המונח "התותח הקדוש" שב השבוע לכותרות בעקבות החלטת השר עמיחי אליהו להעביר את התותח מידי צה״ל אל מרכז מורשת בגין. מאחורי הסימבול מסתתר סיפור היסטורי עשיר, שבו נשק, מיתוס ופוליטיקה נפגשים, וממחישים את הדרך שעבר היישוב היהודי מהמאבק המחתרתי למדינה ריבונית.
בשנות ה־40 פעלו אצ״ל ולח״י במציאות קשה, עם מעט לוחמים, משאבים מצומצמים וחוסר מוחלט בנשק כבד. בתוך המציאות הזאת, עצם ההצטיידות בנשק כבד שהובא באוניית הנשק 'אלטלנה' הייתה הישג יוצא דופן והפכה לסמל למאבק אמיץ ומאורגן. בעבור אצ״ל ולח״י, כלי הנשק לא היה רק אמצעי צבאי אלא הוא היה הצהרה: המחתרות הוכיחו שהן מסוגלות לאתגר את הבריטים במישור האסטרטגי, לשנות את מאזן הכוחות בשטח ולסלול את הדרך להקמת המדינה.
המיתוס של "התותח הקדוש" נבנה על רקע ניסיונות ארגון ההגנה להציג את עצמו ככוח הלגיטימי היחיד המייצג את היישוב. אצ״ל ולח״י לעומת זאת הפעילו תושייה, אומץ ותכנון מוקפד כדי להילחם במעצמת השלטון הבריטי, גם כשהרשויות ניסו לטשטש את תרומתן. התותח הפך לסמל חברתי־תרבותי "קדוש": חפץ שמאחד סביבו אמונה בצדקת הדרך ומעניק לגיטימציה למאבק, גם כאשר כוחו הצבאי בפועל היה מוגבל.
באופן צבאי, התותח סימל מעבר מהגנה פסיבית למתקפה יזומה. פעולות מתואמות של אצ״ל ולח״י, החל ממבצעים קטנים ועד פעולות גדולות יותר, לא רק הפריעו לשלטון הבריטי אלא הוכיחו עמידות, תכנון ואסטרטגיה. פעילותן של המחתרות הייתה גורם עיקרי בסילוק הבריטים מהארץ, אף שתחילה ניסו רשויות ההגנה לשמר לעצמן את הזכויות ההיסטוריות ולהסתיר את תרומת הארגונים המתחרים. המחתרות הפכו למנוף להשגת ריבונות: הן לא חיכו להכרה אלא פעלו, לעיתים קרובות בסיכון אישי כבד, למען המטרה הלאומית.
תרבותית, כלי נשק הפך למטען סמלי, חפץ שמגלם חזון פוליטי ורגשי. בכך נוצרה "קדושה חילונית": נשק הפך לסמל לאומי־פוליטי שמלווה את המדינה גם בעשורים שלאחר הקמתה. כאשר בן גוריון הטביע את ספינת אלטלנה, והשתמש במיתוס שנולד במחתרת כדי לחזק את השיח המדיני הרשמי, מה שהיה פעם סמל לחתרנות ולערעור על ההגמוניה הפך לכלי ביד המדינה. שינוי זה ממחיש שסמלים היסטוריים אינם קפואים בזמן אלא משתנים ומשקפים את ההקשר הפוליטי והחברתי שהם מופיעים בו.
כעת, לאחר שנים של ניסיונות להמעיט בתרומתן, המחתרות אצ״ל ולח״י מקבלות את מקומן הראוי בהיסטוריה. הניסיון לשכתב את ההיסטוריה לא צלח. פעילותן האמיצה והמסוכנת של המחתרות, שסייעה לסילוק הבריטים ולביסוס המדינה, עומדת במרכז ההכרה הציבורית. לח״י ואצ״ל עברו מהירכתיים שבהם ההגנה ניסתה לקבור אותם אל קדמת הבמה, וההכרה במעשיהן היא עדות לכך שההיסטוריה אינה רק סיפור של כוח רשמי, אלא של אומץ, יוזמה ומסירות.
"התותח הקדוש" אינו רק סמל נוסטלגי. הוא עדות לשינוי ההיסטורי של היישוב, למאבק המחתרתי ולכוחם של סמלים לעצב את השיח הציבורי לאורך הדורות. בסופו של דבר, לא התותח עצמו קדוש אלא הערכים שאנו בוחרים לקדש כחברה, והיכולת שלנו ללמוד מהעבר כדי להבין את ההווה ולעצב את העתיד. בכך, "התותח הקדוש" הפך לסמל לאחדות אמיתית, סמל שלמרות מלחמת האחים שיכולה הייתה לפרוץ בגללו, מנחם בגין הצליח למנוע מלחמה שיכלה לפגוע רבות במדינה שרק קמה. כעת, אותו תותח שכמעט ופירק את החברה הישראלית נכנס אל ״בית המקדש״ של המחנה הלאומי, מרכז מורשת בגין, ומייצר תיקון היסטורי שסביבו נוכל להנחיל את ערך האחדות שעליו נלחם בגין, כמו בימים ההם ככה גם בזמן הזה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בין־לאומי, דוקטורנט החוקר את הפעילות התקשורתית של המחתרות אצ״ל ולח״י
***
