1
נו, אז איך אתם חוגגים את י"ד באלול? הוא כבר ממש כאן, ביום ראשון הקרוב. איך תכננתם לציין את היום הזה? באמירת מזמורי הודיה? בסעודה חגיגית? אולי בכלל תקדימו לציין את התאריך כבר בשבת? כך הרבנים יוכלו לדבר על היום הגדול הזה בדרשותיהם בבתי הכנסת, ואז כולם יזכרו לציין את יום י"ד באלול.
למה צריך לחגוג ביום י"ד באלול, אתם שואלים? טוב, אני מבין אתכם, היום החגיגי הזה בתולדות עם ישראל הוא חדש. הוא עוד לא תפס. אבל בדיוק לכן חשוב לסמן אותו בלוח השנה. ובכן, בי"ד באלול לפני שנה אירעה מתקפת הביפרים בלבנון.
כן, חלפה כבר שנה מאותו יום בלתי נשכח, שבו אלפי ביפרים של פעילי חיזבאללה בלבנון ובסוריה התפוצצו בו זמנית במבצע מדהים של המוסד. 59 בני אדם נהרגו, ו־4,500 נפצעו, מתוכם מאות קשה עד אנוש. על פי דיווחי סוכנות הידיעות רויטרס כ־1,500 מחבלי הארגון יצאו מכשירות לאחר שהתעוורו או נפצעו פציעות קשות בראש ובגפיים בעקבות ההתפוצצות.
אבל כל המספרים הגדולים האלה הם כלום לעומת הפגיעה המוראלית בעשרות אלפי המחבלים. רבים מהם פשוט ברחו משדה הקרב. מבצע הביפרים הנחית מכה קשה מאוד על חיזבאללה, וביחד עם המבצעים הצבאיים שהגיעו מיד אחריו גרם לשרשרת אירועים פלאיים במזרח התיכון ששיאם כידוע במתקפה באיראן.
כל זה התחיל כאמור ביום י"ד באלול. אין ספק שהתאריך הזה נכנס להיסטוריה. השאלה אם ייכנס למעגל השנה. זה כבר תלוי בנו ובתודעת ההודיה שלנו. וכמה אנחנו צריכים להודות! הרי זה היה ממש כחוט השערה בין הצלחה אדירה לכישלון מוחלט במקרה שהאויב היה מגלה את הטריק. והעובדה שלמרות ההדלפה המופקרת בתקשורת 15 שעות (!) לפני המבצע, לפיה גורמים בכירים בצה"ל מתריעים מפני "צעדים פזיזים שעלולים לסבך אותנו בבעיה הרבה יותר קשה בצפון" ולהפוך למלחמה אזורית – למרות הידיעה הזאת שהתפרסמה בידיעות אחרונות וב – ynet, חיזבאללה לא גילה את האיום והמבצע הצליח, היא נס בתוך נס.
2
אני ממשיך ברשותכם לעוד כמה תאריכים. יש פה כזה קמפיין תקשורתי קולני שמכחיש את כל האירועים המופלאים האלה, שמשכיח אותם, שמבלבל אותנו ועושה הכול כדי שנתמקד רק באירועים הקשים – שחייבים מדי פעם לעצור ולזכור. להתבונן בזום־אאוט, ממעוף הציפור, על התקופה ההיסטורית שבה אנחנו חיים ועל האירועים הגדולים שקורים בה. לא לרוץ ממבזק למבזק, בין פוש על איזה טמבל חרדי שאמר משהו, לעדכון מיוחד על סערת סטרוק השבועית (תמשיכי לדבר, השרה סטרוק. אל תפסיקי). להתבונן במבט רחב יותר, חכם יותר. "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'".
לא פעם ציטטתי פה את האבחנה הנהדרת ששמעתי פעם מהזמר אודי דווידי בהופעה, לפיה כל מהדורת חדשות בטלוויזיה נפתחת במילים "ערב טוב", ואז במשך כשעה מנסים לשכנע את הצופה, כמה זה לא נכון. כמה הערב לא טוב. אז זהו, מסתבר שהאבחנה הזאת כבר לא נכונה. ולא בגלל שהפסיקו להגיד כמה רע פה, כן? יונית לוי התראיינה השבוע וסיפרה שמאז השבעה באוקטובר היא כבר לא אומרת "ערב טוב" במהדורה. הבנתם?
אז בתוך כל התבהלה והתרעלה, בין כל הרעש והסחות הדעת, רגע לפני השנה החדשה, בואו נעשה את זה מסודר ונמנה את כל ימי ההודיה שעם ישראל עתיד לציין. גזרו ושמרו.
3
אז התחלנו בי"ד אלול. עכשיו תקפצו קדימה ותסמנו גם את יום רביעי, כ"ד באלול. גם הוא יום שראוי להודיה. זה יום היארצייט של נסראללה זכר רשע לקללה. זוכרים שהיה פה מנהיג כזה, שליווה את חיינו במשך כ־30 שנה, שתקף אותנו בטילים, שאיים עלינו בנאומים מתרברבים, שהעריך שנתפרק כמו קורי עכביש, שהיה הציר של כל האויבים שלנו, שהיה כאן כדי להישאר לעד? אז זהו, שלא.
יום שישי כ"ד באלול תשפ"ד, נתניהו נואם באו"ם, התקשורת כאן תוקפת אותו על כך שנסע לארצות הברית, אבל באותם רגעים שבהם התראיין אחרי הנאום באו"ם, טייסי חיל האוויר הטילו 83 פצצות במשקל של טונה כל אחת, בהן פצצות חודרות בונקרים, על המטה שבו יושב חסן נסראללה וצופה בנאום של ראש ממשלת ישראל. מזכ"ל חיזבאללה נהרג במקום. כאן מסתיימים שידורינו.
זוכרים באיזו שמחה הגענו למחרת לסליחות הראשונות (של האשכנזים) במוצאי השבת האחרונה של השנה, כשדבר החיסול אושר רשמית? כמה סייעתא דשמיא הייתה שם: במודיעין שהתקבל על מיקומו של נסראללה, בזה שהוא לא שינה מיקום ברגע האחרון, בהצלחת ההפצצה עצמה ובעיקר בהצלחת המערכה הצבאית שנפתחה אחר כך. איפה מה שקרה ואיפה הכותרת המפחידה, הבלתי נשכחת, שהזהירה מפני 15 אלף הרוגים בישראל במקרה של תקיפה בלבנון.
ועוד דבר שנזכרתי בו השבוע: המילים בעברית שבהן בחר נתניהו לחתום את אותו נאום באו"ם, כשהוא יודע שברגע זה טייסינו עושים את הדרך לרובע דאחייה בבירות. "לעם ישראל ולחיילי ישראל אני אומר: תהיו חזקים ובעלי אומץ", אמר נתניהו, וחתם בפסוקים מתוך הפרשה שעם ישראל יקרא למחרת, כשנסראללה כבר לא יהיה בין החיים: "חזקו ואמצו, אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיך הוא ההולך עימך, לא ירפך ולא יעזבך!".
4
אחרי שני החגים של אלול, מגיע התאריך הבא: י"ד בתשרי. מה חוגגים ביום הזה? קודם כול את סוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. וגם למען ידעו דורותיכם כי בערב סוכות חיסלתי את יחיא סינוואר.
בשעה שלוש אחר הצהריים, זיהה גדוד 450 של חטיבת ביסלמ"ח תנועה של דמויות חשודות בין מבנים במחנה תל א-סולטאן שבנפת רפיח. הם ביצעו ירי לעברן, והחולייה התפצלה. הכוחות הרגו שניים מהמחבלים, והשלישי ברח למבנה. כוחות צה"ל לא ידעו את זהות המחבלים במהלך המבצע, ולא צפו כלל את נוכחותו של סינוואר באזור. טנק ירה כמה פגזים לעבר המבנה. לאחר הירי נשלח רחפן עם מצלמה כדי לסרוק אותו, וזה איתר מחבל פצוע רעול פנים שישב על כורסה. המחבל השליך מקל על הרחפן ולא פגע בו. לאחר שהרחפן ניתק מגע, ירה הטנק פגז נוסף על הבית, ולוחמי החי"ר שיגרו רקטת מטאדור לעבר המבנה, והוא קרס בחלקו. במקביל ירו הכוחות במקלעים. לאחר מכן סרקו הלוחמים את הריסות המבנה, וזיהו את אחת מגופות המחבלים כדומה ליחיא סינוואר. הגופה הועברה לישראל, נבדקה במכון הפתולוגי, ובמוצאי החג הראשון של סוכות שמע עם ישראל על חיסולו של אויבו המר והיה אך שמח.
לפעמים אחרי מבצעים מפוארים של צה"ל אנחנו צריכים לעמוד בניסיון של היתקעות בקונספציית "כוחי ועוצם היחידות המיוחדות שלי", אבל הפעם זה היה ממש קל לשאת עיניים לשמיים, כי כזכור, אחרי חודשים של מאמצים מודיעיניים אינסופיים להגיע לאיש שיזם והוביל את טבח שבעה באוקטובר, מי שאחראי למותם של 1,163 בני אדם (וזה רק בשבעה באוקטובר עצמו), בסופו של דבר הוא חוסל בלי שום מידע מודיעיני מקדים, על ידי מ"כים צעירים, לא על ידי טייסי חיל האוויר, לא על ידי כוחות מיוחדים. טוב, למה צריך כוחות מיוחדים? כאמור, אף אחד לא ידע שמדובר בסינוואר. הכול קרה לגמרי במקרה. אז תודה למי שאחראי למקרה בעולם.
5
ועכשיו הגענו לאחד מציוני הדרך המרגשים ביותר בלוח השנה מיד אחרי סוכות: יום ד' במרחשוון, היום שבו העם היהודי יציין את בחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית. מדהים שהוא מכהן בתפקיד פחות משנה. מדהים כמה דברים טובים התחילו ביום הזה. מדהים כמה דברים רעים נגמרו ביום הזה.
ובעצם, אם חוגגים את בחירת טראמפ בהלל ובהודאה, ראוי להזכיר גם את יום ז' בתמוז. היום שבו חייו של טראמפ, ושל כל כך הרבה יהודים, ניצלו בניסי ניסים, כשהמתנקש האמריקאי פספס במילימטרים את ראשו של טראמפ ופגע רק בתנוך אוזנו.
אה, ובאותו תאריך בדיוק, ז' בתמוז, צריך להודות על התנקשות אחרת שכן עלתה יפה. באותו יום הצליחה ישראל לחסל סופסוף, אחרי אינספור ניסיונות, את בכיר החמאס, כלומר את שפל החמאס, מוחמד דף. האיש שתכנן בפועל את מתקפת השבעה באוקטובר. תודה רבה, ה' אלוקי החיסולים, שזה לא היה להיפך: שמוחמד דף נפצע רק באוזן וטראמפ חוסל.
6
איזו שנה עברה עלינו. התאריך הבא שנציין הוא ז' בכסלו, יום שבו קוימו בנו דברי הכתוב "ה' יילחם לכם ואתם תשירו עוד יותר טוב". בעקבות נפילת משטר אסד והשתלטות המורדים על המדינה, השתלטה ישראל על עמדות צבא סוריה בחרמון הסורי, עם נטישתן.
לא אשכח את היום ההוא שבו הלכתי לישון צהריים, וכשהתעוררתי אחרי שעה קלה בדקתי אם קרה משהו בחדשות, ואשתי אמרה לי "החרמון הסורי בידינו". מה שנקרא: בזמן שישנת.
7
טוב, אחרי חמישה ימים טובים ברצף שממלאים לנו את כל תחילת לוח השנה, מגיעה תקופה ארוכה של חורף, אבל אז מגיע יום י"ז בסיון שבו נציין את נס ההצלה שהוא אולי הגדול מכולם. יום שהתחיל בביקור מפתיע של נתניהו בכותל, בתפילה שלו, בהתעטפות שלו בטלית, בפתק שכתב עם המילים "עם כלביא יקום" – והשאר היסטוריה.
הצלחות אדירות באיראן, כשבניגוד לכל התחזיות וההערכות, כל מטוסינו שבים בשלום, ומתקפת הטילים הענקית שמגיעה בתגובה מצליחה לחולל נזק, אבל גורמת למספר קטן של נפגעים. כל אדם הוא עולם ומלואו, והכאב הוא נורא, אבל ביחס למספרים שהעריכו שייפגעו כאן, אפשר וחובה להסתכל על הצד המלא, העולה על גדותיו, של הכוס.
ואם מציינים את ניסי ההצלה מאיראן ראוי להזכיר גם את יום ה' בניסן. זוכרים את ערב פסח לפני שנה וחצי? את מוצאי השבת ההוא, שבו התחילו להגיע דיווחים על מתקפת טילים עצומה מכיוון איראן? אני מדבר על המתקפה האיראנית הראשונה. זוכרים את הפחד? את חיפוש המילה "תהילים" ששבר שיאים בגוגל? ואז את הניסים ביירוט של יותר מ־300 טילים, בלי שאיש נפגע?
8
ולסיום: אחרי כל ההודיה על הניסים הגלויים (ועוד אין־ספור ניסים נסתרים שלעולם לא נדע עליהם) אנחנו לא רוצים לשכוח, ולא יכולים לשכוח, את האסון הנורא. הרי עוד מעט מגיע שמיני עצרת, היום שבו הכול התחיל, ואיתו האזכרות של כל הגיבורים הי"ד שנפלו במערכה שהחלה מאז ועדיין לא הסתיימה.
ועד אז, נמצא בשבת הבאה עלינו לטובה כוח ועוצמה בנבואות הנחמה של ישעיהו, שכבר לפני אלפי שנים ניבא את הכול – גם את הסתר הפנים, הקצר, הקטון, וגם את החסד הגדול שכבר התחיל, ועוד ילך ויגדל: "ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פניי רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך, אמר גואלך ה'".
לתגובות:
***
