"על חמאס צריך לייצר ניצחון שיירשם לדורות", התערב בשלב הזה השר דיכטר. "צריך שתהיה לו ברירה בין שתי אפשרויות בלבד – כניעה או מוות". בין יתר תפקידיו בשב"כ דיכטר היה גם אחראי על פעילות הארגון בעזה. אם יש מי שמכיר את המקום הזה, זה הוא. "לא תהיה הכנעה של חמאס בלי כיבוש העיר עזה", הודיע לנוכחים בחדר. "זה הסמל. זה כמו ירושלים אצלנו. אסור בשום אופן לסגת עכשיו בשביל עסקה".
במהלך הישיבה הארוכה הציג הרמטכ"ל שורה של נימוקים מדוע צריך להמתין כרגע עם הכניסה לעזה. חלקם היו סבירים יותר, חלקם סבירים פחות. אבל אחד מהם היה בלתי נסבל. זה היה כשזמיר ציין שבמבצע לכיבוש עזה ייהרגו עזתים וזה יקומם עוד יותר את העולם נגדנו. שזה הפוך לחלוטין מהטענה הבסיסית שישראל וצה"ל טוענים למן היום הראשון של המלחמה. הרי מה אומרת מדינת ישראל, בניגוד לכל פרקטיקה של צבאות אחרים ברחבי העולם, ובמוסריות קיצונית, על גבול המטורפת? שאנחנו באמת היחידים בעולם שיודעים איך להילחם במינימום פגיעה באוכלוסייה. מה אנחנו לא עושים? הקש בגג, פיזור כרוזים, הודעות פינוי ועוד אין־סוף צעדים. ככה עשינו בכל זירה מתחילת המלחמה. בעזה ובביירות הורדנו מבני ענק עם הודעות פינוי. אפילו באיראן הגדולה העברנו הודעות על פינוי אזורים. הרגלנו את העולם שאנחנו אומרים לאוכלוסייה ללכת ומי שמסרב לצאת אז דמו בראשו. אז איך עכשיו מגיע רמטכ"ל ואומר דבר כזה? מהי המטרה? להגביל עוד יותר את האפשרות של חיילי צה"ל לפעול באזור שגם ככה הוא מהקשים בעולם? הרמטכ"ל זמיר הוא בהחלט לא הירא ורך ולבב. אבל הוא כן מוכיח שגם קצין אמיץ לב יכול לא פעם לדבר שטויות.
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
***
